ישראל שירו, מורה שהביע התנגדות להנחלת מורשת רבין במסגרת יום השנה לרצח רבין בתוך מערכת החינוך, הושעה בזמנו מתפקידו, אחר כך הוחזר ולאחרונה נפסקו לו פיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה לו.
ראיון עם עורכת הדין ניצנה דרשן לייטנר מתוך יומן "בוקר בשבע"
שאלה: את יצגת את המורה ישראל שירן במשפטו?
תשובה: נכון.
שאלה: תזכירי לנו את השתלשלות הפרשה.
תשובה: כחודש לפני יום הזכרון לראש הממשלה יצחק רבין בשנת 2001, חודש לפני קיום הטקסים, הביע המורה ישראל שירן מחיפה את רצונו שלא ללמד את מורשת רבין בבית הספר. הוא החליט לנקוט בדרך של יוזמה, של עצומה שאותה הפיץ בבתי הספר ברחבי הארץ, ובה ביקש ממורים להצטרף אליו במשאלה הזאת.
העצומה אמרה שמאחר ומורשת רבין שנויה במחלוקת בקרב העם, ישנם אפילו שמאשימים אותו במסירת כלי נשק לאויבינו שרוצחים בנו היום, אל לנו ללמד את מורשת רבין בבתי הספר. יחד עם זאת אנחנו חייבים להוקיע וללמד אודות הרצח וכך אכן נעשה. במשרד החינוך התרעמו, וזה בלשון המעטה, על העצומה הזו, איכשהו העצומה הגיע לידי השרה יולי תמיר, היא מסרה את זה לחברתה הטובה שלומית עמיחי שהיתה מנכ"לית המשרד באותה עת ושלומית עמיחי הורתה לאלתר להשעות אותו מעבודתו. זה היה מספר ימים לפני יום הזכרון, אנחנו עתרנו לבג"ץ, הבג"ץ הורה לפרקליטות להשיב ולאחר מספר ימים הוא הוחזר לעבודתו.
שאלה: אבל בכך לא הסתיים הענין משום שהיתה תביעת פיצויים?
תשובה: בכך לא הסתיים הענין, משום שהענין בבית הספר הסתיים כפי שאמרתי לך, לא ננקטו שום צעדים כנגד ישראל שירן, לא נקטו נגדו בשום אמצעי ענישה, לא הביעו שום דרך שבה אותה התנהגות של ישראל שירן לא היתה נראית למשרד החינוך באותה עת, בשמה אתה למד שההשעיה נעשתה ללא צורך. לא היה טעם שבדין, ואחר כך למדנו שלא היתה סמכות שבדין להשעות את ישראל שירן. וכך יצא שרק מטעמים פוליטיים ואני מדגישה את ה'רק', רק להראות שמשרד החינוך אינו רואה לנכון להזדהות עם העצומה ועם הצעד שנקט ישראל שירן ורק למען ירְאו וירָאו ולמען עקרון הנראוּת פעלה שלומית עמיחי כפי שפעלה.
בראותנו שכך הם פני הדברים, פנינו לבית המשפט, טענו שההשעיה היתה שלא כדין, וכתוצאה ממנה נגרמו לו נזקים והוא נאלץ לעזוב את מקום עבודתו, מי שהושעה ממשרד החינוך לא יכול להמשיך בכפיפה אחת עם הממונים עליו, ריחו סרח בעיני המפקח ובעיני כל האחראים מטעם המשרד החינוך ממלכתי דתי באזור חיפה.
שאלה: אפילו כשבג"ץ קובע שאין להשהיה תוקף, אז יש לו בעיה להשאר במקום עבודה??
תשובה: הוא יכל להשאר במקום עבודתו אבל אט אט כשסר חינו בעיני המפקחים הדברים מחלחלים לבית הספר, ההורים נוקטים עמדה מסוימת וכן המורים.
שאלה: השאלה אם סר חינו בעיני המפקחים או רק בעיני מנכ"לית המשרד?
תשובה:רק בעיני מנכ"לית המשרד אבל זה השתלשל גם להירארכיה הנמוכה יותר, וגם למפקחים וגם למנהל בית הספר שבו הוא עבד, יצא שהתחילו לשים לו מקלות בגלגלים, נטלו ממנו הרבה מן הסמכויות הרבות שהיו לו באותה תקופה, הוא מצא את עצמו שאינו נענה לא להורים לא למורים ולא למפקחים שמעליו. בסופו של דבר הוא החליט שכך היא לא הדרך.
שאלה: אתם הייתם צריכים להוכיח את כל זה בבית המשפט?
תשובה: אנחנו הוכחנו את כל זה בבית המשפט והראיה שבית המשפט הטיל פיצויים.
שאלה: אז מה באמת פסק הדין?
תשובה: פסק הדין הורה שהליך ההשעיה נעשה שלא כדין, נעשה בחוסר סמכות, גם אם נלך לסברה הקיצונית ביותר שישראל שירן באמת עשה מעשה גרוע, והתנהגותו לא היתה הולמת, עדיין אסור היה להשעות אותו, פסק הדין אומר זאת במפורש, פסק הדין מעלה את ערכו של חופש הביטוי גם במסגרות חינוכיות וגם במסגרות הקשורות למשרד החינוך.
שאלה: מה שיעור הפיצוי שפסקו לו?
תשובה: הפיצוי שנפסק לו הוא בגין אובדן ההשתכרות, שנאלץ לעזוב את מקום מגוריו, בצרוף עוגמת נפש בסך כולל של 47,500 שקל.
שאלה: אז מבחינת המסקנה לגבי חופש הביטוי והיכולת להביע עמדות במסגרת מערכת החינוך, איך היית מנסחת את זה?
תשובה: לפי פסק הדין ניתן להביע דעות, במיוחד כאשר הדברים אינם גורמים נזק, אם הדברים אינם מעוררים סערה בקרב התלמידים, אם הדברים אינם מהווים מטרד לצבור, או גורם להפרה של הסדר הצבורי, דהיינו, התלמידים אינם מתמרדים, המורים אינם מתמרדים, לא נעשה שום הליך שהוא בלתי חוקי, מותר להביע את הדעות ובמיוחד למורים כשהעצומה מופנית למורים, אם מורה פונה למורים אחרים, לפי פסק הדין, הדבר מותר. נכון שלא צריך להכניס פוליטיקה לבית הספר, ונכון שלא צריך להתארגן מבחינה פוליטית בבתי הספר אבל חופש הדעה גם בנושאים פוליטיים הוא מותר ובלבד שלא גורם להפרה של הסדר הצבורי. וזה בדיוק מה שקרה במקרה הזה.
(א"ב)
ראיון עם עורכת הדין ניצנה דרשן לייטנר מתוך יומן "בוקר בשבע"
שאלה: את יצגת את המורה ישראל שירן במשפטו?
תשובה: נכון.
שאלה: תזכירי לנו את השתלשלות הפרשה.
תשובה: כחודש לפני יום הזכרון לראש הממשלה יצחק רבין בשנת 2001, חודש לפני קיום הטקסים, הביע המורה ישראל שירן מחיפה את רצונו שלא ללמד את מורשת רבין בבית הספר. הוא החליט לנקוט בדרך של יוזמה, של עצומה שאותה הפיץ בבתי הספר ברחבי הארץ, ובה ביקש ממורים להצטרף אליו במשאלה הזאת.
העצומה אמרה שמאחר ומורשת רבין שנויה במחלוקת בקרב העם, ישנם אפילו שמאשימים אותו במסירת כלי נשק לאויבינו שרוצחים בנו היום, אל לנו ללמד את מורשת רבין בבתי הספר. יחד עם זאת אנחנו חייבים להוקיע וללמד אודות הרצח וכך אכן נעשה. במשרד החינוך התרעמו, וזה בלשון המעטה, על העצומה הזו, איכשהו העצומה הגיע לידי השרה יולי תמיר, היא מסרה את זה לחברתה הטובה שלומית עמיחי שהיתה מנכ"לית המשרד באותה עת ושלומית עמיחי הורתה לאלתר להשעות אותו מעבודתו. זה היה מספר ימים לפני יום הזכרון, אנחנו עתרנו לבג"ץ, הבג"ץ הורה לפרקליטות להשיב ולאחר מספר ימים הוא הוחזר לעבודתו.
שאלה: אבל בכך לא הסתיים הענין משום שהיתה תביעת פיצויים?
תשובה: בכך לא הסתיים הענין, משום שהענין בבית הספר הסתיים כפי שאמרתי לך, לא ננקטו שום צעדים כנגד ישראל שירן, לא נקטו נגדו בשום אמצעי ענישה, לא הביעו שום דרך שבה אותה התנהגות של ישראל שירן לא היתה נראית למשרד החינוך באותה עת, בשמה אתה למד שההשעיה נעשתה ללא צורך. לא היה טעם שבדין, ואחר כך למדנו שלא היתה סמכות שבדין להשעות את ישראל שירן. וכך יצא שרק מטעמים פוליטיים ואני מדגישה את ה'רק', רק להראות שמשרד החינוך אינו רואה לנכון להזדהות עם העצומה ועם הצעד שנקט ישראל שירן ורק למען ירְאו וירָאו ולמען עקרון הנראוּת פעלה שלומית עמיחי כפי שפעלה.
בראותנו שכך הם פני הדברים, פנינו לבית המשפט, טענו שההשעיה היתה שלא כדין, וכתוצאה ממנה נגרמו לו נזקים והוא נאלץ לעזוב את מקום עבודתו, מי שהושעה ממשרד החינוך לא יכול להמשיך בכפיפה אחת עם הממונים עליו, ריחו סרח בעיני המפקח ובעיני כל האחראים מטעם המשרד החינוך ממלכתי דתי באזור חיפה.
שאלה: אפילו כשבג"ץ קובע שאין להשהיה תוקף, אז יש לו בעיה להשאר במקום עבודה??
תשובה: הוא יכל להשאר במקום עבודתו אבל אט אט כשסר חינו בעיני המפקחים הדברים מחלחלים לבית הספר, ההורים נוקטים עמדה מסוימת וכן המורים.
שאלה: השאלה אם סר חינו בעיני המפקחים או רק בעיני מנכ"לית המשרד?
תשובה:רק בעיני מנכ"לית המשרד אבל זה השתלשל גם להירארכיה הנמוכה יותר, וגם למפקחים וגם למנהל בית הספר שבו הוא עבד, יצא שהתחילו לשים לו מקלות בגלגלים, נטלו ממנו הרבה מן הסמכויות הרבות שהיו לו באותה תקופה, הוא מצא את עצמו שאינו נענה לא להורים לא למורים ולא למפקחים שמעליו. בסופו של דבר הוא החליט שכך היא לא הדרך.
שאלה: אתם הייתם צריכים להוכיח את כל זה בבית המשפט?
תשובה: אנחנו הוכחנו את כל זה בבית המשפט והראיה שבית המשפט הטיל פיצויים.
שאלה: אז מה באמת פסק הדין?
תשובה: פסק הדין הורה שהליך ההשעיה נעשה שלא כדין, נעשה בחוסר סמכות, גם אם נלך לסברה הקיצונית ביותר שישראל שירן באמת עשה מעשה גרוע, והתנהגותו לא היתה הולמת, עדיין אסור היה להשעות אותו, פסק הדין אומר זאת במפורש, פסק הדין מעלה את ערכו של חופש הביטוי גם במסגרות חינוכיות וגם במסגרות הקשורות למשרד החינוך.
שאלה: מה שיעור הפיצוי שפסקו לו?
תשובה: הפיצוי שנפסק לו הוא בגין אובדן ההשתכרות, שנאלץ לעזוב את מקום מגוריו, בצרוף עוגמת נפש בסך כולל של 47,500 שקל.
שאלה: אז מבחינת המסקנה לגבי חופש הביטוי והיכולת להביע עמדות במסגרת מערכת החינוך, איך היית מנסחת את זה?
תשובה: לפי פסק הדין ניתן להביע דעות, במיוחד כאשר הדברים אינם גורמים נזק, אם הדברים אינם מעוררים סערה בקרב התלמידים, אם הדברים אינם מהווים מטרד לצבור, או גורם להפרה של הסדר הצבורי, דהיינו, התלמידים אינם מתמרדים, המורים אינם מתמרדים, לא נעשה שום הליך שהוא בלתי חוקי, מותר להביע את הדעות ובמיוחד למורים כשהעצומה מופנית למורים, אם מורה פונה למורים אחרים, לפי פסק הדין, הדבר מותר. נכון שלא צריך להכניס פוליטיקה לבית הספר, ונכון שלא צריך להתארגן מבחינה פוליטית בבתי הספר אבל חופש הדעה גם בנושאים פוליטיים הוא מותר ובלבד שלא גורם להפרה של הסדר הצבורי. וזה בדיוק מה שקרה במקרה הזה.
(א"ב)