אבי המנוח מרדכי שילה, היה בן למשפחת שילסקי, חסידי גור מלודז' שבפולין. הם כללו את סבי וסבתי, את חמשת דודי ושתי דודותיי.
אבי המנוח עלה עם אמי המנוחה בתחבולות שונות בשנת תרצ"ה, (1935) . איש ממשפחתו לא שרד. מתו ברעב ומחלות בגטו, והנשארים שולחו למוות ממש קרוב לסוף המלחמה. הורי שרדו מפני שהיו כאן.
איש לא קם להגן עליהם שם. אף מדינה מן הלוחמות בגרמנים לא ראתה את שחרורם כחלק ממטרות המלחמה. כתוצאה ממלחמתם בגרמנים, נותר מי שנותר. לא הייתה מגמה להצילם.גם בארץ הננו מטרה לרוצחים, אבל כאן ביכולתנו להתגונן, וגם לרדוף את הרוצחים ולהענישם. כך קרה למחרת הרציחות בשמחת תורה.
בשנת תש"ח הייתה חצר גור נתונה במצור עם כל ירושלים. הם היו כשאר תושביה היהודים, בחוסר מזון ומים ובסכנת חיים לו חלילה נצחו הערבים. הם לא היו חסים על חצר גור וחסידיה. לפני שנים ראיתי ספר על אדמו"רים שנרצחו בשואה. זה היה עלול לקרות גם פה. לוחמי הפלמ"ח בתחילה, ואחר כך צהל, פעלו להצלת חייהם מאויב וגם להצילם מרעב ומצמא. אלמלא הצבא, אפשר שגם חצר גור הייתה נכרתת חלילה.
ההימנעות מלצאת למלחמה כיום, מבזה את אותם נרצחים שלא הייתה בידם אפשרות זו. כשאנו מבקשים ממנו יתברך רפואה, ברור לנו שהיא תיעשה בידי רופאים. הצלת החיים יכולה כמו כן להיעשות על ידי חיילים.
חסידות גור עומדת היום באופן בולט בחזית מאבק הנמנעים מלצאת למלחמה. כשעם ישראל בצרה, היו החסידים להיות בין הראשונים להיחלץ לעזרתו בגיבורים. אם קיימים חששות - יש לעשות למניעתן. אין עוד מצווה אשר כונתה "עזרת השם " על ידי נביא. איך אפשר לוותר עליה!
סבי המנוח היה שמח לראות את חימישיו חמושים ברובים מתוצרת הארץ ומפקדים על טנקים מתוצרתה. שאול המלך גייס את ישראל למלחמה תוך איום בעונש כלכלי. מי שמשווה זאת לעלבון הטלאי הצהוב אותו אולצו לשאת סבי ומשפחתו הי"ד, מבזה את זכרם.
משפחת ר' שלמה אלימלך שלסקי ובילא בלודז'. צולם בשנת תרצ"ח