מני אסייג, מי שמגדיר את עצמו כ"עובד למען עם ישראל בפחות משכר מינימום" מתארח באולפן ערוץ 7 ומספר כי לצד היצירה והכתיבה הקומית הוא משלם מחיר כבד על עמדותיו הפוליטיות ומאבקו למען הזהות היהודית.
לדבריו, לא מדובר רק במחיר של טוקבקים או חרמות בתעשייה, אלא מחיר שניתן לכימות בשקלים ובלילות לבנים. "יש נגד ארבע או חמש תביעות בסך כולל של מיליון ומאתיים אלף שקלים", הוא מגלה ומציין כי ברשימת התובעים מככבים שמות בולטים מהשמאל הישראלי, בהם יאיר גולן ושקמה ברסלר.
עבור אדם מהשורה, איום בתביעה בסדר גודל כזה הוא אירוע משתק, אך אסייג פיתח עור של פיל, או לפחות מנגנון הגנה יעיל במיוחד. הוא נזכר בתביעה הראשונה, בסך כרבע מיליון שקלים, שהגיעה מארגון שמאל לפני כשנתיים. "ברגע הראשון אתה אומר, מה, אני הולך לשלם את זה עכשיו? איזה כאב ראש. כמה רגעים אחר כך אתה מתעשת". ו
ההתעשתות הזו מגיעה מתוך הבנה עמוקה של מטרת התביעות. לתפיסתו של אסייג, לא מדובר בחתירה לצדק משפטי, אלא בניסיון השתקה והרתעה. הדרישה היא תמיד כפולה: כסף והתנצלות. "פחות מפריע לי העניין של הכסף מאשר העניין של ההתנצלות", הוא מבהיר בנחרצות. הוא צופה באנשי ימין אחרים שנשברים, מקריאים טקסטים שהוכתבו על ידי עורכי הדין של הצד השני וליבו נחמץ. הוא רואה כיצד ההתנצלות הופכת לכלי נשק בידי היריב, שמשתמש בה כדי להכריז ניצחון על "מכונת הרעל" ולהרתיע אחרים.
לכן, הוא קיבל החלטה אסטרטגית וערכית, שלא להתנצל. "אני לא מתנצל לעולם, גם אם יקחו לי הכל, אעמוד זקוף מולם".
המחיר אינו נעצר בחשבון הבנק. רעייתו רואה את הוויתור על הפרנסה, את הקריירה שנעצרה, ואת המתח המתמיד. היא תוהה לעיתים מדוע, אם כבר משלמים כזה מחיר, הוא לא מתרגם את הפעילות לקריירה פוליטית ולמשכורת של חבר כנסת - אך אסייג מסרב. "אין לי את האופי הזה של חברי כנסת או את האנרגיות האלה שיש לאנשים כמו איתמר בן גביר, אלמוג כהן או טלי גוטליב", הוא מודה.
את תחושת הבגידה מצד חבריו לשעבר בתעשיית הבידור הוא נושא איתו כצלקת, אך כזו שהגלידה והפכה אותו לחזק יותר. הוא מתאר אנשים שנעזרו בו כשעמד בראש פרויקטים ותוכניות מצליחות וכעת מרשים לעצמם להשתלח בו ללא גבולות. לדבריו, הוא בז לאלו שניתקו מגע, ומאמין שהכוח האמיתי נמצא בחיבור למסורת ולעם הפשוט.
אסייג גם מספק הצצה להתמודדות האישית שלו עם הפרעת חרדה. המחיר של הטיפול התרופתי הוא מורכב. הכדור שמייצב את הנפש גובה מחיר רגשי. "אני לא יכול לבכות", הוא מגלה פרט כואב. "הכדור הזה מדכא רגשות. גיליתי את זה בהלוויה של אבא ואז בהלוויה של אמא". בכל זאת, הוא בוחר להמשיך בטיפול ומדבר עליו בפתיחות כדי לסייע לאחרים.
הוא מבין היטב את הסבל של מתמודדי הנפש, את הרצון להסתגר, את הפחד מהפחד עצמו שמשתק כל חלקה טובה. "זר לא יבין זאת", הוא אומר על הדיכאון, על המקומות שבהם הכל נצבע בשחור ושום דבר לא יכול לשמח. המסר שלו למשפחות המתמודדים הוא מסר של הכלה וסבלנות אין קץ, מצרך נדיר אך הכרחי בימים אלו.
בתוך כל הכאב והמאבק, אסייג מוצא נקודת אור במפעל חייו החדש - חלוקת תפילין. מה שהחל כתרומה נקודתית בעקבות פנייה בפייסבוק, צמח למערך אדיר של חסד. בסיוע חברים הקים אסייג עמותה שסיפקה מאות זוגות תפילין לנערי בר מצווה ממשפחות מעוטות יכולת ולחיילים. "לחשוב על כל כך הרבה נערי בר מצווה, ממשפחות פשוטות יום, שמניחים תפילין כל בוקר - זה מדהים", הוא אומר וההתרגשות ניכרת עליו. התמונות והסרטונים שהוא מקבל מהשטח ומהמשפחות הם הדלק שמניע אותו להמשיך, למרות הקשיים בגיוס התרומות. הוא רואה בכך שליחות עליונה, חלק מההתעוררות הרוחנית שהוא מזהה בעם ישראל כולו מאז פרוץ המלחמה - מהחיילים שמבקשים ציציות ועד לשיעורי התורה בקיבוצים.