ישראל חיסלה החודש את רמטכ"ל חיזבאללה בלב ביירות ואיש אפילו לא חשש שהארגון המוכה והחבול יתחיל להמטיר טילים על יישובי הצפון.
צה"ל גם חיסר את מספר 2 בחמאס ואף אחד לא חשב שצריך לחזור לרדת למקלטים. לכאורה, הוכחה לשינוי העצום שהביאה המלחמה, לא עוד חרדה מכל אוהל על הגבול אלא מדיניות אקטיבית והתקפית שמחסלת את אויבנו מבעוד מועד. במבט מעמיק, תפיסה זו מקורה בטעות, התנהלות ישראל בלבנון ובעזה, חיובית ככל שתהיה בפן ההתקפי הנוכחי שלה, היא המשך ישיר של הקונספציה הביטחונית שהביאה עלינו את השביעי באוקטובר רק בצורה שונה.
המחשבה שחיסולים נקודתיים יכולים לפתור בעיות רחבות הוכחה שוב ושוב כמוטעית. די להביט בחמאס בעזה שכול ההנהגה הבכירה שלו ברצועה חוסלה ולראות שלארגון יש כמעט את אותה כמות מגויסים שהיו לו לפני שנתיים וכי הוא שולט ביד רמה בכול מה שממערב לקו הצהוב.
מדינת ישראל ממשיכה עם סבבים ו"מניעת התעצמות" במקום לחתור לפתרון הבעיות מן השורש. יתר על כן, גם המדיניות ההתקפית הנוכחית תלויה מאוד בקיומו של ממשל ידידותי בוושינגטון שיכול להתחלף תוך שנים ספורות ובחולשתו הנוכחית של הציר השיעי שאין לדעת כמה זמן תימשך. היציאה האמיתית מן הקונספציה היא ההבנה שמציאות אפשר לשנות מן היסוד ומלחמות צריך להכריע. כל ניצחון בנקודות, גם אם מדובר בהרבה נקודות כפי שקרה בסבב הקודם מול חיזבאללה, רק מכין את האויב לסבב הבא שהוא חזק ומתוחכם יותר. לא השכלנו להכריע את ארגון הטרור כאשר הוא היה על הקרשים לאחר מבצע הביפרים, וכמו תמיד, גלגלנו את תפו"א הלוהט לזמן אחר. ובכן, הזמן הזה הולך וקרב ויש לוודא שהפעם נפעל מחוץ לגבולות הקונספציה.
בחודש האחרון פורסם בעיתונות הלבנונית שארה"ב נתנה אור ירוק לישראל לתקוף את חיזבאללה בלבנון עקב תסכולה מחוסר המעש של ממשלת לבנון. יש לנצל את ההזדמנויות ההיסטוריות הללו שהממשל הנוכחי ממשיך לחלק לישראל לא כדי לחסל בכירים נוספים או להשמיד עוד משגרים אלא כדי לנצח ניצחון ברור ולהשיג יעדים אסטרטגים ארוכי טווח שישרתו את ביטחון המדינה לדורות.
היסטורית, ניצחון צבאי מושג בשלוש דרכים, השמדת האויב, כניעה או לקיחת שטח. מהכרותינו עם אויבנו באזור, מבחינה דתית כניעה אינה אופציה וכל עוד יישאר חיזבאללון חי אחד בסוף המלחמה, הוא יצא מהבונקר, יסמן V ויטען שהם ניצחו. אנחנו, כבעלי חשיבה מערבית נוהגים ללעוג לתפיסה זו אך יש לומר שיש בה ממש. אם החברה שכנגדה אתה נלחם אינה תופסת את מות החברים בה כהפסד אלא כאקט דתי חיובי או ככבוד הגדול ביותר, אז כשמסתכלים מנקודת מבטם על המלחמה, הם לא הפסידו דבר פרט להרס בניינים. הדוגמאות המוחשיות ביותר הן ברית המועצות באפגניסטאן וארה"ב בווייטנאם. כל אחת מהמעצמות הרגה עשרות מונים יותר מיריבותיה הקטנות אך בתודעה העולמית שתיהן הפסידו כאשר הן בורחות מזירת הקרב ללא שום הישג ממשי שיצדיק את המלחמה.
חשוב להבין, למרות מתקפת הביפרים, חורבן דרום לבנון וחיסול כל ההנהגה, חיזבאללה לא מפסיק לרגע לנסות לשוב ולהתעצם לקראת המערכה הבאה, מה שמכריח את ישראל להמשיך ולתקוף על בסיס יומי. כל המכות שהנחתנו על הארגון לא שינו את המוטיבציה שלו להשמידנו אפילו לא במעט. גם החמאס, על אף המכות האיומות שהונחתו עליו ומצבה הקשה של הרצועה, אינו חולם לרגע אחד להתפרק מנשקו בהתאם להסכם טראמפ ולא שינה מילימטר מהאידאולוגיה הרצחנית שלו כלפי יהודים.
בהינתן התפיסה של אויבנו, אין מנוס מלהגדיר את הניצחון במערכה הבאה בלבנון בסיום המלחמה כאשר צה"ל נמצא על הליטאני וכל תושבי דרום לבנון פונו צפונית לנחל. גם בעזה, מטרת המלחמה צריכה להיות הוספת כל צפון הרצועה לשטח ישראל כאשר היא ריקה מפלסטינים. עלינו למצח את אויבנו בעולם המושגים שלהם ולא רק בשלנו. עד היום הערבים מכירים בהפסדם ב48 ובמלחמת ששת הימים אך מספרים לעצמם אגדות על זה שהם ניצחו במלחמת יום כיפור. הסיבה לפער הזה הוא העובדה שב73 התוקפן הערבי לא הפסיד שטח. כמובן, שפרט מניצחון האויב בשטחו התודעתי שלו, תפיסת השטחים הללו גם תשפר אנחנו משמעותית את מצבה הבטחוני של המדינה.
חשוב לזכור כי סכנת הפלישה למדינת ישראל על ידי ארגוני טרור לא התקיימה כאשר כוחותינו ישבו בעזה עצמה וברצועת הביטחון בלבנון. כל המציאות של פלישה מדרום וסכנת כיבוש הגליל מצפון היא תולדה של תפיסה צבאית מודרנית ומטופשת הטוענת שכיום, לאור הטכנולוגיה וטווחי הנשק, החזקה פיזית בשטח אינה חשובה כבעבר. פעולותיה של ישראל בעזה ונחישותה להחזיק בפרימטר ובשטחים שממזרח לקו הצהוב מלמדים שלפחות נגמלנו מתפיסה הרסנית זו.
כיבוש דרום לבנון וצפון רצועת עזה תוך פינוי הומאני של האוכלוסייה יאפשר אזור חיץ שימנע כל ניסיון פלישה לישובים ישראלים כפי שתוכנן על ידי כוח רדואן, יצרוב בתודעת אויבנו שיש השלכות למלחמה בישראל שאינם רק בנפש וברכוש אלא באדמה. מצפון, לקיחת השטח אף עשויה לעורר את הכוחות העדתיים הנוספים בלבנון לצאת נגד חיזבאללה שגרם לצמצומה של המדינה. בנוסף, נהר הליטאני יספק מקור מים נוסף למדינת ישראל ויהווה גבול ברור ונוח בהרבה להגנה מבחינה טופוגרפית לעומת הברדק שקיים כיום סביב הקו הכחול והמובלעות בגבול הצפון. גם מדרום, שמיטת צפון הרצועה מן הפלסטינים יכול לחזק את הגורמים המתנגדים לחמאס ברצועה מרגע שארגון הטרור ייתפס כמי שנכשל בהגנת האדמה "הערבית".
הרתיחה בגבול הצפוני, הזעם האמריקאי על הממשלה הלבנונית וסירובו של חיזבאללה להתפרק מנשקו, כולם מלמדים שאנחנו לקראת הסלמה משמעותית בצפון. גם התנהלות חמאס מאז הפסקת האש אינה מלמדת שאנחנו בדרך הסכם שלום היסטורי. אסור לנו לפספס את ההזדמנות הביטחונית הזו כפי שעשינו בסיבוב הקודם ולמצות אותה בעוד סבב מוצלח. זה הזמן שאויבנו ישלמו על תוקפנותם במטבע שהכי יקר עבורם.
הכותב הוא חבר תנועת המילואימניקים דור הניצחון