הרב מתניה בן שטרית, מחנך ומנהל מרכז הלמידה בישיבת חיצים באיתמר, מתאר בוועידת "הפרעה טובה" של הישיבה וערוץ 7 כיצד מצליחים להגיע לכל תלמיד ולהעצים אותו באופן הנכון ביותר עבורו.
הועידה צוללת אל האתגרים וההזדמנויות שעומדים בפני צעירים שמתמודדים עם הפרעות קשב ומביאה לבמה את המשימה החינוכית להעניק לצעירים חוויות של הצלחה שישפיעו על המשך חייהם.
יום היכרות בישיבת חיצים - כי גם אתה ראוי להרגיש שייך.
הרב בן שטרית נמצא בישיבת חיצים כבר 15 שנים ונקודת המבט שלו משמעותית במיוחד, שכן הוא אבא לתלמיד בישיבה, ורואה את המערכת הן דרך העיניים של איש צוות והן ממבט של הורה.
בפתח השיחה הוא מספק הצצה לאחד הרגעים שבו נסדקות החומות שבין מורה לתלמיד ותיאר בהתרגשות את "מסע איתם", מסע הנודד שהתקיים רק בשבוע שעבר ונחשב לאחת פסגות השנה בישיבה. לדבריו "עבור התלמידים והבוגרים המסע הזה הוא הרבה מעבר לאתגר פיזי - הוא תחנה שמשנה את החיים".
שיאו של המסע, כפי שמתאר הרב בן שטרית, מתרחש במעגל לילי סביב המדורה, מעגל שבו ניתנת לתלמידים הרשות והבמה לשתף בקשיים ובמשקעים שהם נושאים עימם. "היה מדהים לראות את התלמידים משתפים אחד אחרי השני בכל מיני דברים, לפעמים בנקודות חשוכות ממש בחיים".
הטקס בנוי בצורה סמלית ועוצמתית: כל תלמיד מדליק נר לכבוד אדם או גורם שהיה עבורו קרן אור בתוך האפלה. "היו כאלה שדיברו על אבא שלהם שהוציא אותם מחושך גדול, היו כאלה שהזכירו את אמא או חברים".
מה שתפס את ליבו במיוחד, היה הבחירה החוזרת ונשנית של תלמידים, להדליק נר לכבוד הישיבה עצמה. עבור נערים רבים, המערכת החינוכית נתפסת לעיתים קרובות כמקור לתסכול או לכישלון, אך הסיפורים שעולים מהשטח בחיצים מלמדים על מציאות הפוכה. תלמידים שיתפו באומץ כיצד הגיעו ממקומות "לא פשוטים", וכיצד הישיבה הפכה עבורם לעוגן של יציבות ואהבה. "זה קורה בזכות השילוב של הצוות שבקשר מאוד קרוב עם התלמידים". התחושה הזו, של בית ושל שייכות, היא הבסיס לכל תהליך חינוכי או לימודי שיתרחש לאחר מכן.
כשהוא נשאל על המטרות שהוא מציב לעצמו בתחילת כל שנת לימודים, התשובה של הרב בן שטרית מפתיעה בפשטותה ובמיקוד שלה. הוא אינו מדבר על ממוצע ציונים או על אחוזי זכאות לבגרות, אלא על חותם בנפש. "אני רוצה שהתקופה שהתלמיד עובר כאן תהיה תקופה משמעותית שתשפיע לו על כל החיים", הוא מצהיר.
יום היכרות שלא שואל מה הציונים שלך - אלא מי אתה.
הגישה החינוכית שלו מתמקדת בהזזת "ההפרעות" הצידה. לא להתעלם מהן, אלא לא לתת לקשיים הלימודיים או להתנהגויות המאתגרות להגדיר את זהותו של הנער. מבחן התוצאה, לתפיסתו, הוא בחיים האמיתיים שאחרי הישיבה. "לא דווקא אם הוא נהיה רופא, אלא אם הוא מצליח לפרוח, לשמוח ולחיות חיים טובים". המפגש עם בוגרים שהקימו בתים שמחים וחיים חיים מלאי משמעות, הוא הדלק שמניע את העשייה היומיומית הסיזיפית.
אחת הסוגיות המרתקות שעולות בשיחה היא שאלת "הדור". האם הנוער של היום שונה מזה של לפני עשור או שניים? האם האתגרים השתנו? התשובה של הרב בן שטרית היא חד-משמעית ונוגדת את הנטייה הרווחת לנוסטלגיה או לביקורת על הדור הצעיר. "אוהבים להגיד את זה הרבה פעמים, שהדור שונה - וזה לא המצב. מדובר באותו סגנון של חבר'ה שמגיעים לכאן במשך השנים ועוברים את אותם תהליכים". בעיניו, הנשמה היהודית של הנער המתבגר נותרה כשהייתה, וכך גם הצורך הבסיסי בקשר, באמון ובמשמעות.
אבל עם כל הכבוד לנשמה ולתהליכים הרגשיים, בסופו של יום התלמידים צריכים גם ללמוד ולהצליח בבחינות. כאן נכנס לתמונה "מרכז הלמידה" בניהולו של הרב בן שטרית, שמציג מודל גמיש ואישי שרחוק שנות אור מההוראה הפרונטלית הקלאסית. המרכז פועל בשלושה מישורים עיקריים שנועדו לעטוף את התלמיד מכל כיוון. המישור הראשון הוא המערכתי - שיעור או שניים בשבוע של עזרה פרטנית או קבוצתית קטנה המשובצים בלוח השעות. המישור השלישי הוא לימוד מואץ וממוקד לקראת מבחנים ובגרויות. אולם נראה כי הבשורה האמיתית טמונה במישור השני: עזרה ללא הגבלה וללא תשלום, המבוססת אך ורק על הרצון והמוטיבציה של התלמיד.
המודל הזה שובר את המחיצות המוכרות בין מורה לתלמיד. הלימוד לא חייב להתקיים בכיתה עם לוח וגיר. "לפעמים זה קורה אצל מורים בבית על כוס קפה". כשהלימוד נעשה באווירה ביתית, כחלק מקשר אישי, המחסומים הלימודיים יורדים. הנער לא מרגיש שהוא "נשלח לתגבור" בגלל שהוא חלש, אלא שהוא יושב ללמוד עם דמות בוגרת שמאמינה בו ורוצה בהצלחתו.
לקראת סיום הראיון, מזקק הרב בן שטרית את התובנה המרכזית שלו משנות עבודתו הרבות ומהיותו אב לתלמיד במערכת. המסר שלו להורים ולמחנכים הוא חד: הכל מתחיל ונגמר בחוויית ההצלחה. תלמידים רבים מגיעים לישיבה כשהם סוחבים על גבם שק כבד של כישלונות ואכזבות. "אתה מגיע עם איזושהי הרגשה שאתה דפוק ואתה לא מסוגל ואין לך סיכוי ולא תצליח להוציא בגרות. כשאתה לומד שאתה מסוגל הכל משתנה".
זה לא עוד יום פתוח - זו הזדמנות לפתוח דף חדש.