חכמה, בינה ודעת
מדי יום בשעת בוקר מוקדמת, ניתן לראותו נכנס בהליכה מהירה, במראה של אדם שכבר עומד על רגליו ארבע-חמש שעות לפחות. נעמד במקומו ומכין את עצמו לתפילת שחרית, ולאחריה, ייכנס לתפילת חרישית באוהל הק' הסמוך, בידו רשימת שמות להזכרה שהתקבלו אצלו מכל העולם ביממה שחלפה, יחד עם הבקשה הקבועה שלו: להצלחה בהוצאות הספרים.
"הייתי זקוק לתקציב ענק, קבעתי להגיע לכאן בכל יום והנס הגדול קרה", הסביר לי לפני חודשים ארוכים, באחת הפעמים שפגשתיו שם בבוקר. הנס שלו - הוא הנס של כלל ישראל: תשע-עשרה שנות עבודה מאומצת, והדפסה מפוארת של שני-כרכים גדולים בני אלפי עמודים, יצאו לאור עולם.
הפרויקט עלה הון תועפות, אך הכל היה שווה לו להרב חיים-שאול ברוק: חזונו ורצונו הקדוש של הרבי קם ונעשה. לראשונה מאז נדפס ספר התניא, שכתב רבנו הזקן מייסד חסידות חב"ד, הופיעה מהדורה חדשה והיסטורית, של ה"תניא השלם" אותה הגה הרבי לפני קרוב למאה שנה! במהדורה זו נדפס התניא עם פירוש המילים בצורה מלאה, לצד ריכוז כל הביאורים המעמיקים של שבעת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם. מראי מקומות, הגהות והערות קצרות שנכתבו ע"י הרבי, ועוד.
מהספרים נדפסו מעל 40,000 עותקים, וזכינו בני הקהילה כאן במוסקבה לקבל זאת במתנה אישית מידי הרב הראשי הרב לאזאר, לפני כחודש לכבוד חג הגאולה. הכל מרתק בספר, החל מההקדמה והמבוא, ועד ההקדשות של התורמים הנכבדים.
אנו נתונים בדיוק בימים שבין חג הגאולה של אדמו"ר הזקן י"ט כסלו, ליום הסתלקותו כ"ד טבת, ימים המתאימים עוד יותר לגלות זאת החכמה, להפיצה בישראל ולגרום לעוד ועוד אנשים להתחבר לספר זה, המביא אור וחיות לנפשות ישראל.
החסידות היא החידוש של הדורות האחרונים, בה התגלתה פנימיות התורה, פנימיות הנשמה ופנימיות האלוקות. הבעל-שם-טוב הק' פרץ את הגבול שבין הפנימיות לחיצוניות, ועל-ידי-כך הוציא את הפנימיות החוצה וגילה את עצם הנשמה. רבנו הזקן הגדיל לעשות, שהביא את תורת החסידות בהרחבה ובשלמות - בחסידות חב"ד, בדרך של הבנה והשגה, על ידי שהחדיר את הגילוי האלוקי נשמתי הזה, אל תוך הכוחות הגלויים: השכל והרגש.
אחת הדרכים להביא את בשורת הספר הנפלא לכלל שכבות הציבור, הוא באמצעות גדולי ומנהיגי ישראל בדורנו, ולשם כך טורחים העורכים ועוזריהם בחודשים אלו, לשגר את הספרים לגדולי וחכמי ישראל. העורכים ביקשו את עזרת מורנו הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א ואכן בראשית השבוע, בהגיעו לביקור קצר בארצנו הקדושה, נסע אל היישוב "אורה" הסמוך לירושלים, שם שוהה הרבי מויזניץ שליט"א.
זו כבר להם הפגישה הרביעית, אך הפעם היא היתה מיוחדת מבעבר; האדמו"ר נמצא מרוחק מקרייתו וביתו בעיר בני-ברק, לשם טיפולים רפואיים שהוא עובר מדי מספר ימים, והאוויר בין הרי ירושלים מיטיבים ומזרזים את בריאותו. הגענו כשהוא לאחר תפילת שחרית, כשהוא מותש מעבודת התפילה ויושב למנוחה בכורסה מיוחדת. הוא קיבל בחביבות יתירה את הרב שליט"א שהתיישב לידו, והפליגו בשיחה לבבית, הבלולה מתורה וחסידות, היסטוריה חסידית וניגוני קודש.
"ידידות אמיצה הייתה בין זקני בעל ה'אמרי חיים', לבין רב העיר בני-ברק הרב יעקב לנדא. פעם סיפר לו זקני, שבהיותו ברוסיא אצל חותנו הקדוש מראחמיסטריווקא, ניצל את ההזדמנות וביקר אז בהרבה חצרות קודש, גם לרבות אצל הרבי הרש"ב מליובאוויטש, ומשם לקח תנועה של ניגון ששמע שם והלבישה על הפיסקא 'רברבין' שבפזמון 'ק-ה ריבון', אותו מזמרים אצלנו בכל ליל שבת קודש" - היה אחד הסיפורים שסיפר המארח כשדיברו על 'היכל הנגינה'.
אחד ממשוררי חצר ויזניץ, הוא החסיד היקר ר' יעקב דסקל. סיפרתי לאדמו"ר כי הזמנו אותו השנה לשיר בחגיגה הגדולה לכבוד חג הגאולה, והוא הכניס את ההרגש הויז'ניצאי הנפלא לתוך שירים החב"דים - שילוב שהרים את הקהל טפח מעל הקרקע. הרבי נהנה לשמוע על-כך והוסיף, כי ב'טישים' שלו הוא משלב הרבה מניגוני חב"ד.
לאחר שעיין דקות ארוכות בשני הספרים שהגיש לו הרב, סיפר הרבי מויזניץ על אביו ואף זקניו למעלה בקודש, שהיו מרבים לצטט מספר התניא.
אהבת ישראל
כשדיברו על ספר התניא, סיפר הרב שליט"א לאדמו"ר מויזניץ, ממה שמסר יום לפני-כן בשיעור הקבוע שהוא מוסר בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", וחזר על חידושים נפלאים שעלו לו בשיעור, כולל גימטריאות כפי שמקובל בתורת ויזניץ, וסיים בשילוב עם דברים מחזקים לכבודו של המארח הדגול. את הדברים רשמתי בס"ד מיד ביום שני לאחר הביקור, כדי לזכור את הפרטים:
בגמרא בחגיגה דרשו את הפסוק במלאכי "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים לאשר לא עבדו" - "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד".
יש פירוש נפלא במהרש"א, המפרש שראשי תיבות 'עובד אלוקים לאשר' עולים בגימטריא מאה ואחד, וראשי התיבות של 'לא עבדו' הם בגימטריא מאה. ומבאר שמספר 'מאה' מרמז על עשרת כוחות הנפש כפול עשר, אבל ה'אחד' הנוסף מרמז ליחידה שנמצאת מעל כולם. וכלשונו "נמצא שונה ק' פעמים הוא חלק אחד לנשמה, אבל השונה פעם אחת ביותר מזה, הוא חלק אלוק ממעל".
ונראה לומר בדברי המהרש"א, כי אותם ק"א פעמים של העובד אלוקים מרומזים דווקא בתיבות 'עובד אלוקים לאשר', כי רק כאשר מתבוננים ורואים את מי שהוא 'לא עבדו' עולה התמיהה שלכאורה הרי גם הוא עושה את רצון ה' והרי למד מאה פעמים, ואם כן למה נקרא 'לא עבדו'? והטעם לכך כי אדם אשר 'לא עבדו', זה אדם שעוד לא שיבר את עצמו בשביל הקב"ה, אלא עבד אותו ברגילות כמו כולם.
וזה שאומר הכתוב 'ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו'. שהרי הנביא שם מספר על השכר דלעתיד לבוא, ועל זה נאמר 'ושבתם וראיתם', כי צריך להתבונן היטב ולהבין שהשכר והעונש אינו עולה דווקא על המעשים, אלא בעיקר כמה האדם השתדל והתאמץ לשבור את הטבע שלו רק כדי לעשות את רצון ה'. כי עובד ה' אמיתי לא רק עובד בכמות גדולה יותר מזה ש'לא עבדו', אלא גם את כל המאה פעמים הראשונות, הוא עושה באופן נעלה ומרומם הרבה יותר, וכל מאה הפעמים הראשונות הם בגדר אחר לגמרי, עם קבלת עול של הקב"ה ויציאה מהרצון העצמי ולתת זאת לעבודת ה'.
וכמו דאיתא בספר התניא "ובזה יובן מה שכתוב: 'ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו', שההפרש בין 'עובד אלוקים' ל'צדיק' הוא, ש'עובד' הוא לשון הווה, שהוא באמצע העבודה, שהיא המלחמה עם היצר הרע, להתגבר עליו ולגרשו מה'עיר קטנה' שלא יתלבש באיברי הגוף, שהוא באמת עבודה ועמל גדול להילחם בו תמיד".
ומכאן שאותו עובד אלוקים הוא אינו צדיק גמור, אלא הוא כל היום במלחמה פנימית, שאין אפשרות לנוח ממנה לעולם. לא כמו שאנשים חושבים שאפשר להירגע ולהפסיק עם מלחמת היצר, אדרבה זו מלחמה תמידית, שהיא היא עבודת ה'.
זכורני, כי בחודש הראשון שיצאתי לעולם כדי לגייס כסף בעבור מוסדות התורה והחסד ברוסיה, חזרתי לאחר מכן באפס כוח מההתאמצות המרובה. כשאבי שליט"א ראה אותי הוא אמר לי: "דע לך, שכך זה כל החיים, זה לא משהו חד-פעמי. אין דבר כזה לסיים עם עבודת היצר, זאת עבודה תמידית".
וחשבתי להוסיף על זה על פי דברי השל"ה הק' על הפסוק "והחכמה מאין תמצא", "מאי"ן" בגימטריה מאה ואחד. וגם המילוי של תיבת משה - מ'ם' ש'ין' ה'א' - הוא תיבת 'מאין'. וכאמור מספר מאה ואחד רומז ל'עובד אלוקים'.
ולכן אפשר לומר על יהודי כמו הרבי שליט"א שהוא הרי 'עובד אלוקים' באופן הכי נעלה, והוא פועל במסירות נפש למרות כל הקשיים שעובר ל"ע, ואם כן ודאי שמגיע לו שיתקיים בו 'מאי"ן' יבוא עזרי, ויזכה לבריות גופא ונהורא מעליא.
צו געזונט
כמדי שבת קודש אחר-הצהרים, זוכה אני לשבת בשעת רעווא דרעווין עם צעירי הצאן, בבית הכנסת המרכזי מארינה רושצ'ה, לסדר לימוד, ניגונים ואמירת תהלים ליום השבת. בחודשי החורף אני מקריא בפניהם מדרשים על הפרשה הבאה בשבוע שלפנינו. בשבוע שעבר - לקראת פרשת ויחי, הכנתי מעט חומר להוסיף על המדרש המופלא המספר את סיפור הולדתו של ה'עיטוש'. רק את חלקו הספקתי למסור לתלמידים היקרים, וכיוון שבמשך השבוע הגיעו כמה תגובות מההורים, הרהרתי לעצמי כי זו הזדמנות להעלות את הנושא בבמה זו.
בפרקי דרבי אליעזר מסופר: "מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה. אלא אם היה בדרך או בשוק היה עוטש [=מתעטש], והיתה נשמתו יוצאה מנחיריו. עד שבא יעקב אבינו וביקש רחמים על זאת ואמר לפניו: 'ריבון כל העולמים, אל תיקח את נפשי ממני עד שאצווה את בניי ובני ביתי'. ונעתר לו [בורא העולם], שנאמר: 'ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה'. ושמעו הדברים כל עמי הארץ, ותמהו; שלא היה כמותו מיום שנבראו שמים וארץ".
נמצא אפוא, שיעקב אבינו היה האדם הראשון בעולם שהתעטש, פעולת רפלקס שאינה בשליטתנו וגורמת לפרץ חזק של אוויר מהריאות והאף, ומגיע לפעמים למהירות של 250 קמ"ש.
החוטם נחשב לאיבר חיוני מאוד, עד שקביעת מוות על פי ההלכה, יכולה להתבצע באמצעות בדיקה בחוטם בלבד. בביטוי מעניין המופיע בזוהר נקרא בורא העולם בשם "בעל החוטם", ובקבלה מוסבר כי בשונה ממזון, ריח - המגיע אל החוטם - מסמל המשכה רוחנית עליונה מאוד. לא לחינם נחשבת הקטורת, המפיצה ריח ריחני, כאחת העבודות המקודשות ביותר בבית המקדש. רגע השיא של עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים היה, כאשר היה נכנס עם מחתת קטורת לקודש הקודשים, ובתלמוד נאמר שזה השפיע אף על העיזים ביריחו שהיו מתעטשות מריח הקטורת.
ואכן המדרש בפרשתנו מסיים ואומר: "חייב אדם לומר לחברו בשעת עטישותיו - 'חיים'". ומכאן התפשט הנוהג בכל העולם כולו, לאחל ברכת בריאות למתעטש. ערכתי סקר מהיר בין התלמידים בשיעור בשבוע שעבר, ומעניין היה לשמוע מכל אחד איזה איחול נוהגים בביתם: 'לבריאות' בלשה"ק, או 'צו געזונט' באידיש, וכמובן 'בודזדרוב' בשפת המדינה.
במסכת ברכות מובא: "המתעטש בתפילתו סימן יפה לו, כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושים לו נחת רוח מלמעלה". ומבאר רש"י: "שהעיטוש נחת רוח לאדם". וכתב על כך האדמו"ר הזקן: "...כך עושין לו נחת רוח מלמעלה למלאות שאלתו ובקשתו".
פעמים רבות שמעתי מאמי מורתי שתחי', כי יש עניין במשיכת האוזן לאחר עיטוש. לקראת שיעור זה, פניתי למחותני הנכבד סופר וחוקר הרב יצחק יהודה רוזן, והוא שיגר לי מאמר מפורט בנושא העיטוש אותו פרסם לפני כעשור, בו הביא ציטוטים שונים בדבר מנהגו של הרבי, מהם עולה שבכל פעם שמתעטשים יש למשוך באוזן, משיכה הנעשית לכל אורך האוזן מלמעלה למטה.
יש המתעטשים בקולי קולות ומרעידים את אמות הסיפין, אחרים מבליחים לחלל האוויר קול עיטוש חרישי שנבלע ברובו עמוק פנימה. בפועל כל אחד מאיתנו מתעטש, במיוחד בימות החורף. ומתוך אמונה בדברי המדרש האומר כי העיטוש הוא אחד מהדברים היפים לחולה המסמלים שמצבו משתפר - נאחל מפה לכל אחד ואחת, רוב בריאות ונחת.
תמונת השבוע שלי: מחיל אל חיל
"לידידי היקר והנעלה מר זלמן זעליג שי', שלום וברכה. ראשית כל, הנני להביע בזה שוב את ברכתי החמה ומעומק הלב, לרגל היכנסך בבריתו של אברהם אבינו, מעמד שנחקק בלבי לנצח".
כך נפתח מכתבו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, אל מי שהיה עד לפני שלושה שבועות 'מקסים', ומאז השתתפותו באירוע הגדול שנערך לכבוד חג הגאולה י"ט כסלו - שמו היהודי הוא: 'זלמן זעליג', לאחר שבבוקרו של אותו יום נימול כשלידו עומד הסנדק הרב הראשי, שגם העניק לו את שמו היהודי החדש, במעמד שנערך שעות מספר אחר כך בפני אלפים, והיה אחד מרגעי השיא באירוע זה.
ובכדי להמשיך את ההשפעה ולקשר ולהדק את אותות הברית: ברית מילה וברית התפילין שקיבל באותו אירוע - אל האות השלישי שבין עם ישראל להקב"ה - הוא אות השבת, ביקש הרב לשגר לו גביע מכסף טהור לעריכת קידוש בשבת קודש.
עם הגביע שנבחר, פניתי אל ידידי יהושע גולדברג, מנהל 'שלוח' - המפעל הוותיק בירושלים לשלטים וחריטות, וזה התפנה מכל עיסוקיו בכדי למלא את רצונו של הרב הראשי ולזרז את הכנת המתנה היקרה לשורד השבי המופלא.
יהושע הכניסני לפניי ולפנים. התיישבתי לצדו, והוא הראה לי את תהליך החריטה הנעשית היום בטכנולוגיית לייזר מקצועית. שונה לגמרי מאותן שנים בהם העסיק אותי במפעל זה ובו למדתי רזי תכנון ועיצוב גרפי, לפאר ולרומם בתי כנסיות וישיבות. בהמשך השנים גם הזמנתי אצלו עבודות שונות לבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", ב'מרכז החסד היהודי שערי צדק' במוסקבה ועוד.
במכתבו ממשיך הרב שליט"א את דבריו: "שנית כל, בשם כלל הציבור הגדול שהשתתף בהתוועדות החסידית לכבוד ראש השנה לחסידות - חג הגאולה י"ט כסלו, אני רוצה להודות לך על המילים הנרגשות והברכות החמות שנשאת בפני עם ועדה, במעמד נשגב זה, דקות ספורות לאחר שזכית לשאת את השם היהודי החדש שלך המורכב משמותיהם של הסבים היקרים שלך, אשר נשמתם בשמי רום, ששים ושמחים על הזכות הגדולה שהצאצא שלהם נושא בגאון יהודי את שמם, ובכך, יחד עם קיום המצווה הגדולה והחשובה, הנך מקדש שם שמים ברבים.
זכית, ובאירוע זה גם קיבלת זוג תפילין מהודרות ויקרות, בבחינת 'מחיל אל חיל' - ובכך תוכל עוד יותר להביע לבורא העולם, את הוקרתך על הניסים והנפלאות שזכית, בהוציאך מאפילה לאורה, לאחר כשנתיים קשות בשבי החמאס ימ"ש.
כהוקרה והערכה מצורף בזה גביע מכסף טהור, לעריכת קידוש בשבת ומועדי ישראל - כהמשך לשתי המצוות ברית ותפילין, הקשורות לשבת קודש. ובכך הנך זוכה כעת לשמירה מעולה משמים בכל דרכך - עם שלוש המצוות המהוות ברית ואות הקשר הנצחי, בין עם ישראל לאבינו שבשמים: ברית מילה, שבת קודש והנחת תפילין.
לך ולאמך היקרה והחשובה מרת טלה שתחי' - אם הבנים שמחה - הנני לאחל לכם אך טוב וחסד, בריאות ושמחה, אושר ועושר, ובמהרה נזכה שהשמחה הגדולה הזו תביא בכנפיה עוד שמחות משמחות ותמיד ניפגש בעזרת השם מתוך שמחה וטוב לבב. שבת שלום, באהבה ובהערכה רבה, הרב בערל לאזאר".