פדוי השבי אלון אהל דיבר היום (שני) בכנס לציון 30 שנה לארגון זק"א שהתקיים בכנסת, ושיתף ברגעים הקשים שעבר בשבי חמאס בעזה - לצד חברו אלי שרעבי, ובכוחה של המוזיקה שסייעה לו לשרוד.
"אני הייתי קשור ברגליים, הייתי קשור לאלי שרעבי ברגליים למשך שנה וחצי. זה לא פשוט", סיפר. "למרות שאלי מדהים, כן? אם להיות קשור למישהו - זה לאלי שרעבי", הוסיף בהומור.
אהל תיאר רגע מצמרר בו הראה לו אחד המחבלים סרטון מההפגנות בישראל: "אמר לי - ראינו את אמא שלך בטלוויזיה... בסוף הוא הגיע עם לפטופ, ואני רואה סרטון קצר של הפגנה, עם שלטים שלי. ואז עוד יותר אמרתי לעצמי - אין מצב שאני לא חוזר הביתה".
בתוך תנאים קשים של בידוד מתחת לאדמה, סיפר אהל כיצד מצא את הכוח להחזיק מעמד: "המוזיקה התנגנה לי כל הזמן כי הייתי צריך איכשהו לצאת מהסיטואציה שאני נמצא בה".
עוד שיתף: "הייתי תקופה לבד ואתה צריך לעבוד עם המוח, כל הזמן, איך אני מחזק את עצמי, נשאר חזק, נשאר אופטימי".
"נשברים כל הזמן, נשברתי, בכיתי - אבל אף פעם לא איבדתי תקווה", אמר. "חלק ממה שאלי אמר לי כל הזמן - 'אנחנו לא מאבדים תקווה, אפשר להישבר, לבכות אבל תקווה תמיד נשארת. תקווה ואמונה'".
לדבריו, "אני לא בן אדם דתי, אבל המוזיקה היא סוג של תפילה", סיכם וסיפר על 'שיר ללא שם' של שלום חנוך שהתנגן לו בראש בשבי, "נתן לי רגע פשוט לצאת מהסיטואציה שאני נמצא בה, לנתק את הראש, הייתי פשוט מדמיין את הים, את המוזיקה, את השמש. איך אני רק יוצא מהסיטואציה?"