השתתפות בחתונת נישואי תערובת
שאלה: "שלום לכבוד הרב… הנני מבקש הוראה למעשה בעניין שטורד אותי ואיני מוצא לי מנוח בו. חבר מהמילואים מתחתן. אדם טוב. נפצע בפעילות מבצעית ונאבק לחזור לחיים. הוא בן לאב יהודי ואמא לא יהודייה. זהותו ישראלית, אולם כפי שאמר, תהליך הגיור כבד עליו, קשה לו ללמוד ברכות בעל פה ולהתחייב בפני בית הדין לשמור שבת, ולכן אין בכוונתו להתגייר. לדבריו, הוא מרגיש יהודי גם בלי גיור, ואף עבר ברית מילה בעת שנולד. הוא מאורס לבחורה ממוצא… סבא שלה זיכרונו לברכה היה מרבני העדה. הבחורה המאורסת היא מסורתית, ואומרת שמבחינתה הארוס שלה הוא יהודי. הם הקפידו לקבוע את חתונתם במקום שמגיש אוכל כשר.
"החתונה בעוד כחודש. החבר הזמין אותי ומצפה מאוד שאגיע לחתונתו, ואינני יודע מה לעשות. אני חושש שאם לא אבוא, הוא ירגיש בהיעדרי וייפגע. האם עדיף 'להחליק' ולומר שלא מסתדר לי להגיע, או שנכון בכל זאת לבוא?
"אליבא דאמת, האירוע הוא נישואי תערובת מצערים. אך מצד שני, בתודעת הזוג הנישואין אינם נישואי תערובת והם שוגגים בזה מחמת דעתם השגויה. יתר על כן, שמא האירוע כשלעצמו אינו שלילי לחלוטין, מכיוון שצאצאיהם יהיו יהודים ובעיית הנישואים המעורבים אינה נמשכת לדור הבא. בברכה שה' ייתן לכבוד תורתו כוח להמשיך ולברר הלכות חמורות לאמיתה של תורה, ויישמעו דבריו הנאמרים מתוך יראת שמיים ובקשת אמת".
אסור להשתתף אבל תציע לגיירו
תשובה: כיוון שאירוע זה של נישואי תערובת הוא אירוע אסור, אין להשתתף בו. התורה מצווה למחות כנגד העובר עבירה ולהוכיח אותו, שנאמר (ויקרא יט, יז): "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא", קל חומר שאסור להשתתף.
תסביר לו שלמרות אהבתך אליו, לא תבוא לחתונתו, מפני שהיא אסורה לפי אמונת ישראל. אבל יחד עם זאת, כיוון שאתה תלמיד חכם, ומן הסתם יש בפלוגה שלכם עוד תלמידי חכמים, תציע לו שאתה עם עוד שני תלמידי חכמים מהפלוגה תגיירו אותו עוד לפני החתונה. כפי שביארתי בספרי 'מסורת הגיור', רבנים רבים הורו במצב שכזה לגיירו, הואיל והחתן הוא בעל זהות יהודית, ועל ידי הגיור מונעים נישואי תערובת. קל וחומר כאשר הם כמשפחה ישמרו מסורת יהודית. לפי ההלכה, כל שלושה תלמידי חכמים רשאים לגייר. אם יסכים, תלמד את הלכות גיור, ותגייר אותו עוד לפני חתונתו, ותמצאו רב שעל פי הגיור יסכים לערוך להם חופה וקידושין כדת משה וישראל.
מי רשאי לגייר לפי ההלכה
שאלה: מי רשאי לגייר? האם כל תלמיד חכם?
תשובה: יש אומרים שכל יהודי שומר תורה ומצוות כשר להיות דיין גיור (רמב"ם איסורי ביאה יד, ו; סמ"ג, ארחות חיים, ים של שלמה, בנימין זאב; שולחן ערוך רסח, ג). ודעת רוב הפוסקים שדייני הגיור צריכים להיות תלמידי חכמים, כדי להבטיח שיבצעו את סדרי הגיור כהלכה וישקלו כראוי אם לקבל את הגר (בה"ג, רי"ף, ראב"ן, ר"י, ריא"ז, רוקח, רא"ש, רבנו ירוחם, אגודה; טור רסח, ב; רמ"א רסח, ב). וכן פסקו אחרונים רבים (לבוש רסח, ב; ערוך השולחן ח; הרב חיים פלאג'י לב חיים ג, כח; ועוד). אומנם בדיעבד הכול מסכימים שאם דייני הגיור היו כשרים לעדות, ולא נודע שעוברים בזדון על אחת המצוות, גיורם תקף.
הגדרת תלמידי חכמים לעניין זה היא מי שיודע ללמוד תורה ובעל ידיעות תורניות משמעותיות, וכמובן למד את הלכות גיור. בוודאי ר"מים בישיבות תיכוניות נחשבים תלמידי חכמים.
אומנם מנהג ישראל שרבני המקום הם האחראים על הגיור, כדי שקבלת הגרים תהיה בהסכמה רחבה של כל הקהילה. אבל במצב של שעת הדחק, כדי למנוע נישואי תערובת, וכדי למנוע קרע נורא וכאב גדול למשפחה היהודית, יש לנהוג כפי ההלכה שלפיה כל שלושה תלמידי חכמים רשאים לגייר לכתחילה (ראה בפניני הלכה גיור ד, ב, 3).
הדרכת הרבי הריי"ץ מלובביץ'
כיוצא בזה הדריך האדמו"ר מלובביץ', רבי יוסף יצחק שניאורסון, אחד ממנהיגי היהדות החרדית בעולם. בשנת תש"ח, בשבתו בניו יורק, כתב לו חסידו הרב מנחם מנדל פלדמן על המצב הרוחני הירוד בקהילה שבה פעל, עקב השפעתם הרעה של הרבנים הרפורמים. בתוך כך סיפר שדחה נוכרית שרצתה להתגייר על מנת להינשא לבן של אחד מחברי הקהילה, והם הלכו להתגייר אצל הרפורמים.
בתשובתו מד' מנחם אב תש"ח (אגרות חלק ט' ג'רסח), כתב הריי"צ לעניין הגיור: "בדבר עניינו של המעמבער (חבר הקהילה) שלו… אשר בא אליו בפנים זעומות ודאוג, וגילה לפניו את צערו הגדול אשר בנו התחבר עם נוכרייה ורוצה לקחתה, והוא, אבי הבן, יכול לפעול אצל הבן ובחירתו אשר תתגייר. וידידי (כך כתב לחסידו) השמיט את עצמו מזה ודחה אותו בכמה תירוצים, והלכו להרעפארמער (שגייר אותה בגיור רפורמי). הנה לא טוב עשה, והיא שגגה גדולה מאיתו אשר צריך ומוכרח לתקנה, אם אפשר גם העבר. ועל להבא יכניס עצמו בזה וילמוד את ההלכה במקורה, הלכות גרים טור ובית יוסף, ואחר כך בשולחן ערוך עם מפרשיו, ושיהיה בקי בהן אל הפועל לעשותו, ויבחר בשניים יהודים שומרי שבת ושומרי מצוות, שמהם יעשה חברי הבית דין, וילמוד ספרי טיב גיטין שיוכל לסדר גיטין כדין".
עניין גיור הנוכרייה היה חשוב לריי"צ, ו־14 ימים לאחר מכן שלח מכתב נוסף (שם ג'רעא): "אתעניין לדעת אם עשה איזה דבר לתקן את דבר ההשמטה מלגייר את הנוכרייה, ואם לא עשה - הנה פן ואולי יכול למצוא איזה עילה והתחכמות לתקן העניין על פי התורה". וכן עולה ממכתבים נוספים. ראה בספרי 'מסורת הגיור' כו, לא (עמ' 757), שמוכח שמדובר היה בגרים שלא התכוונו לשמור אורח חיים דתי, אלא לכל היותר יהיו כמסורתיים, ועמדתו העקבית של הריי"ץ הייתה שאם הם רוצים להתגייר, יש לגיירם כדי למנוע התבוללות.
הנהגתו של השליח הרב פלדמן
ראוי לציין שהרב קלמן דוידסון מסר עדות בכתב, של רב אמריקני חרדי שעלה לארץ וביקש לשמור על אנונימיות, והכיר מקרוב את הרב מנחם מנדל פלדמן (שהריי"צ הורה לו לגייר באיגרות שנזכרו). וכך סיפר שאמר לו הרב פלדמן: "הוא, הרבי מלובביץ' הקודם, עודד את השליחים שלו לגייר את כל הבאים אליהם, תוך דרישה וחקירה מינימלית המורכבת רק מביטחון שהמועמד לגיור דוחה את הנצרות". והוסיף והעיד: "כאשר הייתי בבולטימור, הרב פלדמן ביקש ממני להשתתף איתו בגיור שהתנהל לפי התהליך שתיארתי".
האם עובד זר יכול להניח תפילין לנכה
שאלה: אבינו עבר אירוע מוחי, ונעשה משותק בידיו, ואין ביכולתו להניח לעצמו תפילין, אבל מוחו צלול לחלוטין. הוא רוצה להתפלל ולהניח תפילין, ושואל אם צריך שדווקא גבר יהודי שחייב בתפילין יניח לו את התפילין, או שאפשר שגם אשתו תניח לו את התפילין, או אפילו העובד הזר.
תשובה: גם העובד הזר יכול להניח לו תפילין, כי המצווה אינה לקשור את התפילין אלא שיהיו התפילין קשורות על ידו וראשו, שנאמר: "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך" (שמות יג, ט). ומה שנאמר 'וקשרתם לאות', הכוונה שעל ידי הקשירה התפילין יהיו לאות, אבל לא שהקשירה עצמה היא המצווה (וכך כתב מהרש"ג ח"א אורח חיים ט). כמובן גם אישה רשאית להניח לו תפילין (על פי עבודה זרה לט, א; מהר"י אסאד אורח חיים יט, ועוד).
כניסה לשירותים עם תפילין בתרמיל
שאלה: כשאני נוסע לדרכי ויש לי תפילין בתיק, האם מותר לי להיכנס עם התיק לשירותים?
תשובה: משום כבודן של התפילין, אסור להיכנס עימהן לבית הכיסא או לבית המרחץ, בין באופן שהאדם מניח אותן עליו ובין שהן בידו. אומנם בזמן שנהגו להניח תפילין במשך כל היום, הוצרכו לעיתים להקל בכך מחשש שיגנבו את התפילין, אולם כשהיו בבית, נזהרו שלא להיכנס עם התפילין לבית הכיסא או לבית המרחץ (שולחן ערוך אורח חיים מג, ז; משנה ברורה כד).
הנמצא בדרכו והתפילין בידו או בתוך תרמילו ונצרך להיכנס לשירותים, אם יש לו אפשרות, עדיף שיפקידן אצל חבר וייכנס לשירותים. ואם לא, ייכנס עם התרמיל לשירותים, וזאת משום שהתפילין טמונות בכיס בתוך כיס, כשהכיס השני אינו כיסן הרגיל (מחצית השקל, משנה ברורה מג, כד). כלומר הכיס הראשון הוא כיס התפילין עצמו, והתרמיל הוא הכיס השני שאינו כיסן הרגיל. כמו כן ניתן להניח את התפילין בשקית נוספת, וכך להיכנס לשירותים.
כבוד התפילין שבתוך תרמיל או מזוודה
המניח תפילין בתוך תרמיל, יניחן מעל הבגדים והחפצים ששם, אך אם מגמתו לשומרן - יוכל להניחן בין הבגדים והחפצים. גם המניח תפילין בתוך מזוודה, יניחן באופן השמור והמכובד ביותר. אפשר להניח את התרמיל או המזוודה שהתפילין נמצאות בהם על הארץ, ולא ישב עליהם או יניח עליהם את רגליו, אלא אם כן התרמיל או המזוודה גדולים והוא יודע שהתפילין נמצאות בצד השני (שולחן ערוך מ, ג; ה; עיין משנה ברורה יג).