לאחרונה פורסם באחד מהעלונים המופצים בבתי הכנסת של הציונות הדתית מאמר המבטא דעה פייסנית ומכילה כלפי תופעת ההשתמטות החרדית הממוסדת משירות צבאי.
דעה זו, שיש לה תומכים לא מעטים בציונות הדתית, מתבססת על מספר טיעונים אשר למעשה שומטים, לשיטתו של הכותב, את השטיח מתחת ל"עליהום" הציבורי כלפי החברה החרדית בסוגיית הגיוס לצה"ל ולמעשה כמעט ומאמץ את טיעוניהם של מיטב הדוברים החרדים. בואו נתחיל עם תמצית הטיעונים שעלו במאמר...
ראשית, אומנם יש מחסור משווע בלוחמים, אך בעיה זו אינה אשמת ההשתמטות החרדית מגיוס אלא מכשלים ארגוניים של צה"ל עצמו כמו למשל סגירת יחידות, ניהול שגוי של כוח אדם ומתן פטור גורף ללוחמים פוטנציאליים משרות מילואים. בנוסף, טוען הכותב, החרדים הם בכלל הטובים בסיפור, הם ה "הנעלבים ואינם עולבים" אשר שוקדים כיאות על לימוד התורה ורק מקרבם יוצאים גדולי ישראל האמיתיים.
יתר על כן, סיבת הימנעותם מנשיאה בנטל הכבד נובעת מדאגתם הכנה לשמירת שרשרת הדורות וקדושת המחנה. לכך מוסיף הכותב גם טיעון פוליטי-ציבורי לפיו לא רק שהביקורת הציבורית, ובמיוחד זו מקרב הציבור הציוני-דתי, מתמקדת בחרדים אך לא עוסקת בכיסי השתמטות אחרים כמו למשל של ערביי ישראל, אלא שהמאבקים הללו גוררים מחיר פוליטי כבד לציונות הדתית ולימין בכלל בדמות "מלחמה" שיכריזו נציגי הציבור החרדי בכנסת כפי שקרה ערב הגירוש מגוש קטיף.
ובסיום המאמר מגיע טיעון המחץ והוא שלא ניתן לגייס חיילים בכוח ובוודאי שלא לוחמים, ועצם הניסיון לכפות גיוס על קבוצה מאורגנת ואידיאולוגית נועד לכישלון מראש ולכן עדיף לא להשקיע בו משאבים ולוותר עליו.
המסקנה הברורה העולה ממכלול הטיעונים הללו היא כי ההשתמטות החרדית הינה "תופעת טבע" או גזירת גורל אשר לכל הפחות מהווה עובדה קיימת שאין דרך להתמודד איתה ועלינו לקבל אותה כעובדה מוגמרת. "ישראל ישראלי" שהוא הקורא הציוני דתי הסביר, צריך להפנים כי המאבק לגיוס חרדים אינו מאבק אזרחי לגיטימי שמטרתו הגברת השוויון וגדיעת עוול ציבורי ומוסרי של עשרות שנים, אלא בכלל תולדה של קמפיין ארסי רב-ממדים, שכל מטרתו הוא לשסות ולפלג בין הציונות הדתית לבין אחינו החרדים, להפיל את הממשלה ולתקוע טריז "במחנה האמוני" כפי שאוהבים אנשי הימין לכנות את הקואליציה הנוכחית.
מטיעוניו של הכותב עולה כי על הציונות הדתית לתמוך בחוק הגיוס במתכונתו הנוכחית אף שברי לכולם כי אין בכוחו של חוק זה להביא לגיוס משמעותי. יתר על כן, כלל "שומרי אמוני ישראל" ובכללם בני הציונות הדתית נדרשים להבין ולקבל את התנגדותם של החרדים לכל חוק שיביא לגיוס משמעותי.
קצרה היריעה מלהשיב באריכות לכלל הטיעונים הללו, ולכן אתייחס כאן דווקא ל "תמונה הגדולה" - אי-השתלבות החרדים בחייה הכללים של המדינה - המהווה את ראשית הצירים של הפער ההולך ומעמיק בין הקהילות. הציבור החרדי בחר במודע להשתית את קיומו במארג החיים של מדינת ישראל על עקרון "האזרחות הטכנית".
בחירה זו משתיתה את יחסי התן-קח המקובלים בין הפרט והקהילה החרדים לבין המדינה רק על המצב הטכני הנתון שבו הציבור החרדי חי בשטח מדינת ישראל ומכוח כך מהווה חלק מאוכלוסייתה. מאידך, ה"אזרחות הטכנית" חפה מכל היבט רגשי או זהותי של הפרט או הקהילה עם מדינתו. משמעותה המעשית של בחירה זו הינה בעיקר בדפוסי החיים עצמם כמו השתמטות משירות צבאי או אזרחי, והשתלבות המועטה בתעסוקה העילית ובהשכלה הגבוהה.
קשה להפריז בבעייתיות שנובעת ממצב זה למרקם החברתי של החיים הקולקטיביים בישראל, שכן שום חברה אינה יכולה להתקיים לאורך זמן, ובוודאי לא ברמת ההומוגניות המינימלית ההכרחית לקיומה של חברה מתגוננת כמו החברה הישראלית, כאשר קבוצה אזרחית גדולה חיה "בצד". אומנם בשלב הנוכחי אנחנו כחברה עדיין מצליחים להכיל את הבחירה הבעייתית של הציבור החרדי, אך מבט לעתיד הלא רחוק יגלה כי בעוד שנים אחדות, כשגודלו היחסי של הציבור החרדי באוכלוסייה יעלה באופן ניכר, נתקשה להכיל את הבחירה של הציבור החרדי בבדלנות על כל נגזרותיה ואת מחירה מכירה הכבד נאלץ לשלם כולנו.
רוצה לומר כי הבחירה הקהילתית החרדית הינה בחירה מודעת ב "הימור על כל הקופה" עבור כלל העם היושב בציון ואנו לא רשאים לבחור בהינד ראש מולה, אסור לנו להיות שותפים לכך אכן, אנשי אמונה אנחנו, המכירים בחשיבות לימוד התורה ובשמירת דרך אבות. אנחנו מאמינים בכל ליבנו בנצח ישראל ו "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב". אבל מאידך "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". איננו יכולים לעמוד מן הצד, לראות את ההתפתחות המדאיגה הזאת ולומר "נו, מילא, שיהיה .." אנחנו חייבים לפעול ועכשיו כדי לשנות את כיוון הספינה.
כמי שבוחן במשך עשרות שנים מגמות בחברה הישראלית, לרבות עריכת סקרים ומחקרים ממוקדים הן בציבור החרדי והן בציבור הדתי לאומי, אני ער לשינויים הלא מבוטלים שחלים בשנים האחרונות ברחוב החרדי בקשר לחיבור עם "הישראליות".
המחקרים מצביעים על כך כי הציבור החרדי ובעיקר הדור הצעיר מגלה נטייה לסולידריות והזדהות עם המדינה וסמליה וישנם ניצני השתלבות בכל שדרות החיים האזרחיים והמשק. מגמה זו הגיע לשיאה בחודשיה הראשונים של מלחמת 'חרבות ברזל', במהלכם רבים מהציבור החרדי חוו, אולי לראשונה, את תחושת שותפות הגורל. אלא שדווקא אז, האליטה החרדית על רבניה, עסקניה ונבחרי הציבור שלה, יצאו לקרב בלימה עוצמתי כנגד מגמות אלה.
כאמור, התפתחות תהליכי ההזדהות של הציבור החרדי עם המדינה ומוסדותיה נתונים להתנגדות עזה וקידומם, אם בכלל, יכול להיעשות רק על ידי כוחות פנימיים וייקח זמן רב. אך סוגיית הגיוס וההשתלבות המלאה והתורמת בכלכלה הישראלית - אפשר וצריך בהחלט לשנות מהר ככל הניתן ובמעורבות פעילה של המדינה ומוסדותיה.
אינני משלה את עצמי שזה יהיה קל או מיידי. המהלך יגרור בוודאי עימותים פוליטיים ומחירים חברתיים לא מבוטלים, אך מבט צופה פני עתיד וההכרה בחיוניותו של התהליך לקיומה של המדינה והחברה הישראלית כחברה משגשגת כפי שאנחנו רוצים לראות אותה, מחייבים אותנו לטפל בכך, כאן ועכשיו. אין לנו ברירה, זה חייב להיעשות וזה, כפי הנראה, לא יקרה מעצמו.
הכותב הוא סוציולוג, חוקר החברה הציונית דתית. המכללה האקדמית גליל מערבי, מנכ"ל ובעלים מכון ל.ש.ם למחקר חברתי בישראל