השבוע פסק בית המשפט פיצויים לישראל שירן, שכיהן כמנהל החינוכי בבית ספר ברקאי חיפה לפני שנתיים ו"נבעט", כלשונו, מבית ספרו עקב סירובו ללמד את מורשתו של יצחק רבין ז"ל.
בריאיון לערוץ 7 אומר שירן כי התביעה שהגיש וזכה בה לא הייתה כספית במהותה אלא קשורה בחופש הביטוי ובאופן שבו מתנהגים כלפי אדם שלדעת הבוס שלו חרג מנהלים. המיאון ללמד את מורשתו של רבין, אומר שירן, נוגע דווקא באותו גבול דק שחוצה את תכניות הלימודים ומתקשר לנושאים בוערים כגון נושאים של חיים ומוות, ארץ ישראל ומורשת. לדבריו, הוא נאמן ואף "חסיד" תכניות הלימודים של החינוך הממלכתי דתי, אך התנגדותו הייתה כלפי נושאים שאינם בתכנית הלימודים. לדבריו, הדבר אירע בתקופה שבה נגיעה בנושא רצח רבין הייתה נגיעה ב"בטן הרכה" של הציבוריות הישראלית. "בגלל שנגעתי בנקודה רגישה שלא מצאה חן בעיני הרשויות פשוט הועפתי", אומר שירן. לדבריו, השופט דוד מינץ אמר כי גם אם הייתה חריגה כלשהי מהנורמה הרי שתגובת הקברניטים עליה הייתה פעולת "שליפה", כלשון השופט. "שלפתם, יריתם בו בראש, יריתם בו בבטן הרכה, אחר כך אמרתם לו מה יש לך להגיד, אמר השופט".
לדבריו, השופט קבע כי מדובר במעשים בלתי חוקיים בעליל.
הוא ציין כי באותה תקופה נתקל בשנאה גדולה ואף נאלץ לשוב וללמד בגוש עציון, משם הגיע לחיפה כשליח כדי לנהל את בית הספר שהיה אז במשבר. שירן מוסיף: הצעתי להמשיך וללמד בהתנדבות, אך השנאה הייתה כה גדולה שסירבו גם לכך.
"מורים בישראל צריכים לדעת", אומר שירן, "כי בזכות פסק הדין והתהליך שעברתי מותר לדבר נגד מורשתו של יצחק רבין, מותר להביע דעה, ואין צורך לחשוש מפיטורין או מבעיות. זאת משום ששופט קבע שמעשה זה של פיטורין הוא לא חוקי וגובל בפלילים".
עורכת הדין ניצנה דרשן לייטנר, שייצגה את שירן במשפטו, מספרת בריאיון לערוץ 7 על השתלשלות הפרשה. לדבריה, בשנת 01' כחודש לפני תאריך טקסי הזיכרון לרבין הביע שירן את רצונו שלא ללמד את "מורשת" רבין ואף הפיץ עצומה ובה קרא למורים ברחבי הארץ להצטרף אליו. העצומה אמרה כי מאחר שמורשת רבין שנויה במחלוקת בקרב העם ויש שמאשימים אותו במסירת כלי נשק לאויבים, 'אל לנו ללמד את מורשת רבין בבתי הספר. יחד עם זאת אנחנו חייבים להוקיע את הרצח וללמד על אודותיו, וכך אכן נעשה'. לדבריה, במשרד החינוך התרעמו, והדבר אף הגיע לידי השרה יולי תמיר, שהעבירה את הנושא לטיפול חברתה הטובה שלומית עמיחי, שהייתה מנכ"לית המשרד באותה עת. עמיחי, לדבריה, הורתה להשהות את שירן מעבודתו לאלתר. בעקבות עתירה הורה בג"ץ להשיבו לעבודה, והוא חזר. אך בכך לא תמה הפרשה. אמנם לא ננקטו כלפיו אמצעים, אך התברר כי למעשה לא הייתה סמכות להשעות אותו. שירן, לדבריה, הושעה מטעמים פוליטיים, וזאת רק כדי ש"יראו וייראו".
לבית המשפט הוא פנה משום שגם אם הוא לא פוטר נוצרה סביבו אווירה שמנעה ממנו להמשיך בעבודתו. עמדתה של מנכ"לית משרד החינוך, שחינו סר מעיניה, חלחלה בסולם ההיררכיה, ובדומה ליחסה התייחסו גם מפקחים, הורים ומורים. סמכויותיו ניטלו ממנו, וחדלו לשתף עמו פעולה. כל זאת, אומרת דרשן לייטנר, הוכח בבית המשפט.
בפסק הדין נקבע, אומרת דרשן לייטנר, כי הליך ההשעיה היה שלא כדין ונעשה בחוסר סמכות. עוד נקבע בו כי מותר להביע דעות בעיקר כאשר אין בהן כדי לגרום נזק, לעורר סערה בקרב תלמידים ומורים או לגרום מטרד ציבורי. הבעת הדעות במקרה זה לגיטימית. (ר)
בריאיון לערוץ 7 אומר שירן כי התביעה שהגיש וזכה בה לא הייתה כספית במהותה אלא קשורה בחופש הביטוי ובאופן שבו מתנהגים כלפי אדם שלדעת הבוס שלו חרג מנהלים. המיאון ללמד את מורשתו של רבין, אומר שירן, נוגע דווקא באותו גבול דק שחוצה את תכניות הלימודים ומתקשר לנושאים בוערים כגון נושאים של חיים ומוות, ארץ ישראל ומורשת. לדבריו, הוא נאמן ואף "חסיד" תכניות הלימודים של החינוך הממלכתי דתי, אך התנגדותו הייתה כלפי נושאים שאינם בתכנית הלימודים. לדבריו, הדבר אירע בתקופה שבה נגיעה בנושא רצח רבין הייתה נגיעה ב"בטן הרכה" של הציבוריות הישראלית. "בגלל שנגעתי בנקודה רגישה שלא מצאה חן בעיני הרשויות פשוט הועפתי", אומר שירן. לדבריו, השופט דוד מינץ אמר כי גם אם הייתה חריגה כלשהי מהנורמה הרי שתגובת הקברניטים עליה הייתה פעולת "שליפה", כלשון השופט. "שלפתם, יריתם בו בראש, יריתם בו בבטן הרכה, אחר כך אמרתם לו מה יש לך להגיד, אמר השופט".
לדבריו, השופט קבע כי מדובר במעשים בלתי חוקיים בעליל.
הוא ציין כי באותה תקופה נתקל בשנאה גדולה ואף נאלץ לשוב וללמד בגוש עציון, משם הגיע לחיפה כשליח כדי לנהל את בית הספר שהיה אז במשבר. שירן מוסיף: הצעתי להמשיך וללמד בהתנדבות, אך השנאה הייתה כה גדולה שסירבו גם לכך.
"מורים בישראל צריכים לדעת", אומר שירן, "כי בזכות פסק הדין והתהליך שעברתי מותר לדבר נגד מורשתו של יצחק רבין, מותר להביע דעה, ואין צורך לחשוש מפיטורין או מבעיות. זאת משום ששופט קבע שמעשה זה של פיטורין הוא לא חוקי וגובל בפלילים".
עורכת הדין ניצנה דרשן לייטנר, שייצגה את שירן במשפטו, מספרת בריאיון לערוץ 7 על השתלשלות הפרשה. לדבריה, בשנת 01' כחודש לפני תאריך טקסי הזיכרון לרבין הביע שירן את רצונו שלא ללמד את "מורשת" רבין ואף הפיץ עצומה ובה קרא למורים ברחבי הארץ להצטרף אליו. העצומה אמרה כי מאחר שמורשת רבין שנויה במחלוקת בקרב העם ויש שמאשימים אותו במסירת כלי נשק לאויבים, 'אל לנו ללמד את מורשת רבין בבתי הספר. יחד עם זאת אנחנו חייבים להוקיע את הרצח וללמד על אודותיו, וכך אכן נעשה'. לדבריה, במשרד החינוך התרעמו, והדבר אף הגיע לידי השרה יולי תמיר, שהעבירה את הנושא לטיפול חברתה הטובה שלומית עמיחי, שהייתה מנכ"לית המשרד באותה עת. עמיחי, לדבריה, הורתה להשהות את שירן מעבודתו לאלתר. בעקבות עתירה הורה בג"ץ להשיבו לעבודה, והוא חזר. אך בכך לא תמה הפרשה. אמנם לא ננקטו כלפיו אמצעים, אך התברר כי למעשה לא הייתה סמכות להשעות אותו. שירן, לדבריה, הושעה מטעמים פוליטיים, וזאת רק כדי ש"יראו וייראו".
לבית המשפט הוא פנה משום שגם אם הוא לא פוטר נוצרה סביבו אווירה שמנעה ממנו להמשיך בעבודתו. עמדתה של מנכ"לית משרד החינוך, שחינו סר מעיניה, חלחלה בסולם ההיררכיה, ובדומה ליחסה התייחסו גם מפקחים, הורים ומורים. סמכויותיו ניטלו ממנו, וחדלו לשתף עמו פעולה. כל זאת, אומרת דרשן לייטנר, הוכח בבית המשפט.
בפסק הדין נקבע, אומרת דרשן לייטנר, כי הליך ההשעיה היה שלא כדין ונעשה בחוסר סמכות. עוד נקבע בו כי מותר להביע דעות בעיקר כאשר אין בהן כדי לגרום נזק, לעורר סערה בקרב תלמידים ומורים או לגרום מטרד ציבורי. הבעת הדעות במקרה זה לגיטימית. (ר)