האקדמיה ללשון העברית הודיעה הבוקר (חמישי) כי "הביתה" נבחרה למילת השנה של תשפ"ו. אל המקום השני הגיע הצירוף "בינה מלאכותית" ואחריו ניצבת המילה "תקווה".
לפי האקדמיה, מאות הצעות התקבלו ומתוכן נבחרו עשר מילים מובילות להתמודד על התואר. אלפים הצביעו, ו-25% מהגולשים בחרו במילה "הביתה" במקום הראשון. בצירוף "בינה מלאכותית" בחרו 15.2% ואל המקום השלישי הגיעה "תקווה" עם 14.6% הצבעות.
"בהקשר של השנה החולפת, המילה הַבַּיְתָה מסמלת בעיני רבים את שובם של רוב החטופים לביתם - לאחר שנתיים איומות של כאב וציפייה. לאורך תקופה זו עלתה המילה שוב ושוב בשיח הציבורי, ואף הרטיטה את הלבבות בשיר שנעשה לאחד מסמלי המאבק והציפייה. עוד מייצגת המילה הַבַּיְתָה את החזרה (ואת השאיפה לחזרה) ליישובי העוטף וליישובי הצפון".
"מבחינה לשונית המילה הקצרה הַבַּיְתָה מאגדת בתוכה שלושה רכיבים: המילה בַּיִת, ה"א הידיעה (שבראשה) וה"א המגמה (שבסופה). ה"א המגמה שכיחה מאוד בתנ"ך: מִצְרַיְמָה, הָעִירָה וכדומה, ואילו בלשוננו היום היא רגילה בעיקר במילות כיוון דוגמת צָפוֹנָה, יָמִינָה, הַחוּצָה, בַּמילים אַרְצָה והַבַּיְתָה וגם בכמה שמות יישובים כגון יָטְבָתָה ונֶגְבָּה. בעברית החדשה נוצרה הבחנת משמעות מעניינת: 'הגעתי הביתה' פירושו 'הגעתי לְבֵיתי', ואילו 'הגעתי לַבַּיִת' יכול להיות לכל בית".
על הבחירה במילה "הביתה" אומרת מנכ"לית האקדמיה דורית לרר: "מעבר להקשר המיידי שבגינו בחרו רבים כל כך מעומק ליבם במילה "הביתה", זו הזדמנות להתבונן בפלא העברית בת זמננו: הינה, במאה ה־21 נבחרת למילת השנה מילה יום־יומית השגורה בפי כל ילדה וילד, ובו בזמן בנויה מאחת ממילות היסוד העתיקות בלשוננו ובלשונות הקרובות לה (בַּיִת) בצירוף סיומת קדומה מיוחדת. את הרצף הזה בן אלפי השנים ואת חיותה של העברית אנחנו חוגגים מדי שנה ביום העברית".
על המקום השני - בינה מלאכותית: הצירוף בִּינָה מְלָאכוּתִית (בעקבות האנגלית artificial intelligence, ובקיצור AI) נעשה כמעט בִּן־לילה חלק בלתי נפרד מחיינו. בִּינָה היא כידוע מילה נרדפת לחוכמה, והיא קרובה למילה הִתְבּוֹנְנוּת. מְלָאכוּתִי פירושו 'לא טבעי, שנעשה במכוון בידי אדם'. שם התואר מְלָאכוּתִי נגזר מן המילה מְלָאכָה משורש לא"ך. משפות שמיות אחרות אנו יודעים כי המשמעות היסודית של שורש זה היא 'שליחה', 'שליחוּת', ואומנם המילה מְלָאכָה מקבילה לצירוף 'משלח יד', ומַלְאָךְ הוא ביסודו שָׁלִיחַ.
על המקום השלישי - תקווה: כבר מימים קדמונים הציפה המילה תִּקְוָה את דוברי העברית רגשות עזים. כך למשל ניבא ירמיהו על שבטי ישראל, בפנייה לרחל המבכה על בניה שאך נתפזרו בגלות: "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיהו פרק לא). אלפי שנים מאוחר יותר העניק המשורר הציוני הנלהב נפתלי הרץ אימבר את השם 'תקוותנו' לשיר הלל שכתב על ההתעוררות הציונית בסוף המאה ה־19, ושני בתי השיר הראשונים (בכמה שינויים) זכו להיות המנונהּ הלאומי של מדינת ישראל 'התקווה'.
המילים המתמודדות האחרות השנה היו גיוס, חקירה, טראומה (חובלה), נרמול, עם כלביא, שבים ושיקום (5%-8% הצבעות לכל אחת מהן). בשנה שעברה (תשפ"ה) נבחרה המילה חֲטוּפִים, ובשנים שקדמו לה בּוֹלְעָן (תשפ"ג) טִרְלוּל (תשפ"ב) ומָטוֹשׁ (תשפ"א).