ראש הממשלה שב לאחרונה ממפגש חשוב ביותר עם נשיא ארה"ב. בהצהרתם המשותפת במסיבת העיתונאים, שנצפתה בכל העולם, הם הודיעו במפורש כי הם רואים עין בעין את הצורך לפרק את חמאס מנשקו לפני שמתחילים בשלב ב' של שיקום עזה.
כפי שמובן לכול, משמעות ההצהרה הזו היא שיש הסכמה משותפת כי יש לממש במלואן שתיים ממטרות המלחמה שהוגדרו בתחילתה: "חיסול התשתית הצבאית של חמאס והסרת שלטונו ברצועה". בבסיסן עומדת גם ההבנה שלא יהיה שום גוף בינלאומי שיוכל ליישם אותן, זולת צה"ל. ייתכן שנידרש לחזור לשם כך ללחימה בעזה בעתיד הלא רחוק, ולהשלים את המשימה לאור המטרה.
כחצי שנה לאחר תחילת המלחמה צוטט דובר צה"ל באמירה: "העניין של להשמיד את חמאס או להעלים אותו זה פשוט לזרות חול בעיני הציבור... חמאס הוא רעיון, הוא מפלגה, והוא נטוע בלבבות של האנשים. מי שחושב שאנחנו יכולים להעלים אותו טועה" (כאן 11).
האם אכן לא ניתן להשמיד "רעיון" שטני רצחני הפועל נגדנו? מעבר לשאלה ברובד הפילוסופי, האם כדובר של גוף שנועד להבטיח את קיומנו הוא יכול להרשות לעצמו להניח הנחת יסוד שכזו? כדוגמה, מה הניחו בעלות הברית ומדינות העולם המערבי כאשר יצאו למלחמה נגד הרעיון הנאצי הגרמני, וחוקקו חוקים שיהפכו אותו לבלתי לגיטימי? האם במבחן הזמן הם הצליחו? שכן גם אם בשוליים ישנן עדיין תופעות של הזדהות עם התנועה הנאצית הגרמנית, הרי שהיכולת שלהן להתממש בהיקפים רחבים ולאיים על קיומו של העם היהודי אינה קיימת כלל ועיקר.
ולשיטת הסוברים שלא ניתן למחוק רעיון שטני ורצחני מלבבותיהם של אלה שמאמינים בו כדת, ברור שאפשר לגרום להם לשלם מחיר כה כבד וכואב, עד שלא יהיה כדאי להם לדגול ברעיון הזה, וכדי שלא יעזו לנסות להוציא אותו מן הכוח אל הפועל. יש לוודא שגם אם יש להם "כוונות", לא יהיו להם "יכולות". ואפשר לגרום לכך שהדוגלים ברעיון הזה יורחקו הרחק מאתנו, למקום שממנו לא יוכלו להגיע אלינו ולא יוכלו להזיק לנו. ואולי בכך יירתעו גם אלה שיש להם רעיונות דומים.
כך, במלחמה זו צה"ל גבה מחיר כבד, ופגע בצורה קשה ביכולות הללו של חמאס, חיזבאללה, איראן, החות'ים, סוריה, הארגונים ביו"ש ובעיראק. הפגיעה הייתה בתשתיות הצבאיות ובתשתיות הטרור, במנהיגות ובכוחות הלוחמים, כולל הבכירים שבהם, בפגיעה בתשתיות פיזיות ובמבנים מעל ומתחת לקרקע, בקרבת הגבול ובמרחק של אלפי ק"מ. כתוצאה מכך נגרם חורבן של רצועת עזה. נפגעה אספקת הנשק וההתעצמות, ונפגעו מקורות המימון של הטרור. כמו כן נוצרו תנאים המעודדים הגירת אוכלוסייה למדינות רחוקות והתרחקות מכאן. כל אלה יגרמו לכל בעלי האידאולוגיות והרעיונות השטניים הרצחניים לשקול היטב האם הם מוכנים לשלם מחיר כה כבד ולצאת להרפתקה חדשה נגדנו כדי לממש את "הרעיון" שלהם, ואולי גם יביאו אותם לחשוב על תקפותו של ה"רעיון" הזה גם מבחינה מחשבתית.
במקביל, חובה עלינו לשמר את הפגיעה ב"יכולות" לאורך זמן ולוודא שלא ישתקמו.
דוגמה שאינה מוכרת כל כך מצויה בפרשיות הפתיחה של ספר שמות, בהתמודדות עם ה"רעיון" האידאולוגי המצרי של "בית עבדים", עליונות אימפריאליסטית חסרת גבולות מוסריים, תרבות נהנתנית, מתנשאת וכוחנית, הבנויה על שעבוד וניצול כוחני של עמים אחרים לבניין כלכלתה, כעבדים נחותים חסרי זכויות. ביחס לעם ישראל הייתה זו התנהלות כפויה טובה, שהרגה בהם, ביקשה לפגוע בריבויים הטבעי ולהנציח את מעמדם כעם נחות של עבדים.
עשר המכות הן מכלול אחד של הענשה וגביית מחיר ממצרים על ה"רעיון" שלהם, ממכת הדם שפגעה באמצעי הקיום, במים ובחקלאות, ובהמשך מכות שפגעו באיכות החיים, בכלכלה ובתשתיות, ובהישגים הכלכליים שהושגו באמצעות העבדות, עד פגיעה פיזית בבריאות האישית וביכולת התנועה, ולבסוף פגיעה פיזית במנהיגות במכת בכורות, ועד הטביעה המוחלטת של צבא מצרים בים סוף. מכלול זה יצר הרתעה בקרב אומות העולם מפני פגיעה בעם ישראל לזמן רב, כפי שמפורט ב"שירת הים".
ה"רעיון" הזה הוא תוצר של התרבות המצרית הקלוקלת, שגם דורות רבים אחר כך אנו מצווים להתרחק ממנה: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם־בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וכו' וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא יח, ג). "מעשה ארץ מצרים" כולל בתוכו כמה יסודות מושחתים ומקולקלים: "מגיד שמעשיהם של מצרים ושל כנענים מקולקלין מכל האומות" (רש"י שם). הוא בא לידי ביטוי בפריצות ובעריות: "בעניין העריות היו בתכלית הגנות" (רלב"ג שם), בשחיתות בהתנהלות מערכת המשפט: "ומעשה ארץ מצרים, על המשפטים" (א"ע שם), בשחיתות בתרבות הפנאי: "אֵלוּ נימוסות שלהם, דברים החקוקים להם, כגון טרטיאות ואיצטדאות" (רש"י שם), ובמערכת החברתית המושחתת: "מעשה ארץ מצרים וכו'" היא ההתנהגות החברתית שבין אדם לחברו" (רש"ר הירש שם). שכן: "משפטי ארץ מצרים חתרו תחת כבודו וחירותו של אדם" (שם), וזה מה שהכשיר אצלם את תרבות השעבוד והניצול הכוחני של עמים אחרים לטובתם.
בשל כך מצווה התורה בשלושה מקומות גם על האיסור לחזור למצרים: "שהזהירנו משכון בארץ מצרים לעולם, כדי שלא נלמד ממעשיהם ולא נלך בדרכיהם המגונים" (ספר המצוות לרמב"ם, ל"ת מו). תכליתו של האיסור היא הרחקה תרבותית יותר מאשר הרחקה גאוגרפית, "כדי שלא נלמד ממעשיהם וכו'" (ראו גם הגה"מ רמב"ם, מלכים ה, ז).