"אנחנו מאוד רוצים להתחתן, אבל כל פעם שאנחנו מתקרבים - משהו עוצר אותנו", פתח יעקב מתנצל.
"אני מתבייש להגיד את זה אבל אני מרגיש שהיא רוצה להיות איתי כי אני מסודר כלכלית ויש לי בית.
אני לא בטוח שאם לא הייתי ככה היא היתה מסכימה להתחתן איתי….", הוסיף יעקב.
"זה ממש מעצבן אותי מה שהוא אומר שאני פה בגלל הכסף. זה לא סוד שחשוב להיות מסודרים כלכלית ולא להיות במלחמת הישרדות. אני יכולה להגיד באותה מידה שהוא בוחר אותי בגלל שאני נראית טוב, מרשימה ונחשבת וברור שלא אראה ככה כל החיים…", אמרה הלל.
באותו הרגע היה ברור לי שהם לא מדברים רק על עצמם, אלא נוגעים בנקודה שקטה וכואבת שמלווה הרבה זוגות לפני החתונה.
זו נקודה עדינה מאוד אצל זוגות שלא התחתנו ועוד יש להם אידיאל חזק של אהבה ומתקשים לפגוש את מימד האינטרס.
הם מצפים לקשר טהור ונקי שעומד בפני עצמו ואז הם מגלים פתאום שבתוך הרצון להתחתן מסתתרת שאלה הרבה יותר מביכה: מה אני מקבל מהקשר הזה?
"אני רואה איך המילה הזו כבר מעוררת התנגדות, כאילו מאיימת להרוס את כל מה שחשבנו שאהבה אמורה להיות ובכל זאת, בואו נתחיל דווקא מהאמת הפשוטה. זוגיות לא מתחילה מאהבה מתוקנת אלא מתחילה מאינטרס. תמיד!"
הרגשתי איך הם התכווצו כי המילה אינטרס נשמעת כל כך קרה, אגואיסטית ואפילו מנוגדת לקדושה. "על פי חכמת הקבלה, לא מדובר בעולמות רחוקים אלא בדיוק על מה שקורה בינכם ממש עכשיו. העולם שלנו נברא מעולם התוהו - עולם של אורות גדולים וכלים מועטים, רצונות עוצמתיים בלי יכולת הכלה ובגללם נוצר שבר. גם זוגיות מתחילה כך, רצון חזק לא להיות לבד, להיות שייך, להרגיש נבחרת…אבל הכלים, יכולת ההכלה, הסבלנות והיכולת האמיתית לראות את האחר עדיין לא באמת בנויים. אם לא היה אינטרס, לא הייתה התחלה. כמו שללא היצר הגופני, לא תהיה המשכיות. הקליפה קודמת לפרי וזה לא טעות אלא סדר הבריאה".
יעקב שתק לרגע, כאילו מחפש מוצא מהתחושה הזו.
"אז איך אפשר להעלים את האינטרס הזה?", שאל יעקב.
"הבעיה רק מתחילה כשחושבים שצריך שהאינטרס יעלם, כי הוא לא יעלם, הוא צריך להתברר ולהיתקן.
אז בואו נתחיל קודם לברר מה כל אחד מכם באמת מחפש כאן?", שאלתי.
"אני מרגיש שאני מאוד לבד, לא מבחוץ, מבפנים. אני צריך מישהי שתהיה איתי, יציבה, שלא תטלטל אותי יותר מדי", ענה יעקב.
"זו בדידות נפוצה מאוד אצל גברים, בדידות עצמית. כזו שלא זקוקה למילים, אלא למחוייבות, לגבולות ברורים, נאמנות ופשטות".
"אני מרגישה תחושה שאם יעקב לא יהיה, אני פשוט אתפרק", אמרה הלל.
"ואז את באה אלי בכל מיני דרישות ומנסה להנדס אותי ולהפוך אותי למישהו אחר", הגיב יעקב בכעס.
"הלל, האינטרס שלך זה לא משהו שבחרת בו אלא מנגנון הישרדות עמוק, כי האינטרס שלך הוא פחד קיומי והוא מייצר מצד אחד אהבה חזקה מאוד של התמסרות, תלות ודרישה לנוכחות ומייצר כמובן תגובה מתבקשת של כעס, ביקורת ואמביוולנטיות בקשר", המשכתי.
"האינטרס לא רק יושב בלב של כל אחד אלא חודר לכל המרחב של הקשר ומשפיע על הציפיות.
כל הציפיות שלכם מהקשר נולדות מהתענוג, מהדמיון".
"איזה דמיון?", שאלה הלל.
"לא דמיון מנותק אלא זיכרון רגשי עמוק. דמיונות של איך שראיתם אהבה בבית ואיך האינטרס שלכם התמלא פעם. ככל שהאינטרס חזק יותר, כך הציפיות גדולות יותר ויכולת ההכלה יורדת. מי שמצפה מאוד, מתקשה יותר להכיל. יעקב, אתה מצפה לשקט וזרימה ומתקשה להכיל סערה, הלל, את מצפה לעומק ולעוצמה אבל מתקשה להכיל גבולות".
"אז איך מכילים?", שאל יעקב.
"הכלה לא נולדת מתענוג אלא מרצון, סבלנות והיכולת להשאר גם כשלא נעים. כשאנחנו מפתחים יכולת הכלה ויכולת לעבוד עם האינטרס בצורה מתוקנת, אז אנחנו יכולים לגעת בעתיד ובשאיפות של הקשר. כשהאינטרס לא מתוקן כל אחד בונה חלום לבד. "אני אעשה", "אני אגשים", "הגשמה עצמית".....נוצרים עולמות נפרדים. כשהאינטרס הופך להיות אינטרס משותף של הקשר הזוגי והוא האינטרס העיקרי, הוא הופך להיות מבורר ואז נוצר עתיד משותף ואפשר גם סוף סוף להפסיק להילחם על העבר".
"העבר?", שאל יעקב.
"כשהאינטרס לא מבורר אז גם העבר לא מבורר וכל המטענים הקשים משתלטים על המרחב ואז אפשר לשמוע משפטים כמו: "דיברנו על זה כבר כל כך הרבה פעמים", "אתה לא באמת שומע אותי", "זה תמיד אותו דבר" והם אלו שמנהלים את הקשר".
החדר נרגע ומשהו במאבק שלהם שקע.
"זוגיות, לא מתחילה מתיקון אלא מתחילה מהודאה בצורך, בלי להלקות את עצמך עליו או להילחם בו". סיכמתי.
"אז זה בסדר שאני צריכה אותו?", שאלה הלל בשקט.
"לא רק שזה בסדר, זה בלתי נמנע. זוגיות מתוקנת לא מוחקת אינטרסים אלא מעלה אותם ממימד של הישרדות למימדים של חזון והתמסרות. מי שמחכה לאהבה שאין בה אינטרס - מחכה לאהבה שלא מתחילה. אבל מי שמעז להיכנס לקשר עם אינטרס מודע, מדובר ומטופל, מגלה שבתוך הקליפה הזו, לאט לאט, גדל פרי".