בעוד 48 שעות תכנס תחל שנת 2026 ושנת 2025 תהפוך להיסטוריה. עבור הממשל בוושינגטון, התאריך הזה מסמל כישלון מדיני מהדהד.
זהו המועד האחרון, ה"דד-ליין" הרשמי והמחייב, שהציבה ארצות הברית לממשלת לבנון כדי לפרק את ארגון חיזבאללה מנשקו באופן מלא. אבל עבור תושבי הצפון ומדינת ישראל כולה, ה-1 בינואר 2026 מהווה תמרור אזהרה בוהק - המציאות בשטח מוכיחה שההסכמים הדיפלומטיים אינם שווים את הנייר עליו נחתמו.
השנה האחרונה, ששווקה לציבור הישראלי והבינלאומי תחת הכותרת המרגיעה "הפסקת אש", חשפה בפועל מציאות מסוכנת של מלחמת התשה בעצימות משתנה. הנתונים שנאספו בשטח מספרים סיפור אחר לגמרי מההצהרות הדיפלומטיות -מאז כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף לפני כשנה, נאלץ צה"ל לחסל כ-400 מחבלי חיזבאללה.
לא מדובר באירוע חד-פעמי או בטעות סטטיסטית, אלא בשגרה שוחקת של סיכולים המתרחשים אחת לכמה ימים. כל חיסול כזה הוא עדות חיה להפרה בוטה ושיטתית של ההסכם מצד חיזבאללה, וראייה לכך שארגון הטרור מעולם לא נטש את הגדר. הוא שם, לוחמיו שם, וכוחותיו ממתינים לשעת כושר. מדיניות ה"סבבים" והתגובות הנקודתיות מצליחה אולי באופן זמני, אך היא אינה עוקרת את שורשי הבעיה ומותירה את האיום על כנו.
מי שעדיין נאחז בתקווה שממשלת לבנון תהיה 'המבוגר האחראי' שיאכוף את הריבונות, קיבל השבוע שתי תזכורות כואבות מהמציאות הלבנונית. הראשונה הגיעה מפיו של נעים קאסם, מזכ"ל חיזבאללה, שניצל את הימים האחרונים של האולטימטום האמריקאי כדי להבהיר בנאום פומבי ונחרץ - חיזבאללה לא יתפרק מנשקו. הצהרה זו מנפצת את אשליית ההסדרה המדינית.
התזכורת השנייה, והחמורה יותר, היא חשיפת עומק החדירה של הטרור למוסדות המדינה הלבנונית. האירוע שהתרחש רק לפני כשבוע, בו חוסל מחבל חיזבאללה שהתברר כחייל מן המניין בצבא לבנון, הוא ההוכחה הסופית לכישלון הקונספציה של 'צבא לבנון החזק'. המקרה חושף כי אין באמת הבדל בין 'צבא לבנון' לבין 'חיזבאללה". בפועל, מדובר במערכת אחת שזורה. הציפייה שכוח כזה, או כל כוח בינלאומי זר אחר שחושש לעורו, יסכן את חייליו כדי להגן על קיבוצי הגליל ועריי הצפון, היא הימור מסוכן וחסר אחריות על חיי אזרחי ישראל.
המסקנה המתבקשת, בפתח שנת 2026, היא חדה וברורה: אי אפשר לסמוך על אף גורם זר. רק צה"ל יודע ויכול להשמיד את חיזבאללה. ניסיון העבר המר מלמד שפעולה צבאית לבדה, ללא שינוי טריטוריאלי, היא פתרון זמני בלבד. כל שטח שצה"ל נסוג ממנו סופו שיתמלא מחדש בטרור, בטילים ובמנהרות.
אנו חברי תנועת 'עורי צפון', קוראים לממשלת ישראל ולעומד בראשה: חדלו ממדיניות 'האש הקטנה'. הפסיקו את משחק החתול והעכבר המתיש ששוחק את ההרתעה הישראלית. הגיעה העת לצאת למערכה יזומה של הכרעה מוחלטת, שתכליתה השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חיזבאללה אחת ולתמיד. הפעם הניצחון לא יימדד רק במספר המחבלים ההרוגים, אלא בשרטוט מחדש של מפת הביטחון. רצועת הביטחון של מדינת ישראל חייבת להיות בתוך דרום לבנון.
שליטה ביטחונית זו חייבת לכלול שני מרכיבים בלתי נפרדים המבטיחים זה את זה: מוצבי קבע של צה"ל שיבטיחו חופש פעולה מלא, והתיישבות יהודית אזרחית משגשגת. ההיסטוריה הציונית הוכיחה שוב ושוב - היכן שאין התיישבות, אין ביטחון, והצבא סופו לסגת. רק אחיזה אזרחית וצבאית משולבת תבטיח את הסרת האיום מעל תושבי הצפון לדורות. הדד-ליין האמריקאי פקע; כעת זה הזמן לדד-ליין הישראלי.
הכותבת היא ממייסדי תנועת עורי צפון ואחותו של חלל צה"ל ישראל סוקול הי"ד