לגופמן מגיע צל"ש

הכותרת הראשית של 'ישראל היום' מהבוקר, זועקת על כך ש'האלוף גופמן הפעיל מקורות ללא אישור'.

בידיעה של הכתב יואב לימור הוא חושף כי "אלוף רומן גופמן, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה והמיועד לתפקיד ראש המוסד הבא, הפעיל מקורות פלשתינים ללא אישור בתקופה שבה כיהן כמפקד חטיבת בית לחם".

ואתה, הקורא, חייב להגיע מיידית למסקנה, עד כמה האיש לא ראוי לתפקיד אליו מונה לאחרונה, ראש המוסד. כי איך ייתכן שקצין כמוהו פועל ללא אישור? לימור מדגיש כי "הפעילות הופסקה לאחר שנודעה למפקדיו..."

ואלו הפרטים על פי לימור: "גופמן כיהן כמפקד חטיבת בית לחם (עציון) בין השנים 2015 ל-2017. התקופה אופיינה בגל טרור עממי נרחב, שכלל פיגועי דריסה, דקירה וזריקות אבנים ובקבוקי תבערה.

גופמן, שהיה מוטרד מריבוי האירועים בגזרתו וממיעוט המודיעין שיאפשר לסכל אותם, החליט לפעול באופן עצמאי בחיפוש אחר פתרונות. הוא הורה לאנשיו לגייס מקורות ולקבל מידע מבעלי חנויות ומסוחרים פלשתינים בכביש 60, סמוך לכפר בית אומר, שריכז סביבו חלק ניכר מפיגועי האבנים ובקבוקי התבערה, במטרה לקבל מידע על מבצעי הפיגועים".

מצויין. אז מה הבעיה? מסביר לימור: "הפעלת מקורות אמורה להתבצע באופן סדור, בעיקר בידי שב"כ. גם לצה"ל יש מתווה ברור לאופן ולשיטה שבהם יש לגייס ולהפעיל מקורות, והדבר דורש שרשרת של אישורים ותיאום בין היחידות השונות (ועם שב"כ). מתברר כי גופמן לא ביקש ולא קיבל את האישורים הנדרשים, ולאחר שהדבר נודע למפקדיו הם הורו לו לחדול מהפעילות העצמאית שהיתה, כאמור, מנוגדת לפקודות ולנהלים". סוף ציטוט.

המסקנה שלי מהדברים: לגופמן מגיע צל"ש! הוא עשה בדיוק מה שמצופה לעשות מקצין בצה"ל, זוטר כמו בכיר: להיות ראש גדול! ליזום מהלכים. למצוא את הדרכים להתמודד עם הבעיות שעומדות בפניו.

לימור עצמו מתאר שהתקופה, לפני כעשר שנים, "אופיינה בגל טרור עממי נרחב, שכלל פיגועי דריסה, דקירה וזריקות אבנים ובקבוקי תבערה", וש"גופמן היה מוטרד מריבוי האירועים בגזרתו וממיעוט המודיעין שיאפשר לסכל אותם".

זה בדיוק המקרה שבו חייב המפקד "לפעול באופן עצמאי בחיפוש אחר פתרונות" ולא לחכות עד שיקבל את 'האישורים הנדרשים', בעיקר כשהוא סובל ממיעוט מודיעין. כך פעלו קצינים לפני יובל שנים, כמו אריק שרון, רפול, מוטה גור ועוד רבים, בימים שהובילו את צה"ל לניצחונות.

יותר מכך: גופמן פשוט הקדים את זמנו. כי אחד מלקחי מתקפת החמאס בשמחת תורה הוא שהקצינים הפועלים ביו"ש אוספים לעצמם לא פעם את המודיעין הנדרש להם. לפני תשעה חודשים ראיינתי ל'מצב הרוח' את סגן אלוף (מיל') ש', מפקד גדוד 9221 של חטיבת אפרים. כבר אז, בחודש ניסן אשתקד, הוא הפתיע אותי בחשיפה: "החידוש הגדול של המלחמה האחרונה הוא, שכלמודי ניסיון אנחנו מבינים שאנחנו לא צריכים להסתמך רק על מודיעין".

"יש לנו את היכולת היום לייצר לעצמנו את המודיעין או חלק מתמונת המודיעין בכוחות עצמנו. אנחנו לא מסתמכים רק על חטיבה, אוגדה, שב"כ וכל זה, אלא עושים מאמץ של כולם לייצר איזה שלם יותר גדול, להביא מודיעין גם ממה שאנחנו רואים בעין, וגם ממה שרואים בשטח, מהמפגש עם השטח, עם החיילים. הרבה פעמים כשמגיעים לשטח, מגלים דברים שלא ידענו אותם לפני כן. יש לנו את היכולת, בעזרת כל היכולות הטכנולוגיות שיש היום והאנשים המצוינים שמשרתים, לחבר את הפאזל, לחבר את כל הנקודות, ולהביא תמונה שלמה, יותר רחבה, של מה שקורה בשטח".

זה בדיוק מה שעשה גופמן, כמפקד חטיבה, כבר לפני עשור: אסף לעצמו את המודיעין, כדי לסכל את הפיגועים. על כך מגיע לו עיטור המופת.

המסקנה הזו איננה רק נחלת חילות היבשה. היא הגיעה גם לחיל האוויר. כלקח ממתקפת החמאס החליט מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר, שחיל האוויר יבנה לעצמו יכולות עצמאיות לפעול בכל גיזרה - גבול עזה, גבול ירדן, גבול מצרים, איו"ש וגבולות הצפון מול לבנון וסוריה - גם כאשר הוא לא מקבל הכוונה מהקרקע. בר קבע שחיל האוויר ייצר לעצמו את תמונת המצב, באמצעות הכלים שלו. במצב שבו תמונת המצב מכוחות הקרקע לא מושלמת ולא ברורה, מטוסי חיל האוויר יסרקו את המרחב וייתנו את תמונת המצב שתאפשר את הפעלת החיל.

חבל שהמסקנה הזו היתה רק אחרי הטבח ולא לפניו. חבל שמפקדיו של גופמן לפני עשר שנים הורו לו לחדול מהיוזמה שלו, במקום להטמיע אותה בכל צה"ל. היינו חוסכים הרבה דם.