כדי לחולל מהפך אמיתי, יש לנקוט בצעדים דרסטיים ובראשם, ביטול ההפרדה המלאכותית של שטחי A ו- ומעבר למדיניות אקטיבית של אכיפה בלתי מתפשרת; פירוק מצבורי הנשק האדירים הקיימים מתחת לאף של הצבא והמשטרה, טיפול שורשי בהסתה במערכת החינוך הפלסטינית ונוכחות אקטיבית בשטח
הפיגוע המזעזע ביום שישי לפני כשבוע וחצי, בו נרצחו אביב מאור (18) מעין חרוד איחוד ושמשון מרדכי (68) מבית שאן, הוא עדות דמים למחדל ידוע מראש. מסע הרצח של המחבל, החל מקפיצה מעל הגדר באזור א-רם, והסתיים במקום האקראי בו בחר לקחת חיי אדם.
העובדה שהמחבל נאלץ לנדוד עד לירושלים כדי לעבור את הגדר, אינה הוכחה ליעילות גדר זו או אחרת, אלא עדות נוספת למה שמתרחש אחריה. כל עוד קיימת המוטיבציה, הטרור תמיד ימצא את הדרך לעקוף את הבטון.
רק לאחרונה פורסם דו"ח מבקר המדינה, והמציאות העולה ממנו מזכירה באופן חד מדי כשלי עבר שחשבנו שהושארו מאחור. בלב הבירה, בגזרת עוטף ירושלים, חושף המבקר מכשול קו תפר פרוץ למשעי, שדרכו עוברים באין מפריע מאות אנשים מדי יום.
הנתונים משרטטים תמונה של 'משענת קנה רצוץ', בנוסף לפרצות הרבות בגדר וחוסר באכיפה, רבי-קומות לא חוקיים שנבנו בצמידות בלתי נתפסת לגדר מאפשרים למחבל להשקיף מחלונו ישירות אל תוך שטח ישראל, או פשוט לדלג מעל המכשול מתוך מבנה צמוד. דו"ח המבקר, על אף מסקנותיו החשובות, מתמקד בבעיות ההיערכות והתחזוקה של הגדר ומחמיץ את המחדל הראשי - העובדה שאובדן המשילות לא נעצר בגדר, אלא מתחיל בחוסר הטיפול המבצעי במה שקורה מעבר לה.
הסתמכות על הגנה פסיבית כזו היא הימור מסוכן בחיי אדם. הלקח האסטרטגי העמוק מהשבעה באוקטובר טרם הופנם: שום גדר, מתוחכמת ככל שתהיה, לא תעצור טרור חי שמתעצם מעבר לקו. הגדר היא למעשה נצר לקונספציית הסכמי אוסלו, האשליה שאפשר 'לגדר' את הטרור, להקיף אוכלוסייה עוינת בחומה ולצפות שהביטחון יישמר מעצמו. הבעיה אינה מחסור בבטון או בתקינות התיל, אלא בתפיסה השגויה שביטחון נמדד ביציבותו של קיר ולא בהכרעת האויב.
כל עוד נתמקד בביצור המחסום במקום במיגור הטרור שבצדו השני, נמשיך לחיות באשליה עד לאסון הבא. צריך להכיר במציאות: הטרור הוא רצון אקטיבי להשמדה, וכשזהו המניע, שום מכשול לא יעצור אותו. נכון, פעילות צבאית בתוך מרכזי אוכלוסייה היא משימה מורכבת, שסביר להניח שלא תזכה לאהדה גדולה מהציבור, אך הגיע הזמן להפסיק להתמגן מאחורי חומות ולהתחיל לטפל ברצינות בבעיות המאיימות על חיינו, שיעלו ללא ספק במחירים גבוהים יותר לשני הצדדים במידה וההזנחה תמשיך.
הגיע העת להחליף את הדיון על עובי הבטון בדיון על עומק המשילות. הפתרון הריאלי אינו טמון בהוספת שכבות תיל, אלא ביציאה אל השטח ובאחיזה בו. שטח שבו מדינת ישראל נעדרת הופך באופן בלתי נמנע לכר פורה לטרור. קשה להתעלם ממצבם של שטחי יהודה ושומרון ערב מבצע 'חומת מגן', רצועת עזה שלאחר ההתנתקות ודרום לבנון לאחר נסיגת הכוחות הישראלים, שהפכו דה פקטו לישויות טרור עצמאיות והרסניות.
כדי לחולל מהפך אמיתי, יש לנקוט בצעדים דרסטיים ובראשם, ביטול ההפרדה המלאכותית של שטחי A ו- B שיצרו הסכמי אוסלו ומעבר למדיניות אקטיבית של אכיפה בלתי מתפשרת, המשלבת הריסה מיידית של בנייה בלתי חוקית, שעל פי דו"ח המבקר חונקת את הגדר ומסכנת את תושבי ירושלים; פירוק מצבורי הנשק האדירים הקיימים מתחת לאף של הצבא והמשטרה, במרחק של קילומטרים בודדים ממרכזי האוכלוסייה הישראלית וטיפול שורשי בהסתה במערכת החינוך הפלסטינית, בפרט בירושלים - לא ייתכן שבבירת ישראל יתחנכו אלפים של תלמידים על נרטיבים אנטישמיים המעלים על נס רוצחים כגיבורי תרבות ומחנכים לטרור. רק נוכחות אקטיבית בשטח ושינוי המציאות בתוך מרכזי הכובד של האויב יספקו את הביטחון ששום בטון לא יעניק.
דו"ח המבקר הוא תמרור אזהרה בוהק. עלינו להפסיק להתגונן ולהתחיל למשול. ביטחון ירושלים תלוי ביכולתנו להיאבק בטרור במוקדיו, ולא בניסיון לתחום אותו בקו שחור על מפה. אי אפשר לתחום שנאה בבטון; בטרור צריך להילחם, לפני שהוא מחליט לקפוץ מעל הגדר.
הכותב הוא מנהל מרחב ירושלים בתנועת רגבים