בשתי מילים קצרות וקשות מתאר יעקב אבינו את אחד האסונות הגדולים בחייו: 'מתה עלי רחל'. אין כאן פירוט רפואי של לידה מסובכת, אלא משפט טעון באובדן.
חז”ל עמדו על כך שיעקב רומז לאפשרות שאילו הספיק להגיע לבית לחם, לעיר מסודרת יותר, ייתכן שניתן היה להציל את רחל. אך האמת היא שעד לא מזמן, מותן של נשים בלידה ,היתה תופעה שכיחה וכמעט צפויה.
עד תחילת המאה העשרים, שיעורי תמותת אימהות בלידה היו גבוהים מאוד גם באירופה ובצפון אמריקה. ההערכות מדברות על אחת מכל מאה יולדות, ולעיתים אף יותר. הגורמים כללו דימומים מסיביים לאחר לידה, זיהומים קשים , בעיקר אלח דם , וסיבוכים מכניים של הלידה עצמה, שלא ניתן היה לטפל בהם באמצעים שהיו זמינים אז. רק עם התפתחות המיילדות המודרנית חל השינוי הדרמטי, אז הגיעה הבנה טובה יותר של הפיזיולוגיה של הלידה, טכניקות יילוד מבוקרות, פיתוח הניתוח הקיסרי כהליך בטוח יחסית, שימוש מושכל בעירויי דם ואנטיביוטיקה, ושיפור משמעותי בתנאי ההיגיינה.
היום, במדינות מפותחות, תמותת אימהות בלידה היא נדירה, אך לא נעלמה. גם במערכות בריאות מתקדמות עדיין מתרחשים מקרי מוות סביב הלידה, ולעיתים הם מטלטלים את הצוותים הרפואיים ואת הציבור כולו. הסיבות העיקריות כיום כוללות דימום רחמי חריף, זיהומים, תסחיפים לריאות או למוח, סיבוכי הרדמה , בעיקר לאחר ניתוח קיסרי , וסיבוכי יתר לחץ דם של ההיריון, כגון רעלת היריון. אלו אינם סיבוכים של פעם, אלא תזכורת לכך שלידה, גם בעידן הטכנולוגי, איננה אירוע נטול סיכון.
סיפור מותה של רחל בדרך אפרתה היא טרגדיה משפחתית. התורה מדגישה את היותה בדרך, לא במקום מיושב, לא בתנאים מוגנים. יעקב עצמו חוזר אל האירוע שנים אחר כך, עם כאב שאינו מרפה, ומדבר על כך שהם לא הגיעו לבית לחם, עם כל המשמעות של התנאים שבהם מתרחשת לידה.
הדרך איננה מקום ללידה. לא אז, ולא היום. רחל יולדת במסע, בעייפות, כנראה לאחר מאמץ פיזי ממושך, ללא תנאי היגיינה, ללא אפשרות להזעיק סיוע מיומן, וללא אמצעים להתמודדות עם סיבוך חריף. גם אם איננו יודעים מה היה הסיבוך המדויק - דימום, זיהום, קרע , לידת עכוז מורכבת, או מצוקה אחרת ,ברור שהעיתוי והמקום היו גורם מכריע.
תנאים נאותים לאישה הרה וליולדת אינם מותרות, אלא גורם מציל חיים. לידה היא תהליך פיזיולוגי טבעי, אך כזה שעלול ברגע אחד להפוך לאירוע מסכן חיים. דימום לאחר לידה, למשל, הוא סיבוך פתאומי שאינו תמיד ניתן לחיזוי, גם בהריונות תקינים לחלוטין. ההבדל בין חיים למוות במקרים כאלה נמדד בדקות ובנגישות לצוות מיומן, לתרופות מכווצות רחם, לעירוי דם, ולעיתים לניתוח דחוף.
גם זיהומים, שהיו קטלניים כל כך בעבר, קשורים קשר ישיר לתנאי הסביבה. סטריליות, מים זורמים, ציוד רפואי נקי וניטור לאחר הלידה הם מרכיבים בסיסיים בבטיחות. לידה המתרחשת מחוץ למסגרת רפואית מוסדרת מוותרת מראש על שכבות ההגנה הללו. זאת לא שאלה של השקפת עולם או העדפה אישית, אלא של סיכון רפואי מוכח. לידה איננה רולטה רוסית.
בשנים האחרונות מתחדשת השיח על לידות בית, לעיתים מתוך רצון לחוויה רגועה וטבעית יותר. אך כאן חשוב לומר, ביושר מקצועי ,שבית איננו בית חולים. גם בליווי מיילדת מנוסה, אין בבית את היכולת להתמודד עם סיבוך נדיר אך קטלני. הסטטיסטיקה אולי נראית מרגיעה, אך היא חסרת משמעות ברגע שהסיבוך מתרחש אצל אישה אחת, בלידה אחת. רחל אמנו גם הייתה חלק מה'סטטיסטיקה' בזמנה, והיא איבדה את חייה.
חשוב לדאוג שהאשה ההרה תלד במקום מוגן, נגיש, עם מערך רפואי מלא. לא להעמיס עליה 'מסעות' מיותרים, לא לזלזל בעייפות, ולא להמר על 'יהיה בסדר'. דווקא מתוך האמונה והכבוד לחיים, חשוב שהלידה תתרחש במקום שמקדש את חיי האם, ולא מסכן אותם.