חמי היקר והאהוב יצחק חזוני ז"ל,
נקטפת מאיתנו בפתאומיות ועלית בסערה השמיימה.
שמונים וחמישה ימי שני חייך הם שמונים וחמש שנות ציונות וישוב הארץ.
הוריך היקרים התבקשו על ידי הגברת גולדה מאירסון, גולדה מאיר, לעלות וליישב את גבעת פועלי הרכבת שבשכונת בורוכוב בגבעתיים. הם עלו כחלק מט"ו משפחות ראשונות להתיישב על הגבול, היכן שיורים, כדי לקבוע עובדות בשטח. הם הצליחו לא רק ליישב את הארץ אלא גם להחדיר בך את אהבת הארץ והחלוציות.
כך מצאת את עצמך יחד עם סבתא, רעייתך, תבדל לחיים טובים וארוכים, עולים כחלק מט"ו המשפחות הראשונות ליסוד הישוב "אלון מורה", לאחר מאבקים של ניסיונות עקשים. גם אז נתבקשת לכך, אך עתה על ידי הגברת דניאלה וייס, תבדל לחיים טובים וארוכים, ומיד הגעתם.
לימדתם אותנו "אמור מעט ועשה הרבה". אתה לא היית איש של דיבורים בציבור. אתה פשוט עשית במסירות, בהתמדה, בקושי, ביוזמה ובמאמץ. בחורף קשה נאחזת בקרקע יחד עם רעייתך וארבעת ילדיך. קיבלתם אשקוביה קטנה, אך כיוון שבשבילכם המקום היה די מרווח, הכנסתם אליו עוד מתנדב שלא היה לו היכן לישון. אהבה ומסירות דוחקות הבשר, אין שום דבר קשה, אין דבר בלתי אפשרי. את הילדים קילחה סבתא היקרה, רעייתך, בברזיות של הבסיס הצבאי, חדר אוכל משותף ושירותי שדה ציבוריים - ככה התחילה ההתיישבות בשומרון. סללתם דרך לרבים. בזכותכם יש כיום יותר מחצי מיליון יהודים ביהודה ושומרון. כן ירבו!
רק מעטים וגיבורים כמותכם מסוגלים לסלול דרך רחבה לרבים. בנית מפעל ראשון בשומרון באלון מורה, מפעל לקוטלי חרקים. הרכב שלך היה היחיד שהיה מסוגל לטפס על הגבעות ולהגיע לנקודת ההתיישבות שלכם.
אך לא רק בהתיישבות הסתפקת אלא השתתפת בכל מלחמות ישראל: במלחמת יום הכיפורים נפצעת ועברת חודשים ארוכים של שיקום. זכית להקים משפחה גדולה וענפה של ילדים, נכדים ונינים המפוזרים בכל ארצנו.
הקב"ה לקח אותך מאתנו בעשרה בטבת, יום שבו סמך מלך בבל על החומה. יום של תחילת החורבן. אתה וחבריך היית בין הראשונים לחדש את ההתיישבות בדורנו, בארצנו התנ"כית וההיסטורית.
כשם שתמיד שתקת שתיקה מעשית רועמת, כך הסתלקותך בצום עשרה בטבת אומרת ללא מילים: אני עשיתי את שלי למען ארץ ישראל ובניינו המחודש ונכדי נלחמים יותר משנתיים בכל הגזרות ואליך ריבונו של עולם תפילתנו שתראה את מסירותנו ותגמור את מעשינו לטובה בגאולה שלמה ובבניין שלם. אנו משתדלים ליצור סיעתא לשמיא אך אנא ממך, תן בעמנו סיעתא דשמיא להשלים את המהלך.
בכאב צורב וגעגע עמוק, בעין דומעת בוחנת ולומדת ממך.