'וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף'. מביא רש"י מחלוקת רַב וּשְׁמוּאֵל: חַד אָמַר חָדָשׁ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵרוֹתָיו. אֲשֶׁר לֹא יָדַע, עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לֹא יְדָעוֹ [שמות רבה א,ח; סוטה יא.].
בין אם מדובר במלך חדש ובין אם מדובר במלך שעשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף שעד לאחרונה מלך בכל ארץ מצרים, מעל אותו מלך, מלך מלכי המלכים, הקב"ה, ואין הוא אלא שליחו. שליח לתחילת שעבודם של ישראל, שנאמרה לאברהם, למשך רד"ו שנים. שליח להכנסת ישראל לכור ההיתוך עד אשר יוציאם ה' גואלם, לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, ביד חזקה ובזרוע נטויה. מתי קם אותו מלך חדש, או מתי החל לעשות עצמו כאילו לא ידע את יוסף? כשהפסיקו ישראל לגור באופן ארעי בארץ גושן, כפי שאמרו בתחילה לפרעה, 'לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ', והחלו לשבת בארץ גושן ולהאחז בה. 'וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ'. וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ - לְשׁוֹן אֲחִיזָה. וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ - קָנוּ בָתִּים וּנְחָלוֹת וְעָשׂוּ אֲחֻזּוֹת [רש"י בראשית מז,כז]. כאן החל הצורך בניעור ישראל מהגלות ויצירתם לעם, אחר שיעברו את שלב 'כור ההיתוך', של השיעבוד הממושך במצרים.
לאחר שברך יעקב אבינו כל שבט ושבט לתכונותיו וסגולותיו, ואחר שהתנחלו ישראל במצרים, כל שבט התנשא בייחודו. רבים עזבו את גושן והתיישבו בתוככי מצרים תוך שהם מתבוללים בעם המצרי, השקוע עד עמקי צוואר בשערי טומאה. ראיה לדבר מהנאמר בפרשתנו: [ג,כא] 'ונָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת'. משמע שגרו בשכנות ולא עוד אלא שהמצרית הייתה 'גרת ביתה' של בת ישראל. היה זה ראשית אסון ההתבוללות בקרב עמנו. מעבר להתבוללות הפזית הייתה גם התבוללות רוחנית, מציאות כה עגומה עד שהביאה את המלאכים להתלונן לפני בורא-עולם על ישועת ישראל, הרי הללו עובדי עבודה-זרה והללו עובדי עבודה-זרה, ומדוע לאלה מגיעים מכות ולאלה מגיעה ישועה?
בטרם נתייחס למהותו של 'כור היתוך' זה, יכול כל מתבונן לראות כיצד לאורך ההיסטוריה של עמנו, חדשים לבקרים קם לפתע מלך חדש אשר לא ידע את יוסף, מתעלם הוא באחת מכל תוספת התבונה, ההמצאות והיוזמות המאלפות והמרובות, שזיכה עם ישראל את האנושות בתבל כולה, ומחליט לרדוף את עם ישראל ולענותו, דור דור ודורשיו. עם זאת, גם כל מלכים ומושלים אלה, הפזורים לאורך היסטוריית עמנו, היו הם שליחיו של מקום. גם פחות מתשע שנים לפני קום המדינה, הוכנס עם ישראל, לקראת תום גלות בת אלפיים שנה, לכור היתוך נוראי, והפעם, לא ל 210 , לא לרד"ו, שנים אלא לחמש שנים בלבד. אבל היו אלה חמש שנים איומות ונוראיות של שמד ועינויים בן הושמדו שישה מיליון מבני עמנו. היו אלה שנים של 'כור היתוך' תרתי משמע, כור-היתוך אשר כשלש שנים בלבד אחריהן, השיב הבורא את שארית-ישראל לארצו, לעצמיותו ולעצמאותו.
מה טיבו של 'כור-היתוך' זה? אומר משה רבנו: וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה'. [דברים ד,כ]. לא פתאום נולד עם, כמאמר השיר. כור-היתוך, אומר רש"י, זהו כְּלִי שֶׁמְּזַקְּקִים בּוֹ אֶת הַזָּהָב. תנור בו החום אדיר, ובו לחץ עצום הגורמים לפירוק החומר. בפירוק זה, חומר הגלם מאבד צורה ונעשה נוזלי, נקי מסיגים, והצורף יכול להלבישו צורה חדשה, נקיה מסיגים ומפסולת. החומר מאבד את צורתו הקודמת ומקבל איכות חדשה. ובלשון הכלי יקר: מנקה הכסף מכל סיג ופסולת, עד שיהיה נקי וזך ברה כחמה, כך נזדכך החומר, עם ישראל, בעינוי מצרים, עד שנעשה ברור כשמש.
כאמור, לא פתאום נולד עם. כמה תנאי סף היו בלידת עם-ישראל. ראשית, יש להפוך ממשפחה לעם, ולכן, 'וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם'. אומר הרשב"ם: וישרצו - לידה, שלא שיכלה הרחם... וירבו - גדלו ונעשו הקטנים גדולים, שלא מתו בקטנותם.
ויעצמו - שלא מתו אנשים, אלא חיו הרבה, ועצמו במאוד מאוד, עד שנתמלאה הארץ אותם. השלב השני הוא 'כור-ההיתוך', השיעבוד. 'וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ'. לא התייעלות בעבודה הייתה בראש מעייניהם של הנוגשים המצריים, אלא עבודה קשה שמטרתה העיקרית לבור את רוחו ונפשו של האדם. כפי שאומר רבנו-בחיי: 'וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם', את הנפש המדברת, שהיא חיי הגוף. ולשם כך נתנו עבודת פרך, עבודת נשים לגברים ולהיפך, ולא עוד אלא, שגם את חומרי הגלם כמו התבן, נדרשו הם לקושש. להבדיל, כשהיינו בטירונות, נהגו לומר שהטירונות נועדה, ראשית כל כדי לשבור את האדם שבך, ומתוך מצבך זה, ליצור ממך חייל, וכמובן חייל ממושמע. אמנם השתנו מאז הטבעיים, אך כך היה אז. כור ההיתוך, היה טיפול בגוף ובנשמת האומה הישראלית, כשרק חמישית מהאומה הישראלית יצאו ממצרים, והיתר מתו בה. ככתוב 'וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם' [שמות יג, יח]. אומר רש"י: אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה יָצְאוּ, וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים מֵתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה.
בנוסף דומה כי כדי שהתנאים להקמת העם יהיו סטריליים, כגרעין זך ונקי מסיגים, היה חשוב שלידת העם תהיה דווקא על אדמת זרים, באין לא מלך ישראל עליהם ואין צבא לישראל. רק אחר לידת העם וזיכוכו, נכון שיקבל את התורה, ורק לאחר מכן, יגיע אל ארצו ואל מולדתו. אוכלוסייה, טריטוריה ושלטון, הם, להבדיל, התנאים המצטברים במשפט הבינלאומי להקמת מדינה. שלבי לידת עם-ישראל היו מורכבים יותר. הבטחת הבורא לאבות, פריה ורביה, כור ההיתוך, יציאת מצרים, קריעת ים-סוף, מתן תורה ורק אז, כעבור ארבעים שנה, כניסה לארץ-ישראל. לא כניסה לטריטוריה כלשהי, אלא כניסה לארץ-ישראל ודווקא לארץ-ישראל, המיועדת לעם-ישראל, 'ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה תמיד'.
שלב ייסורי כור הברזל היו קשים עד למאוד, ומחירם כאמור היה קשה מנשוא, אך מאז יצא גם מתוק. כי העבודה הקשה לכולם, ללא הבדלי מעמדות, הפילה מחיצות, ביטלה מעמדות בין בני העם, והגורל המשותף איחד את כולם. העבודה הקשה איחדה את כל אלה שהיו כבר מפולגים ומפוזרים לפני שקם אותו מלך חדש, וגם את אלה שנעשו מפולגים בהמשך הדרך. כולם היו אחים לצרה. כולם היו שווים, כולם היו עבדים. [להוציא שבט לוי שעל פי המדרש לא עבדו כעבדים]. אם נשוב לשואה הדוויה, הדבר הראשון שהנאצים ימ"ש עשו באכזריותם הנוראית עם הגעת היהודים למחנות הריכוז, היה, להסיר את הבגדים. אך גם בשואה, בעקבות כך, הוסר גם המבדיל בין פלגי העם היהודי, בין איש לרעהו, בין חסיד לליטאי, בין שומר מצוות לשאינו, הכל חלצו בגדיהם כביום היוולדם, ללא הבדל מעמדות כלשהו. צרה שהולידה שוויון ואחווה בין כל השותפים לאסון הנורא. בהעדר בגד, סרו גם רגשי הבגידה הן של איש ברעהו, הן של אשה בחברתה והן רגשי הבגידה במקום ית'. במצרים, נשמת האומה הישראלית הוכנסה לכור-ההיתוך. קדם להם אברהם-אבינו שהושלך לכבשן האש, אך אברהם-אבינו הושלך לכבשן האש בגלל אמונתו, וישראל הוכנסו לכור-ההיתוך, כדי שישובו לאמונם.
'כי הנה כחומר ביד היוצר', שרים אנו בפיוט המרגש בליל יום-הכיפורים. 'כי הנה ככסף ביד הצורף, ברצותו מסגסג וברצותו מצרף, כן אנחנו בידך, ממציא למזור תרף, לברית הבט ואל תפן ליצר'.
כאמור, מעל המלך החדש עומד משלחו, מלכו של עולם. על פסוק זה - 'וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם' אומר הספורנו - כאשר הוסיפו ישראל לחטוא בדעות ובמעשים, כמו שהעיד הנביא באמרו: 'וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי, אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ. וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם' [יחזקאל כ,ח], וכן הייתה יד צריהם עליהם הלוך וקשה. עד כאן לשונו. לא היה די בשמירת ישראל על שמם, לשונם ומלבושם, היה צורך לצרוף את נשמת האומה.
בפרשה נאמר: 'ונָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם, וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם'. וכן נאמר: 'דבר נא באזני העם וישאלו גו'. ארז"ל בברכות אין נא אלא לשון בקשה, שלא יאמר אותו צדיק, [אברהם-אבינו], את חלק ההבטחה שנאמרה לי, 'ועבדום וענו אותם', קיים בהם! 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול', לא קיים בהם!. שואל ה'כלי יקר': למה תלה קיום הבטחתו באמירת אותו צדיק, ובלא אמירתו וכי לא יקים ה' את דברו חלילה? מסביר בעל חידושי הרי"ם שבני-ישראל יצאו ברכוש גדול מבחינה רוחנית. הם ראו את ידו של ה', וממצב של 'הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז', ישראל הגיעו למדרגה הגבוהה של 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. הקב"ה היה יכול לטעון שבכך קיים את הבטחתו, וזו הרי הייתה הכוונה המקורית של 'כור ההיתוך', להביא את עם ישראל למדרגת האמונה של 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. אולם היה חשש שאברהם יטען: כמו שאת 'ועבדום ועינו אותם' קיים בורא-עולם את הבטחתו במישור הגשמי, כך יקיים גם את "יצאו ברכוש גדול" נכון לקיים במישור הגשמי, ולכן היה צורך לבקש מבני ישראל לקחת כסף מהמצרים. הגם שהמשימה העיקרית, יצירת עם ישראל מזוקק מסיגים ופסולת והבאתו למדרגה הגבוהה של אמונה, הושגה, אך יש צורך להיות נקיים גם מה' וגם מישראל, וכשם שהשעבוד היה פיזי, כך הרכוש הגדול לא היה וירטואלי.
יש והנביא, כנביא ירמיהו, זועק על כך שלמראות התראותיו ופנייתיו לעם: 'עִמְדוּ֩ עַל־דְּרָכִ֨ים וּרְא֜וּ וְשַׁאֲל֣וּ לִנְתִב֣וֹת עוֹלָ֗ם, אֵי־זֶ֨ה דֶ֤רֶךְ הַטּוֹב֙ וּלְכוּ־בָ֔הּ וּמִצְא֥וּ מַרְגּ֖וֹעַ לְנַפְשְׁכֶ֑ם! עונה העם, 'וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נֵלֵֽךְ'. אין העם מבין שלאור המצב 'כור היתוך' כזה או אחר עומד לקרות. או אז אומר הנביא: כשבורא עולם מבקש להכניס את עמו במעין 'כור-היתוך' כדי להשיבו ולקרבו לעצמו ולעצמיותו וליעודו, לא יעזור, לא אמ"ן, לא 8200, לא השב"כ ואף לא תצפיתניות מסורות. ובלשונו: וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ צֹפִ֔ים הַקְשִׁ֖יבוּ לְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַקְשִֽׁיב'. ואז, כנגד 'סָרֵ֣י סוֹרְﬞרִ֔ים הֹלְכֵ֥י רָכִ֖יל נְחֹ֣שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל כֻּלָּ֥ם מַשְׁחִיתִ֖ים הֵֽמָּה', מגיע שלב 'כור-הברזל', הוא 'כור ההיתוך', אך אף הוא לא תמיד מועיל דיו, ובלשון הנביא: 'נָחַ֣ר מַפֻּ֔חַ מֵאֵ֖שׁ תַּ֣ם עֹפָ֑רֶת, לַשָּׁוְא֙ צָרַ֣ף צָר֔וֹף וְרָעִ֖ים לֹ֥א נִתָּֽקוּ. כֶּ֣סֶף נִמְאָ֔ס קָרְא֖וּ לָהֶ֑ם כִּֽי־מָאַ֥ס ה' בָּהֶֽם'. יש ונותרים סיגי ברזל והכסף טרם נצרף דיו. כאן יש לצפות לרוח האמונה העזה שבאה בעקבות 'כור ההיתוך', כך שכל העם כולו יגיע למדרגת 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'.
שלום וסרטייל הוא יו"ר ומייסד חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל