"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" - חז"ל עומדים על כך שהכתוב משבח את בני ישראל על דבר אחד יסודי: שלא שינו את שמם. ראובן נשאר ראובן, שמעון נשאר שמעון - ולא אימצו שמות מצריים או לועזיים.
המדרש אף מונה את שמות השבטים ומתרגם כיצד היו נקראים בלשונות אחרות, כדי להדגיש את גודל השבח: בתוך גלות קשה וזרה, בני ישראל שמרו על זהותם.
בעל הטורים מוסיף רמז עמוק: ראשי התיבות של "שמות בני ישראל הבאים" הם שביה - ללמדך שאפילו בהיותם בשביה ובשעבוד, לא שינו את שמם. ואחת הסיבות המרכזיות לגאולתם הייתה עמידתם העיקשת בזהותם.
לכבוד פרשת שמות, אנו מבקשים כמנהגנו להיזכר בשירים הקשורים בשמות בזמר העברי: שיר האומר שלכל איש יש שם, שיר על המון שמות בשלוש דקות ושיר על איש ללא שם.
לכל איש יש שם
נפתח בשיר המפורסם המושמע בעיקר בימי הזיכרון לחללי צה"ח "לכל איש יש שם", שכתבה המשוררת זלדה בשנת 1974
ראשית הבה נשמע את השיר בקולה של המשוררת:
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הַמַּזָּלוֹת וְנָתְנוּ לוֹ שְׁכֵנָיו,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לו שׂונְאָיו וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חַגָּיו וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ.
השיר יצא לאור בשנת 1974 באוסף שיריה של המשוררת זלדה (מישקובסקי)
השנה היא שנת תשל"ד 1974, שלהי מלחמת יום הכיפורים. המשוררת זלדה, אשה שומרת מצוות ובקיאה במקורות היהודיים, מוציאה לאור ספר שירה חדש ושמו "אל תרחק". אחד השירים הוא "לכל איש יש שם", שיר מתבסס על מאמר חז"ל במדרש תנחומא: "אתה מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו".
בשנת 1975 הלחין את השיר חנן יובל לאלבומה של חוה אלברשטיין - "כמו צמח בר" (נרחיב בהמשך) ומאז הפך השיר לנכס לאומי: קוראים אותו מידי שנה מעל במות טקסי האבל הממלכתיים והמקומיים, וטקס קריאת שמות הנספים בשואה נקרא על שמו.
ועכשיו לנסיבות הלחנת השיר, כפי שסיפרה חוה אלברשטיין לתמר זיגמן באתר "הספרנים" של הספריה הלאומית: "זה היה אחרי מלחמת יום הכיפורים. הייתה תקופה מאוד קשה. בלבול. כאילו התייתמנו כולנו והשירים של זלדה וכל האישיות שלה, אז רציתי להתנחם אצלה, למצוא אצלה איזה חיבוק. בין שירי הקובץ מצאתי את השיר "לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם". משהו בטקסט השירי שנראה בעיניה "כמו טקסט תנכי" קסם לי ופניתי אל המלחין חנן יובל שילחין את הטקסט".
ובאותה כתבה מספר חנן יובל: "החיים מביאים למפתנך כל מיני הזדמנויות שלימים הופכות להיסטוריות. אני זכיתי לכמה שכאלה בחיי ואחת הזכיות הגדולות הייתה הניסיון להלחין את 'לכל איש יש שם'", חוה אלברשטיין היא האחראית הבלעדית לחיבור שלי עם השיר. מדובר בתקופה שרק התחלתי לחבר מוזיקה לשירים ובשום פנים לא הכתרתי את עצמי בתואר 'מלחין'. חוסר הביטחון היה מוחלט והיא זו שהאמינה. ובאמונה הזאת היא הביאה לי את 'לכל איש יש שם'".
השיר ששמו 'ואלה שמות'
השיר הבא הוא השיר ששמו לקוח מפתיחת פרשת השבוע: "ואלה שמות", שכתב עלי מוהר לאריק אינשטיין בשנת 1990, ללחנו של יוני רכטר:
ברגומי בארזי אנצ'לוטי דונאדוני,
קאניג'ה בורוצ'אגה באסוואלדו מראדונה,
רינקון, רדין, איגוארן, אסטראדה והיגיטה,
בוצ'ר, פארקר, ווקר פירס
רובסון גסקוין שילטון.
אנדרינואה, אילרויה, ואסקז, פרנצ'סקולי,
זנגה קלינסמן מגנוסון גלואו סילאס ברולין.
ואן-טיחלן, ואן-ברוקלן, ואן-שחיף, וים קיפט, ואן באסטן,
מקויסט מקליש מקסטיי ומלפאס, מקינלי, ג'ונסטון
רובן פאס ורובן סוסה, רובן פררה,
דה ליאון, דומינגז, פרדומו והררה
ברנקו, דונגה, אלמאו, ריקרדו וקארקה,
ויטסחה, קומאן, חוליט, אלסמנדי ופונסקה
חידיאטולין, אליניקוב, זבארוב ופרוטאסוב,
באלבו, ג'וסטי, אובה ביין, קונחו וקיאסו.
אסקובאר ואלואארז ואולרטיקוצ'אה,
סלינאס מיצ'ל בוטרגניו וזוביזרטה,
הסלר רויטר אוגנטלר פלר וליטברסקי,
מקנקי מילה ליטובצ'נקו דברבולסקי.
דה-נאפולי, מלדיני, דאג'וסטיני, קרנאבלה,
ג'יאניני, פרי, באג'יו, וסרנה וויאלי,
מורבצ'ק קוביק קנופליצ'ק וסקוראבי הסקורר,
שידי קסקרינו, קווין מוראן ופט בונר,
סטויקוביץ וקטאנץ וסוסיץ - וויוביץ,
סטונטון, מוריס סטייפלטון אולירי ויליאן, אולדריג'.
דה-מול-דה-וולף, יאן קולמאנס ולקאטוש והאדג'י
רומאריו ובבטו, סריסואלה וסקילאצ'י
ג'ורג'יניו ומאזיניו, ואן-דר-אלסט וגם דה-חרייזה,
אל אוי לי, עם השם הזה שום שם לא מתחרייזה,
אז מה אומר אחרי זה, אז מה אומר אחרי זה?!
דסייב זיגמנטוביץ' דמייננקו ניקו קלאסן,
ומג'די עבדל ראני ושובייר וחוסם חסאן,
בטיסטה, טרוליו וסימון,
ופצל רודקס ומונזון
ושיפו לינאקר וגרון,
מתיאוס וואן ארלה!
אולי תפסיק לשיר כבר ותלך הביתה אהרל'ה
מתיאוס
ואן ארלה
מתיאוס
ואן ארלה
אם לא תפסיק לשיר מיד יהיה כבר מאוחר'לה
חרלה
השיר נכתב לרגל מונדיאל 1990 שנערך באיטליה, ומורכב משמותיהם של שחקני הכדורגל שהשתתפו בטורניר וכן מרשימה של שחקני עבר ישראלים.
השיר מבוסס על השיר צ'ייקובסקי ששר דני קיי במחזמר "Lady in the Dark" בשנת 1941. את השיר כתב איירה גרשווין והלחין קורט וייל. דני קיי מונה את שמותיהם של 50 מלחינים רוסים שהוא מתחיל ממליצ'בסקי, רובינשטיין ארנסקי וצ'ייקובסקי. אריק אינשטיין בגרסת הכדורגל מתחיל בשחקני נבחרת איטליה: ברגומי, ברזי אנצ'לוטי דונדוני ומסיים בחודרוב.
לפני כמה שנים סיפור אורי הייטנר ברדיו אורנים: "אריק אינשטיין ועלי מוהר היו מאוהדי הפועל ת"א "האדומים", ומה שמייחד את "ואלה שמות", הוא הביטוי לתכונה הייחודית לאריק איינשטיין כחובב ספורט, והוא הידע האנציקלופדי הבלתי נדלה, של פרטי פרטים בכל תחומי הספורט. לא היה לו מתחרה בטריוויה על ספורט, ואם חסר היה לו מידע כלשהו, הוא לא שקט ולא נח עד שהשיג אותו. אריק ניחן בזיכרון פנומלי, וזכורה לטוב ההקלטה שלו שר בעל פה את שמות כל הזוכים במדליית הזהב בריצת 100 מ' בכל האולימיפיאדות.
"אבל הזיקה של אריק לספורט לא החלה רק כאוהד אלא כספורטאי. הוא היה שחקן כדורסל מצטיין ואלוף הארץ לנוער בקפיצה לגובה ובהדיפת כדור ברזל. הצניעות שאפיינה אותו נעלמה כאשר הוא סיפר על ימיו כספורטאי. הוא סיפר תמיד, שהיום המאושר בחייו היה התחרות שבה לראשונה שבר את ה-1.80 מ' בקפיצה לגובה. מה ששם קץ לקריירה הספורטיבית של אריק היה בעיות הראיה, שחייבו אותו לפרוש בגיל צעיר מאוד, וכך אולי הפסדנו ספורטאי מצטיין, אך הרווחנו את גדול הזמרים הישראלים.
שיר על איש אילם שאין לו שם
נסיים בשיר על איש שאין לו שם, השיר "איש אילם וגבוה ודק" ששרו צמד העופרים בשנת 1961 למילים של המשורר יעקב שבתאי, ללחנו של אריה לבנון.
בעיר הקטנה היה היה איש
אילם גבוה ודק
וכולם הכירוהו, אך שמו לא ידעו
כי תמיד הוא הלך ברחוב ושתק
כי תמיד הוא הלך ברחוב ושתק
איש אילם וגבוה ודק
בערב היה הוא עובר ברחוב
עובר ומדליק פנסים
והיו רק רואים את כנפי מעילו
כי הסתיר את פניו בין חבלי הכבסים
כך תמיד הוא הלך ברחוב ושתק
איש אילם וגבוה ודק
ויש שהיה מנער צמרות
כשהיה מטייל בגנים
ילדים אז היו מאספים הפרות
ופניו אז היו מכוסי עננים
כך תמיד הוא הלך ברחוב ושתק
איש אילם וגבוה ודק
בחורף היה הוא יושב בפונדק
בידו קנקן יין ישן
אבל אנו ראינו רק קצה מיקטרתו
כי פניו אז היו עטופות בעשן
הן תמיד הוא הלך ברחוב ושתק
איש אילם וגבוה ודק
ופעם פרצה מילחמה והאיש
אילם וגבוה ודק
יצא עם כולם, אך לא שב עם כולם
ואומרים כי גופו בכדור שם ניסדק
ויותר לא הלך ברחוב ושתק
איש אילם וגבוה ודק
אבל כבר בעיר מדליקים פנסים
ועוד יין נימזג בפונדק
וקוטפים גם פירות,
אך יותר לא רואים
מתהלך ברחוב איש גבוה ודק
כי יותר לא הלך ברחוב ושתק
איש אילם וגבוה ודק
יותר לא הלך ברחוב ושתק
איש אילם וגבוה ודק.
מי הגיבור בלי שם שעליו נכתב השיר? השאלה הזאת מטרידה את חובבי הזמר משך עשרות שנים והם כותבים על כך במרשתת. גם המשורר אהרון שבתאי, אחיו של יעקב שבתאי המנוח, לא ענה לנו.
גולשת בשם ורדה יואלי כותבת: "זה סוג של שיר שמציג את הצד השני של סיפורי הנופלים. היו תמיד, גם היום, לצערנו, אנחנו מאבדים אנשים בפעולות איבה שונות. לא כולם גיבורים: לא בחייהם, ולא במותם. וגם אנשים שחיו בצל ולא בלטו בחברה, ונהרגו כפי שחיו: גם אותם יש לזכור".
באתר ששמו "קווים ונקודות" כתב (בשנת 2014) יגאל זורע מבארי: "השבוע, באיחור של כמה עשרות שנים, הקשבתי לשיר ופתאום הגעתי להבנה מאוחרת: ה"איש אילם הגבוה והדק", המסתורי כל-כך שמספרים עליו בשיר ש"תמיד הוא הלך ברחוב ושתק", הוא כפילו העירוני של ארול שלנו (ושל מאיר אריאל) התימהוני מהקיבוץ.
במידה רבה יותר של אליפלט של אלתרמן והתרנגולים. שלושה אנשים יוצאי דופן מתקופות שונות במקצת. שניים נפלו בקרב, אחד נפל מעץ התות (או האקליפטוס) - כל אחד והסיפור שלו. כל אחד וצורת השיר השונה לגמרי - של שבתאי, אלתרמן ושל אריאל. כולם כל-כך ישראלים, ועם זאת כל-כך חריגים ויוצאי דופן".