ענת מאיר שאיבדה את בעלה, לוחם סיירת מטכ"ל רס"ן (במיל') דוד מאיר בקרב בקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר, בוחרת בכל יום בחיים מחדש. היא נותרה אחרי האובדן עם בנם שקד שהיה אז תינוק והיום כבר נושק לגיל שלוש.
אחת התובנות המפתיעות שעולות בשיחה נוגעת למושג הזמן ולפרספקטיבה המתעתעת שהוא מייצר."אומרים הזמן עושה את שלו - וזה לא נכון. יש דברים שהופכים רק קשים יותר. הזמן נותן היכולת לגדול במעגל החיים מסביב למעגל הכאב. הרי הכאב לא הופל קטן יותר אבל החיים מסביבו גדלים. היום, ברוך השם, אני חיה, יש לי רגעים טובים ואני צוחקת".
הבחירה בחיים אינה רק סיסמה עבור ענת, אלא פרקטיקה יומיומית של גמישות מחשבתית ושינוי מסלול. מי שלמדה בעבר תקשורת ודוברות, מוצאת את עצמה היום במקום אחר לגמרי, לומדת עיצוב פנים. השינוי המקצועי הזה הוא סימפטום לשינוי עמוק יותר בגישה לחיים - הפסקת המאבק בניסיון לשלוט במציאות, ומעבר להקשבה וזרימה עם מה שהגורל מזמן. "אני מרגישה שאני נותנת לחיים להוביל אותי, במובן הזה שבאמת נקלעתי לסיטואציה שלא חשבתי שאני אהיה בה, והחיים שולחים לי כל מיני הזדמנויות וכיוונים, שאני זורמת איתם", היא מסבירה.
המוכנות הזו לשחרר אחיזה ולהתמסר ללא נודע היא אולי סוד הכוח שלה. היא ממלאת את הלו"ז בעיסוקים מגוונים, ומאמינה שהדברים יובילו אותה למקום המדויק לה. גם בכל הנוגע לעתיד הזוגי, ענת משדרת אמונה גדולה לצד פיכחון. כמי שחוותה רווקות עד גיל 29, היא יודעת להעריך את הנס שבמציאת זוגיות. "לי ולדוד לקח זמן למצוא אחד את השני. אז אם למצוא את הזיווג הראשון זה נס, אז את השני זה כנראה נס גדול עוד יותר. אני מאמינה שזה יגיע ובצורה הכי מדויקת".
מעבר לכאב האישי ולתקוות לעתיד, מרחפת מעל השיחה דמותו של דוד ז"ל והמורשת שהותיר אחריו. ענת מתארת את דוד כאידיאליסט, זה שראה את התמונה הגדולה הרבה לפני שהיא הבינה את גודל השעה. היא נזכרת בשיחה מצמררת על כוס קפה, חודשים ספורים לפני שנפל, "אני זוכרת ששאלתי אותו 'אתה באמת מוכן להקריב את הכל?'", היא משחזרת. תשובתו של דוד הייתה: "ברור, אני מוכן להקריב הכל, אחרת מה אנחנו עושים פה? יש דברים גדולים ממני וממך". באותו רגע, ענת מודה שהתשובה הרגיזה אותה. היא רצתה את החיים הפשוטים, השקטים, את ה"כאן ועכשיו" של הזוגיות שלהם.
היום, ממרחק של שנתיים וים של דמעות, ענת מבינה את מה שדוד ניסה לומר לה אז. הפרספקטיבה שלה השתנתה, והיא רואה את חייה כחלק מסיפור גדול הרבה יותר, חוליה בשרשרת הדורות של העם היהודי. "אני חושבת שהיום, עם כל הפרספקטיבה הזאת, והמסע הזה שנכפה עליי, אני מבינה את הדברים אחרת", היא מסכמת.