במשך עשרות שנים בית חב"ד בקטמנדו היה עבור עשרות אלפי ישראלים בית במובן הכי פשוט של המילה. אי של שפיות, ריח של חלות שבת בלב המזרח הרחוק ומענה פיזי ונפשי ברגעים הקשים היו רק חלק מהמשימות של הרב חזקי ליפשיץ ואשתו חני.
לחצו כאן כדי לתמוך ולחזק את בית חב"ד בקטמנדו>>>
בימים אלה ניצבים השליחים הותיקים בפני אחד האתגרים הגדולים ביותר שעמדו בפניהם - איבוד המבנה שבו שכן בית חב"ד.
חני ליפשיץ מספרת לערוץ 7 מקטמנדו על הימים האחרונים שעברו על המשפחה לאחר שהבינה שהמבנה המוכר והאהוב, על חצרותיו, מסעדותיו ומתחמיו, איננו עוד בידיהם. "בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי", היא משתפת בגילוי לב על הרגעים שבהם ראתה את הציוד המוכר מועמס על המשאיות. "כשקורה משבר כזה, אתה מרגיש הכי למטה שיכול להיות. כאילו לא נשאר כלום ונותרת לבד. היו כמה ימים שהתבשלתי בתוך עצמי ולא סיפרתי. לא הייתי מסוגלת".
עבורה זה היה רגע בלתי מוכר. כמי שרגילה להיות כתובת לכל צרה ומצוקה של המטיילים, מצאה את עצמה זקוקה לכתף תומכת. "הספות, הכורסאות, כל כך הרבה דברים קרו שם. כל כך הרבה מפגשים, שבתות, חגים, חיבוק, אהבה ו'ביחד' שאי אפשר בכלל לתאר".
המשבר הנוכחי הוביל את בני הזוג ליפשיץ להבנה אסטרטגית חדה: אי אפשר להמשיך ולהסתמך על שכירות ועל גחמות של בעלי נכסים מקומיים. "קיבלנו החלטה מאוד רצינית", מסבירה חני. "לא יכול להיות שבית חב"ד קטמנדו, שהוא אחד המקומות הכי אהובים ופופולריים, יהיה נתון לחסדיהם של בעלי בתים ועלינו להתקדם למבנה קבע".
המטרה כעת היא רכישת בניין עצמאי שיהיה בבעלות בית חב"ד והמירוץ הוא להגיע ליעד הזה לפני פתיחת עונת המטיילים - שכרגע אין להם מענה מלא בשל הנסיבות.
בדרך למטרה יש לא מעט אתגרים. בניגוד לקהילות יהודיות מבוססות באירופה או בארצות הברית, הקהל של בית חב"ד קטמנדו מורכב ברובו המוחלט מתרמילאים צעירים, חיילים משוחררים שחוסכים שקל לשקל עבור הטיול הגדול. "עד עכשיו לא הלכנו לבית קבע כי אין לנו את האמצעים", היא מודה בכנות. "טועים לחשוב שחב"ד זה כמו ענן שממטיר עליך כסף. כל בן אדם שפותח בית חב"ד חייב לדאוג לעצמו. 25 שנה אנחנו לא קיבלנו משכורת - כי אין דבר כזה אצלנו".
הצורך הדחוף בבית קבע אינו נובע רק מטעמי נוחות או נדל"ן, אלא מהמהות העמוקה של המקום ככור היתוך ישראלי ויהודי. ליפשיץ מתארת את הקסם שמתרחש דווקא שם, במרחק אלפי קילומטרים מהבית, היכן שהמחיצות נופלות והלבבות נפתחים. "צריך כנראה לנסוע עד קטמנדו כדי שנהיה ביחד", היא אומרת. "מגיעים אלינו חבר'ה אחרי צבא, וגם מבוגרים יותר, ופתאום יש את המפגש הזה של חילונים ודתיים, כל העדות, כל המינים, כל הסגנונות. כל הזמן אנחנו שומעים מאנשים שדווקא פה הם התחברו פעם ראשונה, הניחו תפילין והתרגשו, או סתם ישבו יחד והרגישו את העם שלנו. זה מסע של הלב".
הפעילות חורגת הרבה מעבר ליהדות מסורתית; הבית משמש כתחנת הצלה לכל דבר ועניין. "אנחנו נדרשים להיות הורים, אחים גדולים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים", היא מוסיפה.
אחד ההיבטים המרגשים ביותר במשבר הנוכחי הוא החיבור הבלתי צפוי למלחמת "חרבות ברזל" ולשכול שפקד את ישראל בשנתיים האחרונות. מאז פרסום הידיעה על סגירת המבנה, החלו לזרום אל חני וחזקי פניות מצמררות מהורים שכולים. רבים מהלוחמים שנפלו בעזה ובגבול הצפון עברו בבית חב"ד במהלך הטיול הגדול שלהם, והותירו שם פיסות חיים וזיכרונות. "אנחנו בית חב"ד שכול", אומרת ליפשיץ בכאב, "איבדנו המון חבר'ה בשנתיים האחרונות". היא מספרת על הורים שמוצאים יומנים ומחברות של בניהם, בהם מתואר הביקור בבית חב"ד כנקודת מפנה משמעותית. "פתאום שולחים לנו תמונות ואנחנו אומרים - ברור, הוא היה אצלנו לפני שנתיים. לא ידענו שהם נפלו אפילו".
הקשר הזה הוליד יוזמה חדשה ומרגשת של הנצחה בבניין החדש שעתיד לקום. ההורים השכולים מבקשים להנציח את ילדיהם במקום שהיה להם לבית וחני מוצאת בכך נחמה ומשמעות גדולה בתוך הכאוס. "אתמול דיברתי עם כמה וכמה אבות ואימהות שכולים", היא משתפת. "דיברנו על מה היה חשוב לילד שלהם, איזה דבר הם היו רוצים להכניס לבית החדש". המיזם המתגבש יהפוך את הבית החדש לא רק למרכז חיים, אלא גם לאנדרטה חיה ושוקקת לזכרם של הנופלים שביקרו במקום רגע לפני שחזרו למציאות הישראלית וללחימה.
למרות הקושי לבקש עזרה, ליפשיץ מבינה שאין מנוס מפנייה לציבור הרחב. "חזקי ואני לא כל כך טובים בלבקש כסף, אנחנו לא שנוררים טובים", היא מחייכת במבוכה, "אבל אנחנו נמצאים בזמן משבר אולי הכי חמור שהיה לנו אי פעם, שממנו בעזרת השם רק נצמח".
היא פונה כעת להורים של המטיילים, למשפחות שנהנו מהשירותים של הבית במשך עשורים, ולאנשים שרואים חשיבות בהמשך קיומו של המגדלור היהודי הזה בנפאל. "אנחנו צריכים את העזרה הכלכלית שלכם. זה לא בשבילי ולא בשביל חזקי, זה בשביל שיהיה מקווה, בית כנסת, ומסעדות כשרות בנפאל וכמובן מקום בטוח למטיילים".
התגובות החמות שהגיעו מיד עם חשיפת הסיפור נותנות להם כוח להמשיך. ישראלים מכל העולם, שביקרו בבית לפני 15 ו-20 שנה, שולחים הודעות תמיכה ונזכרים ברגעים הקטנים ששינו את חייהם. "אתה לא מבין כמה אתה משמעותי לבן אדם", היא מסכמת בדמעות של התרגשות. "זה לא הסיפור של חזקי ושלי, זה הסיפור שכשאתה באמת נותן מתוך אהבה, אתה לא מבין אפילו איזה אדוות זה יוצר בעולם".