בילדותנו למדנו באותה כתה בביה"ס היסודי "מעלה" בירושלים. מנחם היה תלמיד מצטיין, שקדן ויסודי.
ירא שמים ומקפיד במצוות. קורא בתורה דייקן מאין כמוהו. אני זוכר איך הלכתי ברגל מקרית משה עד קטמון לשמוע את מנחם קורא את הפרשה בשבת בר המצוה שלו.
הייתי מבאי ביתם. אבא שלו היה איש גדול גוף, חייכן ומעורב עם הבריות. שימש תמיד כשמש וגבאי בבתי כנסיות שהתפלל בהם. דומני שממנו ירש מנחם את אהבת החסד. אמא שלו היתה אשה למדנית ומשכלת, וממנה ירש את אהבת הלימוד.
בתום ביה"ס היסודי פנה לישיבת הישוב החדש בתל אביב. בוגר "מעלה" שלומד ב"יישוב" זאת לא היתה תופעה שגרתית, ועוד פחות מזה - כשהחליט אחרי הישיבה התיכונית ללכת לפוניבז', שם למד כחמש שנים אצל גדולי הר"מים ר' שמואל רוזובסקי ור' דוד פוברסקי זצ"ל. קנה שם בהירות בלימוד שהשתלבה עם האופי המסודר שלו, הכל מאורגן, דבר דבור על אפניו, וכך נבנתה קומתו כמרביץ תורה מן המעלה הראשונה.
את החינוך הציוני המובהק שקיבל בבית שמר היטב בלבו והגדיל אותו בתובנות של ת"ח גדול. למרות שלא למד בישיבת מרכז הרב היה מקורב מאד לגדולי תלמידי הרצי"ה זצ"ל, ובחר ללמד במקומות תורה ציוניים חלוציים: כולל מרץ, מכון מאיר, ישיבת עטרת ירושלים בעיר העתיקה, ואף בתוכנית ההכשרה של טוענות רבניות. בכל מקום שבו לימד היה בולט בנועם הליכותיו, במאור פנים, בענווה ובאהבת חסד.
ווי חסרא ארעא דישראל גברא רבה.