יהודית בן מנחם, מנהלת הצוות הפסיכוסוציאלי בישיבה ואם לשמונה בנים בעצמה, חושפת בוועידת "הפרעה טובה" של ישיבת חיצים וערוץ 7 את המודל הייחודי המשלב רכיבה טיפולית, מוזיקה ושיח רגשי פתוח, ומסבירה מדוע דווקא הנערים הקשוחים ביותר הם אלו שזקוקים לרגע שבו מישהו יקשיב למה שמסתתר מאחורי המלים השגורות "הכל סבבה".
הועידה צוללת אל האתגרים וההזדמנויות שעומדים בפני צעירים שמתמודדים עם הפרעות קשב ומביאה לבמה את המשימה החינוכית להעניק לצעירים חוויות של הצלחה שישפיעו על המשך חייהם.
הילד שלכם זקוק לישיבה שרואה אותו באמת? הכירו את חיצים.
בן מנחם מובילה מערך שנועד להעניק לתלמידים ארגז כלים לחיים כזה שחורג הרבה מעבר לגבולות הכיתה המסורתית. המשנה החינוכית-טיפולית של ישיבת חיצים, שאינה רואה בטיפול אירוע חריג או "מקרה סעד", אלא חלק אינטגרלי מהצמיחה של הנער.
המושג "פסיכוסוציאלי", שעלול להישמע מנוכר או אקדמי מדי, הופך תחת ידיה למציאות חיה ונושמת של דאגה לרווחה הנפשית והרגשית של התלמידים. הישיבה, המגדירה עצמה כמסגרת חינוכית עם "מעטפת טיפולית", בנתה מערך מרשים הכולל עובד סוציאלי לכל שכבה, לצד מטפלים רגשיים בתחומי הדרמה והאומנות. החידוש האמיתי טמון בשיטות הטיפול הלא קונבנציונליות, אלו שעוקפות את ההתנגדויות המילוליות ומגיעות היישר ללב.
אחד הכלים המרכזיים עליהם מצביעה בן מנחם הוא תחום ה"פרא-רפואי" - ובפרט רכיבת סוסים. עבור נערים רבים, המפגש עם בעל החיים האצילי והגדול הזה מהווה מראה לנפשם ומחייב אותם לפתח מיומנויות שקשה לרכוש בשיחה פרונטלית בקליניקה. "גם בעולם של רכיבה יש הרבה מאוד מטרות ספציפיות, סביב חבר'ה שקשה להם אולי עם הפרעת קשב, אימפולסיביות, אלו שיש להם אולי קצת קושי חברתי", מסבירה בן מנחם. האינטראקציה עם הסוס דורשת מהנער לצאת מעצמו, לווסת את תגובותיו ולהיות קשוב ליצור אחר. "זה ממלא את הביטחון עצמי".
לצד האורווה, גם חדר המוזיקה הופך למרחב טיפולי לכל דבר ועניין. מורה לנגינה בישיבה אינו רק מדריך טכני, אלא דמות מעצימה שיוצרת קשר אישי ועמוק דרך הצלילים. "אלו שיעורים פרטניים, אחד על אחד, שגם שם יש משהו שקורה ונוגע בנפש", אומרת בן מנחם, ומדגישה כי המטרה אינה רק לדעת לנגן אקורד, אלא לחוות העצמה עם דגש על מסוגלות ויכולות.
הפרעת קשב? קושי רגשי? כאן זה לא מכשול - זה שער לצמיחה.
אחת השאלות המרכזיות שעולות כשמדברים על טיפול בישיבה תיכונית היא שאלת הסטיגמה. האם כל תלמיד זקוק לטיפול? וחשוב מכך, האם הנערים עצמם אינם נרתעים מהתווית הטיפולית? בן מנחם מבהירה כי לא כולם זקוקים לטיפול פרטני, אך המעטפת קיימת עבור כולם, לעיתים דרך הדרכת הצוות החינוכי. העובדים הסוציאליים יושבים מדי שבוע עם צוותי הכיתות ועוברים תלמיד תלמיד, בודקים מה מצבו ומה צרכיו.
סוד ההצלחה של המודל בישיבת חיצים טמון ככל הנראה בטשטוש הגבולות שבין ה"קליניקה" לבין החיים עצמם וההווי הישיבתי. "זה לא שבאים לטיפול בקליניקה, זה הופך להיות חלק מהשגרה", מסבירה בן מנחם.
האתגר הטיפולי הוא לחדור את שריון ה"הכל סבבה" ולמצוא את הדרך אל ליבו של הנער, משימה שבה דווקא הגישה הפחות פורמלית מוכיחה את עצמה פעם אחר פעם. הפרספקטיבה של בן מנחם אינה רק מקצועית, אלא גם אישית מאוד. כמי שמגדלת שמונה בנים, ששניים מהם אובחנו עם הפרעות קשב וריכוז, היא מכירה את האתגרים מקרוב, דרך הלב והבית ולא רק דרך הספרות המקצועית. "אבל מתוך האתגר הזה, אני חושבת שמאוד מאוד התפתחתי, צמחתי, ועשיתי המון עבודה עם עצמי", היא משתפת בגילוי לב. הניסיון
היכולת להזדהות, להבין את הקושי ואת התסכול, ולהציע אמפתיה אמיתית שאינה שיפוטית, היא כלי עבודה ראשון במעלה. "היום אני מרגישה שזה מאוד מאוד עוזר לי בעבודה שלי מול הורים. כי אני מאוד מבינה אותם. אני מבינה את הקושי, יכולה להתחבר ומתוך הנקודה הזאת, אני יכולה באמת לעזור להם".
בואו לראות מקרוב איך נראית ישיבה שלא מוותרת על אף נער.
את הפירות של ההשקעה העצומה הזו לא תמיד רואים בטווח המיידי. תהליכים נפשיים וחינוכיים דורשים זמן, הבשלה וסבלנות אין קץ. אולם הרגעים שבהם ההשקעה חוזרת ומאירה פנים, הם אלו שנותנים את הכוח להמשיך.
בן מנחם מספרת בהתרגשות על בוגר הישיבה, נער שהגיע לטיפול חסר ביטחון עצמי, ולאחרונה יצר קשר כדי להודות על הדרך שעבר. "לא מזמן בוגר שלח הודעה למישהו שפעם היה מחנך שלו. הנער הזה היה בטיפול אצלי לפני שנים והוא דיבר על זה כמה ששנות הלימוד שלו עזרו לו להתפתח, והוא הגיע למקומות מאוד טובים".
המסר שיהודית בן מנחם מבקשת להעביר להורים ולתלמידים הוא מסר של תקווה ושינוי תודעתי. המילה "טיפול" לא צריכה להרתיע, והפנייה לעזרה אינה סימן לחולשה אלא לעוצמה ולרצון לצמוח. היא מציעה להחליף את המינוח המאיים במונחים רכים יותר כמו "ליווי" - אך המהות נשארת זהה - הזדמנות פז להתפתחות אישית בסביבה תומכת.
ישיבת חיצים מזמינה אתכם ליום שבו מבינים שיש גם דרך אחרת.
