ד"ר איתן רגב, סמנכ"ל המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, מציג בראיון לערוץ 7 נתוני מחקר עדכניים אודות שינויים ותמורות בחברה החרדית ומתייחס להשלכות האפשריות של שינויים אלה על החברה הישראלית כולה ועל המגזר בפרט.
הדו"ח המסכם את נתוני שנת 2025 "מצייר תמונה מורכבת בהרבה ממה שהצטייר בתקשורת, בדו"חות אחרים ובאווירה הציבורית שמרדדת את השיח ומתארת שהכול תקוע ולא מתקדם לשום מקום, בעיקר בנושא התעסוקה", אומר ד"ר רגב הקובע כי "התמונה האמיתית הרבה יותר מורכבת".
ד"ר רגב מציין כי אחרי שיא של 55 אחוזי תעסוקה בשנת 22'-23' יש ירידה ל53 אחוזים. "אנחנו מעריכים שזה קשור מאוד לחוק הגיוס ואי הוודאות והקשר בין ההסתברות להיות מגויס או להיחשב כעריק לבין יציאה לתעסוקה. אנחנו רואים שהירידה מתמקדת בגילאי 20 עד 30, מה שמחזק את ההערכה שהנושא קשור לעניין הגיוס".
בניגוד לטענה שהופצה ולפיה קיימת יציבות באשר לנתוני היכולת של בני המגזר החרדי לרכוש דירות, קובע ד"ר רגב כי המציאות אחרת. "ב-2023 הייתה צניחה של יותר משלושים אחוז ברכישת דירות ראשונות לצעירים חרדים. הייתה התאוששות מסוימת ב-2024 בגלל מבצעי קבלנים, אבל ב-2025 לא חזרנו לנתונים שלפני הקורונה. המשמעות היא שפחות ופחות זוגות צעירים מגיעים לדירה, מה שמערער את המודל הכלכלי החרדי".
על הנתון הזה שאלנו את ד"ר רגב האם החשיבות שבמגזר החרדי רואים ברכישת דירה גם לזוגות צעירים לא אמורה הייתה להביא לעליה בתעסוקה במגמה לאפשר רכישה שכזו, ולדבריו במכלול השיקולים סוגיית הגיוס והקשר בינה לבין תעסוקה לצד הסנקציות והטיפול האכיפתי הממוקד גרמו לירידה בנתוני התעסוקה למרות הלחצים. כמו כן הוא מציין את האפשרות שרבים בחרו לתמרן בין השניים ולעבור לעבודה לא מדווחת, ובכך להמשיך ולהסתכר מבלי להסתכן באכיפת חוקי הגיוס.
בהקשר זה מעיר ד"ר רגב וטוען כי ישראל חוזרת על הטעות שנעשתה בשנות השבעים כאשר היא קושרת בין סוגיית הגיוס לסוגיית התעסוקה, קשר שנעשה באותן שנים בשל הקושי לעקוב אחר אורח חייו של כל לומד, אם הוא אכן אורח חיים חרדי או לא. לטעמו ישנן דרכים אחרות ויעילות יותר לאכיפת חוקי גיוס או שירות לאומי מבלי להזדקק לאותה תלות של תעסוקה בחוק הגיוס, מה שפוגע לא רק בציבור החרדי אלא בכלכלת ישראל כולה. עם זאת הוא מעריך כי סוגיית הגיוס תיפתר בדרך זו או אחרת והמשמעות תהיה עלייה בשיעורי התעסוקה החרדית.
נתון נוסף שבחן המכון הוא נתון לימודי הליבה במגזר החרדי. ד"ר רגב מציין את הקשר בין פריון העבודה של החרדי הממוצע לעובדה שלא למד לימודי ליבה בגילאי תיכון ולעיתים גם לא בגילאי בית הספר היסודי. משום כך ניתן לראות עלייה בהיקפי החינוך הממלכתי חרדי, מה שמהווה בפועל תחילתו של טיפול מהשורש בסוגייה הכלכלית-חרדית.
"לפני שנתיים רק ארבעה אחוז מכלל תלמידי היסודי היו בחינוך הממלכתי חרדי והמספר עלה לשמונה אחוז, כעת הוא עומד על תשעה אחוזים אצל הבנים. הגידול הזה מלמד שמשפחות חרדיות מבינות שילדיהן יצטרכו לצאת לשוק העבודה וחשוב שיקבלו ארגז כלים טוב יותר, ולכן שולחים אותם לחינוך הממלכתי חרדי".
נתון נוסף מלמד על עלייה מהירה בשיעור האקדמאיות החרדיות. 16 אחוז מהנשים החרדיות הן בעלות תואר אקדמי, כאשר לפני עשרים שנה המספר עמד על 3.5 אחוזים בלבד. מגמה זו מייצרת נירמול של תופעת האקדמיזציה של נשים חרדיות, ולכך, מציין ד"ר רגב, מוסיפה הבנת הצורך בהתאמה של לימודים אקדמיים לאורח החיים החרדי.
סוגיה נוספת שנבחנה נוגעת לילודה החרדית שלדברי רגב נמצאת כעת בשפל של כמעט ארבעים שנה. על פי ההערכות הגורם לכך הוא שילוב של המצוקה הכלכלית והגידול במספרן של החרדיות האקדמיות, וזאת בהתאם לנתון המוכר ולפיו נשים אקדמאיות יולדות ילד אחד פחות, מעבר למודעות הגוברת לרווחתה של האישה החרדית.
על נתון זה שאלנו אם הוא לא צפוי לעורר את מנהיגי הקהילות החרדיות להחליט שנכון להיאבק באקדמיזציה של האישה החרדית אם המחיר הוא ירידה בילודה החרדית. ד"ר רגב סבור ש"גם המנהיגים החרדים מבינים את המצוקה הכללית הקשה שהמשפחות מצויות בה. הם מבינים שנשים יוצאות לאקדמיה כדי להביא פרנסה טובה יותר ובין היתר הם מבינים שזה אחד הכלים שלהן לסייע לבעלים להיות לומדי תורה. הן הולכות למקצועות הרבה יותר רווחיים ובלי זה הרבה משקי בית לא יוכלו לגמור את החודש".
עוד מלמד המחקר אותו מציג ד"ר רגב כי שיעורי העזיבה של המגזר החרדי עומדים על 13-14 אחוזים ונתון זה יחד עם הירידה בפריון הילודה ועם נתוני האמת של היקף המגזר החרדי, מביא למסקנה כי בעתיד לא תעבור החברה החרדית את רף עשרים האחוזים מהחברה הישראלית, וזאת בניגוד להערכות הנשמעות בשנים האחרונות ולפיהן תהווה החברה החרדית שליש מהחברה הישראלית.