חמש שנים של שליחות דיפלומטית אינטנסיבית בבריטניה הסתיימו לאחרונה עבור השגרירה והשרה לשעבר ציפי חוטובלי, שחזרה לישראל היישר לתוך המציאות המורכבת של המלחמה.
המעבר היה חד, מאחת השכונות האריסטוקרטיות והיוקרתיות ביותר בלונדון, אל הקהילתיות החמה של היישוב לשם בשומרון. בראיון מיוחד באולפן ערוץ 7 בירושלים, חוטובלי משתפת בתובנות עמוקות משנים בהן ייצגה את ישראל בבריטניה באחת התקופות המאתגרות בתולדותיה.
"לא האמנתי שאני אראה בחיים שלי אנטישמיות כל כך בוטה מול העיניים", היא מספרת. "שגריר ישראל בלונדון מסתובב עם אבטחה כמו של ראש ממשלת בריטניה. השימוש הוא באותה יחידת אבטחה שעושה אבטחה גם למשפחת המלוכה. יש שני שגרירים מכל הסגל הדיפלומטי שמסתובבים עם אבטחה ברמה כזאת - השגריר האמריקאי והשגרירה הישראלית. הסיבה היא, לצערי, כי יש הצדקה לכך. יש הרבה מאוד ניסיונות לפגוע בנו".
היא מזכירה את ההתנקשות בשגריר שלמה ארגוב ז"ל ומדגישה: "להיות שליח בחוץ לארץ זו גם סכנה, לא רק קוקטיילים מכובדים עם שמפניה ביד".
האיומים, בשלב מסוים, הגיעו עד לפתח הבית ממש: "מהשבעה באוקטובר התחלנו לחוות הרבה מאוד אנטישמיות ליד הבית. הבנות שלי מאוד חששו. הסברנו להן שזה מגיע בגלל המלחמה. הן תמיד תהו: 'למה לא מבינים שאנחנו נלחמים בגלל שהטרוריסטים תקפו אותנו'".
מצד שני, חוטובלי זיהתה בשליחותה, שינוי עמוק שמתרחש ביהדות התפוצות. "יש מושג שנקרא 'יהודי השמונה באוקטובר'. יהודים שהתעוררו יום אחרי והבינו שגם אם הם נמצאים במקומות הכי פרוגרסיביים, בסוף היהדות פוגשת אותם. זו התפכחות שנייה. אנשים מהשמאל אומרים: 'אני לא מבין למה הם מוקיעים אותי'. הם צריכים להבין שמדובר במאבק על עצם קיומנו".
בשנות המלחמה חוותה מצד אחד דאגה לאחיה שלחמו בארץ ובמקביל הפכה לכתובת עבור אלו שאיבדו את היקר מכל. "אירחנו כל כך הרבה משלחות של משפחות חטופים, ומשלחות של אלמנות, שזה הדבר שהיה לי אולי הכי קשה, לפגוש באמת את האובדן ואת השכול. אלה שנים נורא מאוד קשות שעברו על עם ישראל - גם בארץ וגם מחוץ לארץ".
חוטובלי הגיעה ללונדון כשגרירה הראשונה בהיסטוריה של הנציגות היוקרתית, וכאישה דתייה צעירה עם שלוש בנות קטנות. "אתה מגיע לשגרירות ישראל בלונדון, יש קיר כזה עם תמונות בשחור-לבן, רובן של כל השגרירים הקודמים וכולם גברים, כולם שייכים פחות או יותר לעולם החילוני", היא מתארת. "הייתי הצעירה ביותר מבין השגרירים שהתמנו לתפקיד הזה. אני זוכרת את החוויה הראשונה שיש פסנתר בבית השגריר, והבנות שלי נורא אוהבות מוזיקה, והקטנה התחילה לפרוט על הפסנתר, והמאבטח הישראלי נכנס ואמר: 'יש חיים בבית הזה. יש פה ילדים'".
לבנותיה היה לא פשוט להחליף את ישראל בבריטניה. "אני זוכרת את הבנות שלי לא מדברות מילה אנגלית, ועכשיו כולן מפטפטות במבטא בריטי מושלם". הנוכחות של הילדות בבית השגריר המפואר הוסיפה חן לתפקיד הדיפלומטי: "לפעמים הבת הקטנה שלי, שאז הייתה בת שנתיים, הייתה יורדת עם פיג'מה חמודה, וכל ההצגה הייתה נגמרת. אף אחד לא התעניין בדובר, כולם התעניינו בה. זה נתן הרבה חיות והרגשה של אנושיות. בסוף שגרירה שהיא אמא, שיש לה ילדים קטנים, זה משהו שמעניק כוח".
את שולחן השבת שלה הפכה לכלי הסברה עוצמתי. "בחרנו בקפידה את האורחים שלנו לשבת, כי אמרנו שכרטיס זהב זה לקבל הזמנה על שולחן שבת בבית השגריר, כדי לראות מה זה. היינו מביאים יין מיקב פסגות, מספרים את ההיסטוריה של היקב, ואיפה זה נמצא, ואת הקשר שלנו לכרמים של יהודה ושומרון. היו הרבה דברים שבסאב-טקסט של האירוח היינו מכניסים את המקום האידיאולוגי שלנו".
בזירה ההסברתית, חוטובלי ניהלה עבודה סיזיפית מול התקשורת העולמית. "בפוליטיקה אתה קם כל יום ובוחר את המריבה של אותו יום. בדיפלומטיה אתה בוחר את הגשר שאתה בונה באותו יום", היא מסבירה את ההבדל.
בימים אלה היא מלמדת באוניברסיטת אריאל אבל ההסברה זורמת בעורקיה. "אני מאוד רוצה להמשיך בהסברה, כי התחומים האלה יקרים לליבי. אני בן אדם של חיים ציבוריים ואני בטוחה שבעתיד אמצא את עצמי ממשיכה לתרום למדינת ישראל".
כשהיא נשאלת על חזרה לפוליטיקה משיבה חוטובלי "הבחירות עדיין רחוקות, ואני חושבת שחשוב לנצל כל דקה בשביל לעשות משהו שאתה מאמין בו. אני לא יושבת לחכות".
את הראיון היא מסכמת בנימה אופטימית. "יש לנו מדינה נדירה. אנחנו צריכים לפתוח את העיניים ולהגיד לעצמנו: וואו, הנס הזה מתקיים. העם שלנו התגלה במלוא הדרו בשנים האחרונות ואני מאמינה שאנחנו נמצאים בעליית מדרגה".