בעוד שרוב הפרשנים התמקדו בהיבטים הגיאו־אסטרטגיים של הכרתה של ישראל לאחרונה בעצמאותה של סומלילנד, ובייחוד בדיווחים על גישת צה"ל לשדה התעופה בברברה, כמעט כולם התעלמו ממה שאנחנו, ויחד איתנו איחוד האמירויות, יכולים להעניק לסומלילנד בתחום ביטחון המים.
לאחר ביקורו האחרון בהרגייסה, שר החוץ הישראלי גדעון סער רמז לנושא זה כאשר ציין כי אנשי מקצוע ממגזר המים של סומלילנד יגיעו לישראל בחודשים הקרובים לצורך הכשרה. אם כן, מהו מצב המים הנוכחי בסומלילנד, ומה בדיוק אפשר לעשות כדי להקל על משבר המים החמור שם?
בפשטות, סומלילנד מתמודדת עם מצב חירום של מחסור במים, הנובע מבצורות חוזרות ונשנות, משינויי אקלים ומתשתית מים בלתי מספקת, תוצאה של עשרות שנות סכסוך והשקעה ממשלתית מוגבלת. הבצורות, במיוחד, ייבשו מקורות מים מסורתיים כגון בריכות אגירה ובארות. את המצב מחמירה העובדה ששינויי האקלים הפכו את דפוסי המשקעים לפחות צפויים. לבסוף, מעט מי השטח הקיימים מזוהמים כמעט לחלוטין, מה שמוביל להתפרצויות כולרה ומחלות אחרות.
המשמעות היא שאם לא יימצא פתרון למחסור במים של סומלילנד בקרוב, הכלכלה המקומית, המבוססת ברובה על מרעה ורעייה, עלולה לקרוס לחלוטין. ואף על פי שכבר בוצעו פרויקטים של איסוף מי גשמים והוקמו מתקני התפלה קטנים בקנה מידה מצומצם, המבוססים על אנרגיה סולארית ואוסמוזה הפוכה, יש צורך במיזם גדול בהרבה אם סומלילנד רוצה לשרוד.
על פי מומחים שאיתם התייעצתי, אוכלוסיית סומלילנד מונה כ־4 עד 5 מיליון בני אדם. כדי לספק אחוז משמעותי מהביקוש הלאומי למים, יהיה צורך במתקן התפלה גדול בקנה מידה לאומי, המבוסס על אוסמוזה הפוכה, שיפיק מיליוני ליטרים של מים ביום. המתקן יצטרך להיות ממוקם על החוף, ככל הנראה בעיר ברברה או בסביבתה.
כמו כן יידרש היקף נרחב של אנרגיה מתחדשת, מעל 100 מגה־ואט, המופקת מחוות סולאריות ומתקני רוח, כדי להפעיל מתקן התפלה מסוג זה. יהיה צורך גם בהקמת תשתיות עצומות של אחסון והולכת מים, תחילה חיבור המתקן לבירה הרגייסה, ובהמשך לאזורים נוספים במדינה. לבסוף, ניהול תִּמְלַחַת השארית מתהליך ההתפלה הוא קריטי לחלוטין, שכן הזרמה בלתי מבוקרת שלה עלולה להרוס את אזורי החוף הסמוכים.
ברור שמיזם מים כזה יהיה יקר מאוד, ומעבר ליכולתה הכלכלית של ישראל לממן אותו. עם זאת, ייתכן שאיחוד האמירויות יוכל לשאת בעלויות הקמת מתקן ההתפלה. אם יהיה אפשר להגיע להסדר כזה, ישראל עשויה לספק את מערכת הולכת המים להרַגייסה, וכן מתקני אחסון עירוניים בבירה. ישראל תוכל גם להציע הכשרה לעובדים מסומלילנד להפעלת מתקן ההתפלה ולתחזוקת צינור ההולכה לבירה. עם הזמן, ישראל תוכל לסייע בהרחבת רשת חלוקת המים ובבניית מתקני אחסון נוספים. אין זה מופרך להעלות על הדעת שגם חוות חקלאיות אנכיות יוקמו ברחבי המדינה בסמוך לאתרי האחסון המבוזרים הללו.
הבעיה המרכזית בתוכנית זו היא אספקת החשמל. לסומלילנד יש בבירור שטחים נרחבים המתאימים להקמת חוות סולאריות ומתקני רוח, אך לא ברור מי יממן את הקמתם. רעיון אחד שאני מעלה הוא העברת מפקדת AFRICOM של ארצות הברית מג’יבוטי לברברה, והפניית ה"שכירות" שארצות הברית הייתה משלמת לממשלת סומלילנד עבור הבסיס החדש בברברה, לטובת הקמת חוות סולאריות מתוצרת אמריקנית. הדבר עשוי להתאפשר גם אם וושינגטון לא תכיר רשמית בעצמאותה של סומלילנד.
יש לזכור סוגיה אחרונה וחשובה: בהנחה שמתקן ההתפלה, מערכת הולכת המים וחוות האנרגיה הסולארית אכן יוקמו, הם יהפכו למטרות אידיאליות עבור החות'ים ו/או גורמים סומליים עוינים. משמעות הדבר היא שיהיה צורך בפריסת מערכות הגנה אווירית משמעותיות לשם הגנה על נכסי תשתית אסטרטגיים אלו. זהו אתגר שאיחוד האמירויות, ישראל ואולי גם ארצות הברית תצטרכנה להתמודד עימו עוד לפני תחילת בנייתה של מערכת המים הלאומית המוצעת.