ביארו חכמי הסוד שהטלית רומזת לאור המקיף, היינו להארה האלוקית הגבוהה, שמפני גובהה וגודלה האדם אינו יכול להשיגה, אבל היא משפיעה עליו (ראו פניני הלכה סוכות א, ז), ומתוך השפעתה הוא מבין היטב את האור הפנימי, היינו את הרעיונות המוגדרים שבתורה ובמצוותיה שחוטי הציציות מבטאים, שהם בבחינת אור פנימי מוגדר
האמונה כמוסה וצריך לגלותה
האמונה טמונה בלב כל אדם, שהואיל ויש בו נשמה, יש בו אמונה, וככל שהוא מודע לאמונה וחי על פיה, כך החיים שלו מתעצמים ומתברכים בכל התחומים. ואולם בשלב הראשון האמונה כמוסה, ועד שהיא מתגלה באופן מלא ועשיר, האדם נוטה להטותה לכיוונים זרים של עבודה זרה. בעקבות זאת האדם נעשה משועבד לכבלי החומר על כל תפיסותיו. לכן ישראל, שהם לב שבאומות, היו המשועבדים שבכולם, והיו צריכים לעבוד בפרך בעבור פרעה מלך מצרים, בלא שום יכולת לבטא את הכוחות הגנוזים בהם. ובעודם שקועים בשעבוד לחומר, נגלה ה' אליהם והוציאם משעבוד לגאולה, ונתן להם את תורתו ומצוותיו כדי שימשיכו את ברכתו לכל משפחות האדמה.
הציצית מבטאת את הגילוי האלוקי שמציץ מן החרכים
מצוות הציצית, על ידי הציציות שנראות כלפי חוץ, מבטאת באופן מיוחד את האמונה ואת הייעוד המיוחד של ישראל, שנאמר בפרשיית ציצית: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם… למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי, והייתם קדושים לא־לוהיכם" (במדבר טו, לז-מ).
זהו שאמרו חכמים: "למה נקרא שמה ציצית? על שם שהֵציץ המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר (שיר השירים ב, ח-ט): "קול דודי הנה זה בא (ה' שאוהב אותנו הנה בא), מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (על כל המחסומים)… הנה זה עומד אחר כותלנו - משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים" (ספרי שלח פי' קטו).
הצורך בבגד נובע מחטא אדם הראשון
מתחילה בגן עדן האדם לא נצרך לבגדים, הואיל ולא היה גנאי בעירומו, אולם משנגרר אחר תאוות הגוף וחטא, הרוע חדר לתוכו, וממילא החל להתבייש בעירומו. שנאמר: "ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' א־לוהים בתוך עץ הגן. ויקרא ה' א־לוהים אל האדם ויאמר לו איכּה, ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנוכי ואיחבא. ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה, המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת" (בראשית ג, ח-יא). בעקבות חטאו, גורש האדם מגן עדן ונצרך להגנה מקור, מגשם ומקרני החמה. וה' חמל עליו ועשה לו בגדים, שנאמר: "ויעש ה' א־לוהים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם" (שם ג, כא).
בגד מכבד או מבטא בגידה
הבגד מסתיר את הפגמים שבאדם ומעניק לו בכך כבוד, אך אפשר שיהיה זה כבוד מזויף שנועד להונות את הזולת על ידי הסתרת הכוונות הרעות, ואזי הבגד מבטא בגידה, והמעיל - מעילה. מנגד, אפשר שהבגד יבטא את שאיפתו של האדם לטוב וליפה, תוך התנכרות לנטיות הרעות שבו וניסיון להעלימן, ובכך יעניק לאדם כבוד אמיתי (ראו רסיסי לילה לד).
בגד הציצית
הבגד המכובד ביותר הוא הטלית המצויצת, שכן הטלית המרובעת מבטאת את כל הכוחות הגנוזים באדם ובעולם, והציציות - את תרי"ג המצוות שמדריכות את האדם כיצד להוציאם אל הפועל. ואין טלית נאה מזה, זהו שאמרו חכמים: "הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה" (שבת כג, ב).
ביארו חכמי הסוד שהטלית רומזת לאור המקיף, היינו להארה האלוקית הגבוהה, שמפני גובהה וגודלה האדם אינו יכול להשיגה, אבל היא משפיעה עליו (ראו פניני הלכה סוכות א, ז), ומתוך השפעתה הוא מבין היטב את האור הפנימי, היינו את הרעיונות המוגדרים שבתורה ובמצוותיה שחוטי הציציות מבטאים, שהם בבחינת אור פנימי מוגדר. אמרו חכמים (במדבר רבה כה, כא) שהציצית רומזת לתרי"ג המצוות, שגימטריה של 'ציצית' 600, ועם חמישה קשרים ושמונה חוטים שבגדיל - תרי"ג (אגב, נשים קשורות יותר לאור המקיף, ואולי לכן אינן חייבות במצוות הציצית, שמבטאת את האור הפנימי שיוצא. ובמקום זה מצוותן בלבישת בגד נאה וצנוע, שמבטא את האור המקיף).
האם ב'טלית גדול' חייבים לכסות את הראש
שאלה: האם המתעטפים ב'טלית גדול' צריכים לכסות את ראשם?
תשובה: יש אומרים שמשמעות ההתעטפות בטלית היא עיטוף הראש והגוף, וכל בגד שלובשים שלא כדרך עיטוף, פטור מציצית. לכן לדעתם 'טלית קטן' שלנו פטורה מציצית. וחיזקו את דבריהם מנוסח הברכה: 'להתעטף בציצית' (ראבי"ה ואור זרוע).
ואולם למעשה כתבו רוב הראשונים ש'טלית קטן' חייבת בציצית (עיטור, מהר"ם, ארחות חיים, נמוקי יוסף ועוד רבים). וזאת משום שמצוות הציצית קיימת בכל כסות "אשר תכסה בה", "וכל מלבוש וכסות במשמע" - "פעמים בכיסוי הראש, פעמים בגילוי הראש". ואף מברכים על טלית קטן שאין עוטפים בה את הראש (מהרי"ל, טור ושולחן ערוך ח, ב; ו. וכן פסקו האחרונים).
אומנם משום התחשבות בסוברים שהמצווה להתעטף, וגם משום שנוסח הברכה 'להתעטף', נוהגים לאחר שמברכים 'להתעטף' על 'טלית גדול' להדר ולהתעטף בטלית כדי שיעור הילוך ד' אמות. כלומר עוטפים בטלית את הראש ואת החלק העליון של הגוף, באופן שכל הציציות מוטלות מעבר לכתף השמאלית, וכך עומדים כדי הילוך ד' אמות, ואחר כך חוזרים ומתכסים בטלית כמקובל כאשר שתי ציציות לפנים ושתיים לאחור (שולחן ערוך ח, ד; גר"א ט; משנה ברורה ד). ועל 'טלית קטן' נוהגים לברך "על מצוות ציצית", הואיל ואין רגילים להתעטף בה אלא ללובשה (רמ"א ח, ו; בן איש חי בראשית ו; כף החיים ח, כה; כז).
האם יש מעלה בכיסוי הראש בטלית
אף שאין חובה לכסות את הראש בטלית, מעלה יש בזה, שכיסוי הראש מבטא כניעה לפני ה', ולכן יש מהדרים לכסות את הראש בטלית במשך כל התפילה ובמיוחד בעת תפילת עמידה (משנה ברורה ח, ד).
שאלה: לא נוח לי לכסות את הראש ב'טלית גדול' במשך התפילה, האם יש מנהג מחייב לכסות את הראש בטלית במשך התפילה?
תשובה: אין מנהג מחייב, ולכן מי שלא נוח לו בכך, אינו חייב.
רווקים יוצאי אשכנז ב'טלית גדול'
שאלה: האם לפי מנהג יוצאי אשכנז רווק יכול להתעטף ב'טלית גדול' במשך תפילת שחרית?
תשובה: מנהג רווקים מיוצאי אשכנז לקיים את מצוות הציצית ב'טלית קטן' ולא להתעטף ב'טלית גדול', כי ה'טלית גדול' מבטאת את האור המקיף שזוכה לו אדם נשוי בזכות אשתו, שעל ידי נישואין הוא נחשב אדם שלם ששרוי בשמחה ושלום, ואילו הרווק עוד לא זכה לכך (יבמות סב, ב; בני יששכר תשרי יג).
כתבו הראשונים סמך למנהג זה מסמיכות הפסוקים (דברים כב, יב-יג): "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. כי ייקח איש אישה" (תשב"ץ קטן תסב; מנהגי מהרי"ל הלכות נישואין י).
אומנם בעת עליית רווקים לתורה או בעת שהם משמשים כשליחי ציבור, מתעטפים ב'טלית גדול' לכבוד הציבור, אך מקפידים שלא לעטוף בה את ראשם, כי לכך יזכו רק לאחר החתונה (משנה ברורה ח, ד). מקור לכך ממה שמסופר בגמרא (קידושין כט, ב) על רב המנונא שלא כיסה את ראשו כי לא היה נשוי.
שינויים במנהג
מבין הכוהנים יוצאי אשכנז ישנם שנוהגים להתעטף ב'טלית גדול' מאז שמתחילים לעלות לדוכן. בדורות האחרונים, בעקבות התאחרות גיל הנישואין, היו באשכנז קהילות שבהן גם הרווקים נהגו להתעטף ב'טלית גדול' לפני חתונתם בלא עטיפת הראש. זאת כדי שלא לדחות בשנים רבות מדי את זמן ההתעטפות ב'טלית גדול' בתפילת שחרית. מנגד, רבים ממשיכים במנהג, שיש בו גם משום עידוד עמוק להתחתן בזמן הראוי ולא לדחות את גיל הנישואין.
אסור ללבוש טלית עם ציציות פסולות
ארבע הציציות שמצווה להטיל בארבע כנפות הבגד מעכבות זו את זו, שארבעתן מצווה אחת (מנחות כח, א). לפיכך אם נפסלה אחת מהציציות, אסור ללבוש את הבגד, ואם עבר ולבשוֹ, ביטל מצוות עשה. היה לבוש בטלית וראה שאחת הציציות נקרעה מכנף בגדו, או שנקרעו חוטיה באופן שנפסלה, עליו להסיר אותה מיד, מפני שבכל רגע שהוא משאיר אותה עליו הוא מבטל מצוות עשה (מנחות לז, ב).
אימתי קריעת החוטים פוסלת
אם לאחר שהציציות נקשרו בבגד כהלכה, נקרעו כל החוטים היוצאים מהגדיל ונותר מהם שיעור 'כדי עניבה', היינו שיעור שניתן לענוב בו את כל החוטים שנפסקו, שהוא כארבעה סנטימטרים, הציצית עדיין כשרה. אם חוט אחד נקרע עד הגדיל - כשרה. אבל אם שני חוטים נקרעו עד הגדיל - פסולה, שמא שני חוטים אלו שייכים לחוט אחד, ונמצא שמאותו חוט שנחתכו שני קצותיו לא נותר אפילו 'כדי עניבה' (שולחן ערוך יב, א-ג).
אך אם הקפידו לקשור את החוטים באופן שיהיו ארבעת החוטים היוצאים מצד אחד נקשרים תמיד יחד אל מול ארבעת החוטים היוצאים מהצד השני - גם אם כל הארבעה שבצד אחד נקרעו עד הגדיל, ובצד השני נותר מהחוטים כשיעור 'כדי עניבה' בלבד - הציצית כשרה, הואיל ומכל אחד מארבעת החוטים נותר שיעור 'כדי עניבה'. אם נחתך אחד החוטים במקום שבו הגדיל מתחבר לבגד, הציצית פסולה, הואיל והחוט החתוך נפסל לחלוטין (משנה ברורה יב, יג).