לקראת שבת פרשת שמות בה מסופר סיפור הסנה הבוער שאיננו אוכל, שוחחנו עם האדריכל אלי ארמון שעיצב את בית הכנסת בבה"ד 1, בית הספר לקצינים של צה"ל, בדמותו של סנה בוער.
אם ביקשנו להתחקות אחר ראשיתו של הרעיון, ארמון מצנן את התקוות ומבהיר כי "מקור היצירה נעלם מאיתנו ולא נדע. היצירה מגיעה מעומק נשמתנו ואיש לא יכול לעקוב אחריה. זה מגיע כמכת ברק והכול ברצונו, ואנחנו רק כלים שמישמים את רצונו".
בהמשך הדברים מספר ארמון על התיאום המתבקש בין הנוף בו נמצא המבנה המתוכנן, בין החומרים שנמצאים במקום, ובהקשר זה לוחות הבטון המאפיינים את בה"ד 1, ובין הרעיון המבקש לחבר בין הקצינים הצעירים היוצאים בשליחות להגנת העם לשליחות אליה יצא משה רבנו ממעמד הסנה הבוער.
מקומו של בית הכנסת, מזכיר ארמון, סמוך לרחבת המסדרים בה מקבלים הצוערים את דרגות הקצונה ובמעמד זה של חשיפת הדרגות חשים הצוערים גם את משמעותה של השליחות וההסמכה שהוא מקבל להובלת חייליו. עוד מציין ארמון את מוטיב האש העולה מתוך מבנה בית הכנסת כמוטיב המייצג גם את אלמנט האש בפועלו של הצבא, כפי שניתן לפגוש גם על לא מעט מתגי היחידות הצה"ליות.
ארמון מספר כי המסרים העוברים דרך מבנה בית הכנסת המיוחד מוכרים לכלל צוערי הבסיס ולא רק לשומרי המצוות שבהם. "כאשר צוער מגיע לבה"ד 1 עושים לו סיור בבסיס, וליד בית הכנסת עוצרים והם מקבלים סקירה על בית הכנסת והרעיון שמאחוריו. פגשתי בוגרים והם מכירים את הרעיון. הם ובני משפחותיהם קוראים לו הסנה הבוער".
בהמשך השיחה אתו מתאר ארמון מוטיבים נוספים ששולבו בבניית בית הכנסת וגם מקורם שלהם ברבדים שונים של כתבי הקודש, החל מהגשר המוביל אל בית הכנסת כאשר גשר מסמל תלות בין שמים וארץ, תלות ברצונו של הקב"ה לשמר את הגשר יציב, ולמעשה ככל שמתקדמים בגשר המוביל לבית הכנסת מתנתקים מחומר ומתחברים לקודש, כלשונו.
עוד הוא מזכיר את לוחות הבטון היוצרות את מראה הלהבה, 24 לוחות בטון מתואמות ברמה מילימטרית שהמחבר ביניהם הוא מוט התואם את הטכניקה שבה חוברו בולי העץ של המשכן כאשר בריח תיכון עובר בין כולם מקצה לקצה.
ארמון מספר כי בתקופה שקדמה להקמת בית הכנסת אירע פיגוע רצחני באחד מבתי הכנסת ברחבי הארץ. המחשבה על דם הקורבנות נוטף על ספרי הקודש והטליתות זיעזעה אותו והוא שאל את מפקד הבסיס דאז, אהרון חליווה, אם הצוערים המתפללים נכנסים לבית הכנסת עם נשקם. חליווה השיב בשלילה וטען שקיים חשש לפגיעה בתחזוקת המבנה. ארמון פנה לאלוף גרשון הכהן והזכיר את מעשה גדעון שבחר את לוחמיו מקר המלקקים דווקא, אותם שלא עזבו את נשקם כשהתכופפו לשתות מים. בעיניו היה מדובר במסר על הקשר שאינו מתנתק בין הלוחם לנשקו ואכן בבית הכנסת עיצב כנה מיוחדת לנשקו של כל צוער מתפלל.
לקראת סופם של דהברים מספר אלי ארמון על תערוכת אדריכלות שהתקיימה באחרונה בונציה ובה הציג הוא במעין קפסולה יהודית יצירות אדריכליות המבוססות על פסוקים. בין השאר נכלל גם בית הכנסת בבה"ד 1 לצד מרכז המבקרים אברהם אבינו בבאר שבע ומוזיאון השופר ביבנה. עשרות אלפים נחשפו למוצגים ולמסרים שמאחוריהם, וכאשר פורקה התערוכה ומוציגה נתרמו למוזיאון היהודי בונציה אחר העובדים כתב בדיו אדומה על אחד מספרי הקודש 'פרי פלסטיין'...