כל פטירה של אדם מן העולם אמורה לעורר בקרבנו חשבון נפש ולתחום לפרופורציות את העיסוקים בעניינים גשמיים פעוטים - על אחת כמה וכמה כשמדובר בפטירתו של אורי לופוליאנסקי, יהודי רב פעלים ששמו הטוב ליווה אותו כל ימי חייו.
רבים בוודאי שאלו את עצמם מדוע התואר 'ראש העיר (או עיריית) ירושלים' נעדר ממודעת האבל שפרסמה משפחת לופוליאנסקי שעות לאחר הפטירה.
אכן, בעולם המערבי, 'ראש העיר' - בוודאי כשמדובר בבירת ישראל - הוא תואר יוקרתי ומכובד. וכי איזו סיבה יש שלא להתפאר במי שזכה לאמון הציבור ופעל גדולות ונצורות בתפקידו?
ובאמת, במודעת אבל של מפורסמים ממגזרים אחרים, תופיע לצד שמו של הנפטר רשימה ארוכה של כלל התפקידים הציבוריים בהם שימש. בציבור החרדי - זה אחרת. זר לא יבין את התפיסה הערכית המבקשת לאמץ לעצמה כבר בעולם הזה את המוסכמות של עולם האמת מתוך הבנה ששם למעלה, התארים הציבוריים אינם מטבע עובר לסוחר. אין שם מתחם VIP לאח"מים ומפורסמים. הכניסה לטרקלין פתוחה רק למי שזיכך עצמו מבעוד מועד בתורה, בעבודת ה' ובגמילות חסדים.
התואר ראש העיר ירושלים אינו מטרה בפני עצמה. במקרה הטוב, הוא אמצעי לשבחים אחרים של המנוח שפורטו במודעת האבל כמו "נתן עינו וליבו עבור הכלל והפרט", "עמוד החסד", "איש אמונם וחביבם של גדולי הדור" ו"שלוחם לקדושתה ובניינה של עיר הקודש ירושלים".
כפי שמלמדים אותנו חז"ל במסכת אבות: "בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות (גם לא תארים רמי מעלה ומשרות ציבוריות יוקרתיות), אלא תורה ומעשים טובים בלבד".
*
אם רציתם לדעת עד כמה עיניהם של גדולי ישראל צופיות מרחוק - הנה לכם התבטאות לא ידועה של פוסק הדור הרב יוסף שלום אלישיב זצוק"ל.
הרב אלישיב מאד העריך את ר' אורי לופוליאנסקי כאיש חסד ואיש עשייה ואף תמך בו לאורך כל הדרך, אך בשעה שנדרש לשאלה אם לרוץ לראשות עיריית ירושלים, אמר לו הרב אלישיב בגילוי לב:
"קח בחשבון שלא בטוח שההתמודדות הזו תשרת את טובתך האישית. מתנגדיך הפוליטיים עשויים לחפש אותך ולרדוף אותך בכל דרך".
לופוליאנסקי החליט להיכנס ל'גוב האריות'. הרב בירכו בחום, ועשה כל שביכולתו כדי שהמשימה תושלם.
לאחר שנים רבות, כשהחלו החקירות בפרשת הולילנד, אמר לופוליאנסקי: "אוי, כמה שהרב צדק".
אכן, לא קלים הם חייהם של אישי ציבור. אל תחלמו לרצות להתחלף איתם בתפקיד.
הכותב הוא עורך השבועון החרדי "בקהילה"