המהומות באיראן מסרבות להירגע. האם הפעם אחריתן תהיה שונה מזו של מהומות ומחאות קודמות באיראן? האם הפעם קץ שלטון האייתולות מתקרב? על כך שוחחנו עם אלה רוזנברג, מומחית לאיראן וחוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון.
"ניתן לראות שאכן יש התגברות של מחאות בעיקר מאתמול בערב כשתקפו אחד ממוסדות הבסיג' באיראן", אומרת רוזנברג הנזהרת מלנבא אם אכן מדובר במהלך שיניב תוצאות שונות ממהומות העבר, אך מוסיפה ומציינת כי "אם בוחנים בטווח ארוך יותר, זו יכולה להיות התחלה טובה שאולי תביא לנפילת המשטר. זה תלוי במקום שאליו האזרחים לוקחים את זה, אם להפלת המשטר באופן עצמאי או שממשיכים במהומות כמו בפעמים הקודמות וזה ידעך לאט עם התערבות המשטר".
לשאלתנו אם ניתן לזהות שינוי משמעותי במהומות הנוכחיות לעומת הקודמות, מציינת רוזנברג את הדגש הכלכלי המשמעותי לעומת מחאות קודמות. "אלו נקודות שעלו במחאות קודמות אבל ניתן לראות אותן בדגש רציני יותר במחאות האלה. זה גם אינפלציה מאוד גבוהה, גם פגיעה בתשתיות, חוסר חשמל ומים עם מזג אוויר שקשה להתמודד איתו, כך שהעניין הכלכלי עולה באופן רציני יותר. ניתן לראות שהמחאות התחילו מהשוק. הבזאר הגדול שנסגר אחרי שהיה לסוחרים קשה לעבוד, הם סגרו את מרכולתם והתחילו להפגין".
עוד מציינת רוזנברג קריאה שהגיעה היום (חמישי) מכיוונם של הכורדים המביעים תמיכה במהומות ובהפגנות, מה שגם אם היה בעבר יש לתת את הדעת גם עליו.
על יחסם של גורמי השלטון למחאות כאשר מחד מדווחים בתקשורת הממסדית על המהומות ולא מסתירים אותם, ומאידך משתמשים באש חיה לעבר מפגינים, אומרת רוזנברג כי מדובר ביחס מוזר מצד השלטונות. "מדובר בנרטיב דומה אבל בצורה אחרת ביחס למחאות קודמות. במחאות העכשוויות נראה שבעוד בהתחלה זה הרגיש כמו שחרור קיטור שהמשטר מאפשר, כעת נראה שהמחאות מתגברות ולמשטר קשה להתמודד ולכן מגיבים באופן אקטיבי ומשתמשים באש חיה מול אזרחים". עוד היא מציינת את דבריו של הנשיא האיראני, פזשכיאן, ולפיהם מדובר בהתמודדות משותפת של האזרחים והשלטון, והעובדה שגרם לנגיד הבנק המרכזי להתפטר, מהלכים וצעדים שנועדו להרגיע את העם. "זו כפילות שקשה להסביר אותה".
באשר ליכולתה של ישראל ואולי של המערב כולו להשפיע על הסערה הפנים-איראנית, מדגישה רוזנברג כי לא מדובר בעניינה של ישראל לבדה אלא עניינו של העולם המערבי כולו שכן כולו נמצא תחת איום איראני. "הרעיון של הרפובליקה האיסלאמית, בדגש על משמרות המהפכה, הוא להפיץ את הבשורה של הרפובליקה, וזה נוגד ערכים מערביים".
לדבריה עוד בטרם הדיון על יכולתו של המערב להשפיע על חילופי שלטון באיראן, יש לבחון אם המערב מעוניין בכך מאחר ומדובר באירוע פנימי איראני שהשפעתו היא בראש ובראשונה על אזרחי איראן והם אלה שצריכים להכריע בדבר עתידם והמשטר בו הם חפצים. "ההפגנות מראות שיש חוסר שביעות רצון, כפי שידוע לנו כבר זמן רב, אבל בסופו של יום הפיכה משטרית באיראן היא עניין פנים איראני שאמור להתנהל ברמת אזרחי איראן".
להערכתה במידה והמערב יהיה מעוניין הוא יוכל לתרום לשינוי המשטר בטהרן, אך עיקר השפעתו תהיה דרך רשתות חברתיות ובעיקר דרך סנקציות כלכליות שפוגעות קודם כל במשטר ולאחר מכן באזרחים.
על הפלגים והקבוצות הרבות הפועלות באיראן והיכולת שלהן להתגבש לכדי חלופה שלטונית, מטילה בכך רוזנברג ספק. "הם יצטרכו להחליט על אלטרנטיבה ואני לא יודעת אם אותם פלגים ואותם סטודנטים שמפגינים יודעים לייצר אלטרנטיבה שלטונית שתהיה מקובלת על כולם".
"היו שיחות על אפשרות להביא את בנו של השאה הגולה שאכן פנה לאזרחים באינסטגרם והביע בהם תמיכה ואמר שהוא רוצה לחזור לאיראן, אבל עד כמה הם יהיו מוכנים לקבל אותו? אנחנו צריכים לזכור שתקופת השא הייתה מצוינת אבל היה גם קושי עם השירותים החשאיים שלו שמאוד הקשו על האזרחים".