ההתקוממות של הציבור באיראן נגד המשטר הדיקטטורי והדכאני השיעי בימים האחרונים הולכת ומתעצמת. בזמן כתיבת הדברים עדיין אין אנו יודעים מה יהיו תוצאותיה: האם תצליח להפיל את המשטר, או שהמשטר הרצחני יצליח לדכא את ההתקוממות הציבורית באש חיה, כפי שהיה בעבר.
ההתקוממות פרצה על רקע המצב הכלכלי הקשה באיראן והמגבלות החמורות שהטיל המשטר על הציבור בתחום אספקת המים והחשמל, כתוצאה ממשבר האקלים הפוקד אותה. הציבור באיראן, שחלקים גדולים ממנו מתנגדים למשטר השיעי הקיצוני השולט בכוח הזרוע והפחד, קיבל רוח גבית ותחושת מסוגלות להתקומם כנגד המשטר לאחר המפלה הקשה שהמשטר ספג במבצע עם כלביא.
זירוז תוכנית הגרעין האיראנית, במטרה להגיע לפצצה שתאיים על קיומה של מדינת ישראל, יצר איום קיומי שאילץ את מדינת ישראל לתקוף אותה כדי להשמיד את תוכנית הגרעין ולגרום לפגיעה קשה במשטר.
בשני העשורים האחרונים הגדיר המשטר באיראן את יעדו העיקרי כהשמדת מדינת ישראל. לפני כשמונה שנים הוצב בכיכר פלשתין, כיכר מרכזית בטהרן, בהנחיית עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן, שעון ענק שסופר לאחור עד השמדת מדינת ישראל בשנת 2040.
איראן למדה את לקחי המלחמות הכושלות של העולם הערבי נגד ישראל, והבינה כי לא תוכל להתמודד עם יתרונה של ישראל בלחימה קרקעית ואווירית, והגיעה למסקנה שכדי להשמיד את מדינת ישראל עליה לעקוף יתרונות אלו ולאיים על העורף הישראלי באמצעות נשק קטלני תלול מסלול הנורה ממרחק - רקטות, טק"ק בליסטי, כטב"מים ועוד - וכן בנשק גרעיני. לשם כך גם הקימה את "ציר ההתנגדות": טבעת חנק של זרועות תמנון סביב מדינת ישראל מכל עבריה, באמצעות ארגוני טרור ומדינות פרוקסי, כחיזבאללה, חמאס, מיליציות, סוריה והחות'ים, אשר בבוא היום יתקפו את מדינת ישראל בו־זמנית מכל עבריה כדי להשמידה.
לשם מימוש יעד זה הקציבה איראן הון עתק לפיתוח נשק ואמצעי לחימה, לפיתוח תוכנית הגרעין ולחימוש ארגוני ומדינות הפרוקסי. בכך שיעבדה את כלכלתה למשימת השמדת ישראל, והסיטה אליה תקציבים שהיו יכולים להיות מופנים לפיתוח תשתיות לאומיות ולרווחת אזרחיה. תשתיות אלה היו עשויות, בין היתר, לתת מענה למשברי אקלים ולבצורת באמצעות התפלת מים וחקלאות מותאמת.
בנוסף לכך, המדיניות האנטי־ישראלית, התמיכה בטרור ופיתוח תוכנית הגרעין הובילו להטלת סנקציות בינלאומיות, שהקשו עוד יותר על כלכלת איראן ואילצו אותה להסתמך על צריכת מזון מהחקלאות המקומית בלבד, אל מול צרכיה הגדלים של האוכלוסייה. כתוצאה מכך הידלדלו משאבי הטבע ועתודות המים. זהו הרקע למשבר הנוכחי שהצית את מחאת הציבור והוציא אותו לרחובות.
בס"ד המזימה להשמיד את מדינת ישראל היא זו שחוללה בסופו של דבר את המצב שמאיים על עתידו של המשטר באיראן, ובע"ה יגרום למפלתו. זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה של עם ישראל שמי שזמם את השמדתו - מזימתו נהיתה לשורש מפלתו.
על אחד המקרים הללו אנו קוראים בפרשת שמות. לנוכח הריבוי הטבעי של עם ישראל במצרים, ומאזן דמוגרפי המאיים על שלטונו, מבטא פרעה את חששו: "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (שמות א ט). מתוך חשש לפגיעה בביטחון מצרים בעת מלחמה הוא מבקש לטכס עצה: "הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שם פס' י). ומבקש לעצור את ילודת הבנים, תחילה בציווי שהמיילדות יהרגום בלידתם, ומשנוכח כי אינו מצליח, הוא גוזר: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שם פס' כב).
מזימה זו כמו מזימות דומות, היו לאחר הפקת לקחים ממזימות קודמות שלא צלחו: "ארורים הן הרשעים שהן מקיימין עצה על ישראל, וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך, עשו אמר שוטה היה קין, שהרג את אחיו הבל בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה והוליד את שת, אני איני עושה כן, אלא "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (בראשית כז מא), ואירש חלקו. פרעה אמר שוטה היה עשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי, ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו, אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקוקין תחות כורסיא דאמהון, אנא מחינא להון (כשהם עדיים זעירים תחת כיסא הלידה של אימם, אהרוג אותם א.ש.), הדא הוא דכתיב: "הבה נתחכמה לו" (שמות א י), ניהוי חכימין יתיר מן קדמוי (נהיה חכמים יותר מקודמינו א.ש.), מיד "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א כב), וכו'" (מדרש תהלים - שוח"ט ב ד. עיי"ש על המן).
אולם גם מזימה זו כמו קודמותיה הסתיימה בכך שהמזימה להטביען במים היא אשר גרמה את מפלתן של מצרים בטביעה בים: "וברוח אפך נערמו מים" - במידה שמדדו בה מדדת להם. הם אמרו "הבה נתחכמה לו" אף אתה נתת ערמה למים והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות" (מכילתא שמות טו ח).
ועל כך משבח יתרו את ההשגחה האלוקית: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ד' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם" (שמות יח יא). "כי בדבר אשר זדו עליהם - כתרגומו, במים דמו לאבדם והם נאבדו במים" (רש"י שם).