צעדיו הפוליטיים האחרונים של חבר הכנסת בני גנץ גוררים אחריהם לא מעט ביקורת מצד שותפיו לאופוזיציה.
עם האסטרטג רוני רימון שוחחנו על ההיגיון שמאחורי החלטתו להתנתק מהתפיסה המחרימה את נתניהו ולהציב כיעד הקמת ממשלה ללא קיצוניים מימין ומשמאל.
לצעד זה של גנץ, מסביר רוני רימון, פן ערכי ופן פוליטי. "בפן הערכי אני סבור שהוא עושה מעשה נכון כשהוא מטיף לאחדות בעם, דווקא בשעה שהעם מפוצל ומשוסע לחלוטין כמעט ללא תקדים. זו יוזמה ברוכה, אבל אי אפשר להתעלם מהפן הפוליטי של היוזמה. בפן הפוליטי גנץ חיפש אלמנט שיבדל אותו משאר חבריו לאופוזיציה, והוא מצא אותו בקריאה לממשלת אחדות במידה והאופוזיציה לא תצליח לנצח ולהביא 61 חברי כנסת. במצב כזה, אומר גנץ, נקים ממשלה משותפת עם הליכוד. על ידי זה הוא מנגן על הסנטימנט אצל חלקים מהציבור שרוצים את המוצר הזה של ביחד ואמירת לא להקצנה".
בהגדרתו את הממשלה אליה הוא יהיה מוכן להצטרף כממשלה ללא בן גביר וללא רע"מ האמירה היא "לא אתן לימין את האצבע ה-61. אני לא אהיה זה שיתן תעודת כשרות למחנה הימין, אבל אם שום מחנה לא יצליח להביא 61 מנדטים אדחף לכך שתהיה ממשלה המבוססת על המפלגות הציוניות, כפי שהוא הגדיר זאת ללא המפלגות הקיצוניות".
לשאלתנו אם אכן למהלך שכזה יש די תומכים שיצביעו ויעבירו אותו את אחוז החסימה, משיב רימון ואומר כי הוא "לא מכיר משהו אחר שהוא יכול לעשות ויקרב אותו לאחוז החסימה. ללא מסר ייחודי ביחס למסרים של המפלגות האחרות, של בנט, אייזנקוט ולפיד, אני לא רואה משהו ייחודי שהוא יכול למכור. לכן זו האופציה היחידה והאחרונה שלו, זה הכדור האחרון שיש לו בקנה. קשה לדעת אם זה יצליח או לא, אבל אני לא רואה משהו אחר עם סיכוי גדול יותר. אני סבור שאם יש לך משהו עם סיכוי להצליח תילחם עליו וימים יגידו אם תצליח או לא".
באשר לאותו "כדור אחרון" שבו מחזיק גנץ, כדור השאיפה לממשלת אחדות, שאלנו את רימון אם כדור זה לא יכול לפגוע בגנץ עצמו כפי שרבים טוענים כלפיו כעת, שהנכונות ללכת שוב לחבירה עם נתניהו לאחר שניסה את המתכונת הזו פעמיים, מוכיחה שהוא אינו אלא תמים.
לדבריו אכן הטענה שגנץ תמים אינה מופרכת. "אכן, בשתי הפעמים הקודמות החיבור מבחינתו של גנץ לא היה מוצלח, אבל הוא רואה לנגד עיניו חיבור גדול הרבה יותר, לא של מפלגה אחת בלבד אלא של כלל גוש המרכז שמאל שיחבור לימין, וזו כבר ממשלה הרבה יותר שוויונית ולכן לתפיסתו יש לה סיכוי רב יותר, מעבר לאלמנט הערכי, כי המשמעות האחרת היא שבשנים הקרובות נחיה על ממשלות צרות מאוד שנשענות על גורמים שמבחינתו הם קיצוניים. הוא רוצה לנסר את הקצוות של הפוליטיקה הישראלית, גם במחיר של סיכון נוסף. הוא גם מאמין שאם ייכנס כוח משמעותי מול הליכוד זה יצמצם את האפשרות של הליכוד לעשות דברים כמו בפעמים הקודמות".
עם זאת להערכתו של רימון, לפיד, בנט ואייזנקוט יסרבו להצעה שאותה מתכוון בני גנץ להציב בפניהם, הליכה משותפת לממשלת אחדות עם נתניהו.
עוד שאלנו את רוני רימון אודות הסיכווי שבני גנץ ימצא את עצמו מתגמש לאחר הבחירות ומוותר גם על החרמת בן גביר, אולי בתמורה לתיק מרכזי פחות שאותו יקבל בן גביר, וזאת מאחר וטבעם של דברים הוא שפוליטיקאים מוצאים את עצמם נאלצים להתגמש ולוותר על חלק מהבטחותיהם.
"אני לא מציע למצביע הממוצע לסמוך על שום הבטחה של שום פוליטיקאי לפני בחירות, ולא משנה מה שמו", משיב רימון ומוסיף: "רוב הפוליטיקאים מצאו את עצמם, לפעמים שלא מרצונם, לא מקיימים את ההבטחות של עצמם. לפעמים ההצלחה של פוליטיקאי בבחירות היא בינונית או בינונית מינוס, ואז אובייקטיבית הוא לא יכול לקיים את מה שהוא הבטיח כשהוא קיווה להרבה יתר מנדטים".
במקרה זה של בני גנץ, סבור רוני רימון כי גם גנץ עצמו לא סבור שיזכה במספר גבוה של מנדטים. "אם הוא אכן יעבור את אחוז החסימה ויצטרף לממשלה הבאה עם אייזנקוט בנט ולפיד הוא יוכל לעמוד בהבטחה שלו, ממשלה ללא בן גביר או שבן גביר יהיה שר בעל חשיבות פחותה".
לקראת תום הדברים מוסיף רוני רימון ואומר כי "אם לקראת הבחירות יסתבר שהמהלך של גנץ לא מביא לו הרבה מנדטים, אני סבור שמבחינת המחנה שלו, מחנה המרכז-שמאל, הוא יעשה נכון אם יעשה חיבור גם אם זה יפגע באגו שלו. חיבור עם אייזנקוט יהיה הכי טבעי למרות שבעבר הוא היה מספר אחת ואייזנקוט מספר שתיים. הוא לא ירצה להיות מי שגזל כוחות ממחנה השמאל ולכן הוא יצטרך להתחבר, כפי שחיליק טרופר דוחף לשם, אבל הוא יזם מהלך שעל פניו הוא ראוי להיבחן בטווח הזמן אם עושה משהו בסקרים".
רימון מזכיר בדבריו את דבריו של אריאל שרון על הצורך להישאר על הגלגל, גם אם במקום נמוך, זה זמני והגלגל מתהפך. "לראיה, כשהסתבר שאיילת שקד פופולארית יותר מבנט הם הסכימו שהיא תהיה מספר אחד והוא שני. הוא ניסה להישאר על הגלגל והנה היום הוא מוביל בסקרים. לא קרה כלום".