רחל סילבצקי, חברת צוות ערוץ 7 ולשעבר יו"ר תנועת "אמונה" לא מפסיקה לעבוד גם אחרי היציאה לפנסיה.
בראיון באולפן היא משוחחת על דרכה מניו יורק ועד לגבעות הטרשים של בנימין. השורשים של סילבצקי נטועים עמוק בעולם התורני של יהדות ארצות הברית של אמצע המאה הקודמת, אך המבט היה תמיד לציון. "גדלתי בבית שהכל בו ראו דרך הפריזמה של יידישקייט", היא משחזרת בערגה. התמונות מבית ילדותה חקוקות בה בבהירות: "אבא שלי היה קם בארבע בבוקר ללמוד לפני שהוא הלך למקווה ואז לעבודה. אימא שלי הייתה אשת חסד. ככה גדלנו". בתוך האטמוספירה הדתית הזו, הציונות לא הייתה סתירה אלא השלמה טבעית. הוריה, על אף החזות החרדית היו ציוניים נלהבים. הדוגמה האישית הגיעה גם מהדודה, אחות האם, שעלתה ארצה כבר ב-1950 והקימה בית עם נכה אצ"ל וניצול שואה, סיפור אהבה והקרבה שהיה לסילבצקי למגדלור.
ההחלטה לעלות ארצה גמלה בליבה מתוך תודעה עמוקה. "אמרתי שאני רוצה להיות חלק מההיסטוריה של עם ישראל - ולא מי שמסתכל בצד", אמרה להוריה.
בשנת 1971 היא הגשימה את החלום. את בעלה, דוב סילבצקי ז"ל, פגשה על סיפון האונייה בדרך לארץ. הם היו מחמש המשפחות הראשונות שהקימו את היישוב בית אל, מתגוררים בקרוואן בתנאים קשים וגם כשגעגועים הציפו והמחשבה על חזרה לארה"ב ריחפה באוויר, דוב היה זה שפסק בנחרצות: "זה הבית".
העשייה הציבורית של סילבצקי כוללת את הקמת מכללת אמונה יחד עם בעלה המנוח, לימוד, פעילות בטורו קולג' וגולת הכותרת - אמונה. כיו"ר התנועה, הובילה אג'נדה ייחודית של "פמיניזם דתי" בגרסה שלה. "אצלי פמיניזם דתי זה ללמוד יותר תורה - ובגלל שלמדת את יכולה להקפיד יותר במצוות".
היא ראתה בקידום נשים, ברווחה ובקליטת עלייה שליחות קדושה. "כאילו הקדוש ברוך הוא אמר לי: תיכנסי למקומות שצריך", היא מסבירה את המוטיבציה שהניעה אותה גם בניהול כפר הנוער הדתי בכפר חסידים והקמת ישיבת "נחלת ישראל".
אולם גם בתוך עשייה ציבורית אינטנסיבית, החיים האישיים סיפקו אתגרים וניסיונות לא פשוטים. לפני חמש שנים, הטרור הכה במשפחת סילבצקי. שני נכדיה נפגעו בפיגוע דריסה בצומת גוש עציון. "זכינו לניסים ונפלאות". האירוע הטראומטי הזה, במקום לשבור את רוחה, רק חיזק את תחושת השייכות והמחויבות שלה לארץ ולעם.
כיום, סילבצקי מתמקדת בין היתר, בפרויקט "מלח הארץ" לזכרם של הנופלים במלחמה. "הרגשתי שאני חייבת להראות לדוברי אנגלית בחוץ לארץ מה קורה ואת מי איבדנו", היא מסבירה. הפרויקט הפך למפעל הנצחה באנגלית, בו היא כותבת את סיפור חייהם של הנופלים, מראיינת הורים ומתרגמת את דמותם עבור הקהל הבינלאומי. "חשוב מאוד שידעו כמה הקרבה וכמה תלמידי חכמים עזבו את הספר והישיבה כדי להציל את עם ישראל".