הרב יאיר גואלמן, ראש הישיבה התיכונית 'תפארת שלמה' ברמלה, מספר בראיון לפודקאסט של ערוץ 7 כי ההחלטה להקים ישיבה דווקא בעיר זו נבעה מהבנה עמוקה של הצורך.
"ברמלה כמעט אין ישיבות, זו בהחלט הרפתקה חדשה. רצינו להקים ישיבה שהיא תורנית, ששמה דגש על לימוד ועמל תורה, מקום שדולק האור שלו 7\24, זה כמעט לא קיים, המקום דורש אור כזה".
בישיבה כיום לומדים כ-120 תלמידים, רק כ-15-20 אחוז מהם תושבי העיר - אך השפעתם חורגת הרבה מעבר לכתלי הישיבה. "רמלה זו עיר בלב הארץ בה יש כ-75 אלף יהודים, עיר מרכזית שיש בה שליחות אמיתית. 500 משפחות שיבואו לכאן יכולות לעשות המון טוב לעיר".
לדברי הרב גואלמן, נוכחות התלמידים ברחבי העיר משפיעה על האווירה המקומית. "הישיבה. נותנת המון אור ותורה, בריאות ונוכחות יהודית, בכל מקום אנחנו שומעים את זה. ילד הולך למאפייה לקנות בורקס, מישהי פונה אליו, שואלת אם הוא מהישיבה - רואים עליהם. אין הרבה צעירים עם כיפה, פאות וציציות בעיר. זה בולט". הישיבה שוכנת בתוך מבנה בית כנסת ישן ששופץ וכיום משמש הן ללימודים והן לתפילות. "החיבור המיוחד לתושבים הוא עד כדי כך שהם קמים איתנו מוקדם ב-6 וחצי. החבר'ה בשמחת תורה קמים להתפלל מוקדם ואחר כך ממשיכים ל-100 בתי כנסת בעיר".
הרב מתאר כי ברמלה יש כמאה בתי כנסת, אך רבים מהם מתקשים להשלים מניין בשבת. "התלמידים שלנו נשארים מרצונם החופשי בישיבה בשבת חופשית כדי להשלים מניינים. התלמידים שמחים, הם עושים את זה באחריות ובאהבה. אף פעם לא התקשרתי לשאול אם הם הגיעו בזמן - זו האחריות שלהם, היא מצמיחה אותם".
הישיבה מקיימת פעילויות קבועות בבתי הספר הממלכתיים והדתיים בעיר, כאשר הדגש הוא על חיבור פשוט ועמוק ליהדות. "מצמיח מאוד את התלמידים, הם מארגנים את הפעילות. בערב שבת תשובה אנחנו נכנסים עם עשרות סטים של ארבעת המינים - התלמידים מסבירים, מקיימים פעילויות, נותנים לתלמידים אפשרות לגעת. זו חוויה חזקה גם להם וגם לתלמידים בבתי הספר".
במקרים מסוימים, הישיבה מחלקת מאות סטים של ארבעת המינים, שתרמו אנשים פרטיים, כדי להגיע לתלמידים שלא היו נוטלים לולב אחרת. "פשוט נגמרו הסטים - כל תלמיד התחייב ליטול פעם אחת במהלך סוכות, והם עמדו בתור. התגובה מהתלמידים הייתה מרגשת מאוד.
בערב חנוכה האחרון היינו צריכים מערכת הגברה - פנינו לבן עיר שביקש אלף שקלים. שלחנו את איש התחזוקה ובסיום העמסה הוא שאל: למי זה? ברגע ששמע שזה לישיבה הוא נתן בחינם, זו רמלה".
הישיבה לוקחת חלק גם באירועים לאומיים בעיר. מדי שנה היא מקיימת ריקוד דגלים ברמלה. במקביל, מתקיים קשר מרגש עם משפחתו של לוחם הימ"מ משהאל שלמה הי"ד, שנהרג בלחימה בעוטף עזה. "אנחנו מדליקים אצלם נרות חנוכה מדי שנה. מגיעים לוחמים, חברים. זה אירוע מחבק ומרומם".
בעקבות היוזמה, נתרם ספר תורה לזכרם של תשעת לוחמי הימ"מ שנפלו בשמחת תורה. לבקשת המשפחות, הספר הוכנס לארון הקודש של הישיבה. "זה מראה על החיבור הפשוט שנוצר בין הישיבה לתושבי העיר".
לצד ההשפעה הפנימית על התלמידים, בישיבה רואים גם השפעה משמעותית על העיר כולה. "ברחובות, בגינות, בבתי הכנסת - הנוכחות של הבחורים מורגשת. זה לא רק תורה - זו נראות יהודית ולאומית, חיה ומעוררת השראה".
הרב גואלמן מדגים בסיפור. "אחד מחברי מועצת העיר הזמין אותנו אליו באחד מערבי השבת אך לא מצאנו את הבית שלו. הסתובבנו רבע שעה ולבסוף נמצא ביתו. הוא אמר לנו: 'האמת, שראיתי אתכם מסתובבים סביב החלון שלי אבל לא קראתי לכם, וכי למה? כי יש בגינה לידנו מאז שומר החומות בכל ערב שבת 15 ערבים עם נרגילות ובגלל זה הילדים שלנו מפחדים לצאת לגינה. ראיתי בעינים שלי שברגע שראו אותכם 70 חבר''ה עם חולצות לבנות הולכים ברחוב - הם קיפלו את הציוד והלכו משם'".
הרב גואלמן מדגיש את מרכזיות העמל בלימוד הישיבתי. "הכוח ממנו העיר שואבת זה מתוך מה שקורה בבית המדרש. יש הרבה מהפדגוגים שרוצים שהכל יהיה מונגש ולעוס, זה גורם להרחקה של התלמידים מהתורה. ילד בן 14 לא רוצה מטרנה - הוא רוצה עמל ויגיעה, כך הוא מרגיש שהוא גדל, לכן אנחנו שואפים ללימוד מאומץ. בסוף שנה, תלמיד יודע שהוא עבר תהליך שלם, למד עשרות דפים ונבחן עליהם - זו גדילה אמיתית, סיפוק גדול".
לדבריו, הדגש בעמל נובע מתוך השקפה חינוכית ברורה: "דווקא בדור של נגישות והנגשה - עמל הוא צורך נפשי ורוחני. בבן הזמנים של פסח תלמידים שלנו עשו מים אל ים - לשנה אחרת ראיתי אותם שוב עושים מים אל ים - אמרתי להם: אבל לפני שנתיים הייתם! 'אז היה ב-3 ימים וכעת ב-2 ימים', הם ענו, האתגר והסיפוק זה מה שאדם מחפש כשהוא מתבגר, לא צריך לברוח מעמל".
בישיבה קיימת מדיניות ברורה בעניין הטלפונים החכמים. "אנחנו לא מאפשרים לתלמידים להביא סמארטפונים או מכשירים עם אינטרנט, גם לא בעקיפין. העמל של הלימוד דורש חזרתיות יום אחרי יום, זו מדיניות חינוכית ברורה, מתוך הבנה שהמכשירים בגילאים הללו גורמים להסחת דעת". הרב מדגיש שהישיבה אינה מסתפקת באיסור טכני - מתקיימים שיחות, שיעורים ודיאלוגים סביב המדיה.
הישיבה קרויה על שמו של סבו של הרב גואלמן, הרב שלמה מן ההר זצ"ל, רב שכונת בית וגן בירושלים. "הוא היה דמות מחנכת אדירה, למד איתנו רש"י, משניות, עודד אותנו ללמוד גמרא בעיון, לימד אותנו על ניצול זמן אמיתי - כשהגעתי אליו יום אחד הוא בדיוק סיים את הש"ס בפעם ה-42.
לפני 35 שנה רצו לתת לסבא יקיר ירושלים, שלחו לו הזמנה אך היה מצויין שהטקס מתקיים בתיאטרון בחנוכה, סבא לא היה מוכן בשום פנים ואופן. 'תיאטרון זה לא מקום שבני תורה נכנסים אליו', טען סבא. הוא שלח מכתב לאולמרט בו הוא מודה על הנכונות לתת פרס, אולמרט בתגובה כתב לו שהוא מעריך שיש עדיין מורים כאלו ונתן לו במשרד את הפרס. זה האדם שעל ברכיו גדלנו וממנו אנחנו שואבים השראה".
הישיבה, המונה מעט מעל מאה תלמידים, שומרת על אווירה משפחתית. "אין אצלנו הפרדה בין שכבות - תלמידים בכיתה ט' ובכיתה י"ב פועלים יחד. כולם מכירים את כולם, ויש תחושת שייכות חזקה. גם הקשר עם הר"מים והצוות הדוק, כולל דאגה אמיתית: אם אכלת, אם ישנת, אם אתה מרגיש טוב".
אחד הסיפורים שמעביר הרב לתלמידים הוא אודות הרב שמעון שקופ, שקיבל תלמיד עני שהלך ברגל שבועות לישיבה - ודאג קודם לאכול ולישון, לפני שבחן אותו. "אותו יהודי עבר את השואה וזה מה שהחזיק אותו. זו גישה חינוכית של נורמליות, דאגה לחיי היום יום יוצרת קשר".
בישיבה מקיימים סיומי מסכת בהיקפים גדולים, כחלק ממבצעי תורה פנימיים. "הסיומים האלה שמתקיימים מחוץ לסדרים הרגילים הם במסגרת מבצעים בהובלת הרב מאור צוברי. לצד אלו יש יוזמות שמגיעות מתלמידים כמו לימוד רמב"ם יומי, זה חלק מהשלהבת שעולה מאליה".