שלהבת חסדיאל, מנכ"לית תאגיד "מרום" בעיריית ירושלים, מתארחת באולפן ערוץ ומספרת את סיפורה - השזור בדרך שבין רחובות בני ברק לעולם התקשורת והניהול.
חסדיאל אמנם חונכה בבית יעקב אך "חיידק" האקטואליה נדבק בה כבר בגיל צעיר. "אהבתי פוליטיקה ואצלנו הביתה לא נכנסו עיתונים. אני זוכרת את עצמי עומדת בקיוסקים בגבול בני ברק ורמת גן וקוראת עיתונים. אז החלטתי שאהיה חלק מהתקשורת".
הדרך לא הייתה פשוטה. בעולם שבו המסלול המקובל לאישה חרדית הסתכם בהוראה "בדרך לחתונה", חסדיאל בחרה באקדמיה. היא סיימה שני תארים ראשונים באוניברסיטת תל אביב ובבר אילן ולמדה בבית הספר לתקשורת "כותרת". "הייתי דוסית יחידה במרחק של קילומטרים," היא נזכרת. "היה לי מרצה, נכד של בן גוריון, יריב בן אליעזר. הוא שאל אותי: 'מה, את חרדית?'. אמרתי לו: 'כן, ושכחתי את הקרניים בבית'. הם לא ראו חרדים בברנז'ה הזו".,
פריצת הדרך המשמעותית הראשונה שלה הייתה בתוך המדיה החרדית פנימה. בתקופה שבה נשים לא כתבו בעיתונים בשמן המלא, חסדיאל התחילה כמזכירת מערכת ודרשה לכתוב. "אמרו לי: 'אנחנו לא יכולים לתת לאישה'. אז כתבו את השם שלי 'ש. חסדיאל' או 'ש. שפירא'. זה חרה לי מאוד. למה על היצירה שלי? נלחמתי איתם. אמרתי: 'בואו ננסה שלהבת'. ראו שהשמיים לא נופלים ושום דבר לא קורה, ואפשר לכתוב שם של אישה. ההתחלה הייתה קריית ים סוף". משם המשיכה לסקר את משפט דרעי בעיתון 'יום ליום', שימשה ככתבת ועורכת פוליטית ב'בקהילה', והייתה לשדרנית האקטואליה החרדית הראשונה ברדיו 'קול חי', שם שידרה במשך 15 שנה.
אך ככל שהתקדמה, הרגישה חסדיאל כי במדיה הכללית היא נותרת על תקן "דוס מחמד" ובמדיה החרדית השמרנות גוברת. הצורך בשינוי הוביל אותה להקים את המגזין הצבעוני הראשון במגזר החרדי, שעסק בלייף-סטייל, עיצוב פנים ותיירות - ללא תמונות נשים אך עם סטנדרט הפקה גבוה. "מדיה נחשבת במגזר החרדי ככלי מחנך," היא מסבירה את האתגר. "פעם ראשונה בא מגזין שדיבר על יקר, יפה וקצת נהנתני. איך מעצבים בית חרדי שיש בו סוכה, שני כיורים וארון לספרי קודש? לא היה צורך להחביא אותו מתחת לכרית, אפשר היה לשים אותו על השולחן".
לאחר עשור של הוצאה לאור וייעוץ אסטרטגי החליטה חסדיאל לעבור לעולם הניהול הציבורי. היא ניגשה למכרז להקמת תאגיד עירוני חדש בירושלים. מה שהתחיל כ"איגוד ירושלמי למאבק בסמים", הפך תחת ידיה לתאגיד 'מרום' - זרוע הביצוע של העירייה לכל תחומי החברה והרווחה.
"נכנסתי לעבוד לפני חמש שנים עם תקציב של שלושה מיליון שקלים. היום אנחנו עושים פרויקטים בשמונים מיליון", היא מציינת בגאווה. תחת ניהולה, התאגיד מפעיל למעלה מ-80 פרויקטים המקיפים את כלל אוכלוסיות העיר: ממניעת נפילות בבתי קשישים דרך אוריינות דיגיטלית למבוגרים ועד תמיכה בנשים בפוסט-טראומה ומשפחות מילואימניקים.
המסר שלה לנשים צעירות במגזר הדתי והחרדי הוא חד משמעי: "נשים פוחדות, וזה מאיים עליהן. אני אומרת: לא צריך לפחד. צריך לקפוץ למים, צריך להעיז. אם לא תנסו - זה לא יקרה".