תאוריית החלונות השבורים היא תאוריה בקרימינולוגיה הטוענת כי סימנים גלויים של הזנחה ואי-סדר במרחב הציבורי מעודדים פשיעה חמורה יותר. אם לא שמעתם עליה, אז זה מה שאתם צריכים לדעת עליה בקצרה:
החלון שנשבר בניין ולא מתוקן, משדר מסר שלחברה לא אכפת. כתוצאה מכך, כל מיני גורמים שליליים מבינים שאין דין ואין דיין יוצרים מסר שמעודד ונדליסטים שגורם שבירת חלונות נוספים.
למה אני כותב את זה? כי קיבלתי לאחרונה שיחות מהורים בעקבות הטור שלי, שהם ביקשו לדעת האם אולפנה שהמסדרון שלה לא תמיד נקי שלא לומר מלוכלך, אז האם זה אמור להשליך באיזה שהיא צורה על האקלים החברתי או שבעצם מדובר במשהו חסר חשיבות.
ובכן, עניתי להם. בוודאי שאולפנה צריכה לדאוג לניקיון התמידי שלה, מאחר שזה לגמרי אבל לגמרי משליך על האקלים החברתי ועל ה DNA ההתנהגותי של התלמידות.
ואז קיבלתי שיחת טלפון מראשת אולפנה ידועה בצפון ששאלה אותי:
"תכל'ס, מה ניתן לעשות? איך גורמים לבנות להירתם לטובת העניין. הם לא בדיוק שם".
ונזכרתי ברעיון הנפלא שקיבלתי ממחנך בשם אביחי לוי:
"שלום אבינועם. נתקלתי בכיתה שלי בתופעה שהטריפה אותנו לגמרי:
לתלמידים שלי לא היה אכפת מהניקיון של הכיתה. הם היו מסוגלים לראות כל מיני לכלוכים בכיתה ולהתעלם. לדלג מעל לטישואים ולשקיות כאילו שהם אוויר.
זה נראה לי מהצד שהם פשוט לא ראו את הלכלוכים האלו בגלל שלמחרת הם גם ככה נעלמים כבדרך קסם אז בשביל מה בכלל לטרוח.
היה להם ניתוק מושלם מהידיעה שיש מישהו, בשר ודם, צלם אלוהים, מנקה שיכול להיות גם סבא שלהם או מנקה שיכולה להיות סבתא שלהם שמנקים את הלכלוכים שלהם.
שהגב יכול לכאוב להם בגלל האטימות של התלמיד שהשליך את הטישו הזה לריצפה. רציתי להאמין שהאדישות הזו שלהם לא נובעת מרוע אלא סתם מתוך חוסר ידיעה. אז החלטתי לעשות מעשה:
החלטתי להקדיש שני שיעורים לטובת העניין כאשר השיעור הראשון יפגיש את המנקה עם התלמידים ובשני אנחנו נדבר על מסקנות בעקבות השיעור הראשון.
דיברתי עם אב הבית שלנו שהוא גם בקשר עם המנקה וסיכמנו שהמנקה יגיע וידבר איתם. בשעה היעודה התלמידים לא הבינו מי זה הבן אדם הזר הזה שנקלע לכיתה שלנו. הסברתי להם שזה המנקה.
למען האמת גם אני הופתעתי מהחזות שלו. הוא הגיע במדי א' עם חולצה מכובדת ונראה באותו רגע כמו בנקאי או עורך דין. כל כך רחוק מהדימוי שיש למנקה. ואז התלמידים שמעו בן כמה הוא...73.
יכול להיות גם סבא שלהם. ואז המנקה הזה אמר לנו שהוא עבד בתור נהג הסעות מעל 40 שנה והסיעה בעיקר חיילים וכן השתתף ברוב מלחמות ישראל.
הוא חיפש לאחר שיצא לפנסיה הכנסה נוספת ולא מצא שום דבר בתחום שלו ואז הגיעה ההצעה לעבודה בניקיון והוא החליט שהוא הולך על זה.
הוא היה בצבא חובש קרבי וכן שירת שנים בחיל האוויר בבסיס רמת דוד. התלמידים שלי הוקסמו מהידע הרב שלו. ואז הוא סיפר לנו שהוא עבר בצבא משהו והבנו שהוא סוג של הלום קרב.
ואז התלמידים התחילו לחקור אותו יותר על המלחמות שהשתתף בהם והוא סיפר להם איך היה בלבנון ואיך היחידה שלו נכנסה גם לבתים של כל מיני בכירים בצבא הלבוני ואיך שהקפידו לא לגעת ולהרוס שום דבר.
כששאלתי אותו אם יש לו איזה בקשה לבקש מהתלמידים שלי, חייך במבוכה ואמר להם:
"הם ילדים מתוקים. רק הייתי שמח אם הייתם מקפידים יותר לזרוק את הלכלוך לפח ולא לריצפה. יש לי בעיות בגב וזה החלק שהכי קשה לי".
התלמידים שלי היו בהלם. פעם ראשונה שהם ראו שיש ל'קסם' הזה שמנקה להם את הכיתה פנים וסיפור וגוף ועוד סיפור חיים כל כך מרשים.
בשעה השנייה של השיעור החלטנו שאנחנו ממנים תורני ניקיון שאחראים בכל יום להשאיר את הכיתה במצב הכי טוב שאנחנו יכולים בשביל לחסוך כמה שיותר מאמץ וכאב למנקה.
ממליץ לכל מחנך ומנהל שיקראו את המכתב שלך לאמץ את המפגש הזה ולתת לתלמידים להבין שדברים לא נופלים משמיים אלא מאחורי כל טישו ושקית שמוכנסים לאשפה מסתתרת נשמה עם סיפור חיים אביחי לוי".