יש מילה שהשמאל אוהב לשלוף בכל פעם שאנחנו מחזקים את ריבונותנו ביהודה ושומרון, מילה שנועדה להפחיד ולהרתיע: "סיפוח”.
הם משתמשים בה כקללה, כאזהרה חמורה, כמעט ככתב אישום, כאילו מדובר בפשע.
אבל האמת הפשוטה שונה לחלוטין. במשך עשרות שנים האדמה הזו נשדדה. אתרי מורשת נהרסו, נבזזו והושחתו במסגרת כניעה לאג’נדות פרוגרסיביות פוסט־ציוניות, שקודמו בידי ארגוני שמאל קיצוניים הממומנים מקרנות זרות ואנטי־ישראליות. אותם גורמים דרשו שלא לגעת, לא לחפור, וחלילה לא לגלות את הארכיאולוגיה הקבורה מתחת לאדמת יהודה ושומרון.
הם חששו ממה שיימצא שם, משום שידעו שמה שייחשף יוכיח מי הבעלים האמיתיים של הארץ הזו. כי בכל פעם שאנחנו חופרים, האדמה מדברת עברית, וזה מפחיד אותם יותר מכל דבר אחר.
היום הגיעו נציגי הפלג הקיצוני של השמאל הפוסט־ציוני לדיון סביב חוק שאנחנו מקדמים, חוק שיביא בסופו של דבר להחלת ריבונות דה־פקטו ביהודה ושומרון. הם צקצקו, רעמו ורקעו כהרגלם. זה היה עצוב, ולעיתים גם מעט משעשע.
אבל למראה חבר הכנסת גלעד קריב באמת שנכמרו רחמיי. הזיעה הקרה ששטפה אותו למשמע המהלך המבורך, אותו מיהר לכנות „סיפוח זוחל” ו„שימוש בארכיאולוגיה כתירוץ”, אמרה הכול.
קריב וחבריו מתקשים להפנים שהארכיאולוגיה איננה התירוץ שלנו, אלא הקושאן שלנו. זהו שטר הבעלות שלנו על הארץ הזו, והיחיד בעולם שאיננו חתום בדיו אלא באבן, אבן הזועקת: „שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים”.
בעוד קריב וחבריו מכנים את רגבי האדמה שבהם התהלכו אבות אבותינו בשם הזר „הגדה המערבית”, מונח שטבעו הירדנים בשנת 1950 כחלק מניסיונם לשלוט בשטח, אנחנו לא מתבלבלים. אנחנו קוראים לאדמה הזו בשמה האמיתי: אדמת יהודה.
ולכן, בשלוש השנים האחרונות, לאחר עשורים של הזנחה, יצאנו למהפכה של ממש. החזרנו פיקוח ישראלי לכל יהודה ושומרון, השקענו עשרות מיליוני שקלים בהרודיון, בארמונות החשמונאים, במזבח יהושע, בהר גריזים, בשילה, בחברון ובאתרים נוספים. הצלנו למעלה ממאה אתרים משוד עתיקות, ולראשונה בהיסטוריה החלנו אכיפה גם בשטחי B.
במקביל הפעלנו מיזמי חינוך שמחברים את ילדי ישראל לערש מולדתם, הפקענו 1,800 דונם בסבסטיה, במקום שבו שכן ארמונו של אחאב, והובלנו מאבק נחוש נגד החרם הבינלאומי על ארכיאולוגים שמעזים לחפור ולחקור את אדמת אבותיהם.
קריב וחבריו יכולים להמשיך לצקצק, לצווח ולרטון. ואנחנו, בעזרת השם, נמשיך לעשות, נמשיך לפעול ונמשיך לבנות ריבונות אמיתית, לא בהצהרות ריקות אלא במעשים בשטח.
כי זו ארצנו. זו מולדתנו. ומכאן לא נזוז לעולם.