בריאיון מקיף לפודקאסט של ערוץ 7, הרב משה ביגל, רבה של מיתר וכרמית, מתייחס לסוגיות מרכזיות העומדות על סדר היום הציבורי וההלכתי: מצב הכשרות במדינת ישראל, הצורך באחדות בתוך הציונות הדתית, ואתגרים הלכתיים וחברתיים ברבנות המקומית.
לדבריו, "המצב בתחום הכשרות ברבנויות הולך ומשתפר. זה גוף ממלכתי, מבוקר על ידי מבקר המדינה והרבנות הראשית, ולכן הוא הרבה יותר אמין מאשר גופי כשרות פרטיים שאין עליהם פיקוח חיצוני".
הרב מציין כי קיימת ירידה מסוימת בהיקף הביקורת בשנים האחרונות: "יש בשנים האחרונות בעיה בתחום הביקורת, מנכ"ל הרבנות קצת קיצץ, אינני יודע מה מניע אותו. בהחלט, ביחס למה שהיה בעבר, יש ירידה בביקורת, אך עדיין רמת האמינות גבוהה יותר מכל גוף אחר". עם זאת, הוא מדגיש את הצורך בהגברת הבקרה והחזרת הפיקוח הממלכתי לרמתו הרצויה.
הוא מותח ביקורת על גופי כשרות פרטיים: "כל גוף שנותן שירותי כשרות הוא עסק כלכלי לכל דבר, ואם אין עליו גוף מפקח - האמינות נפגעת". הרב חוזר ומחדד את הצורך בביקורת ציבורית על גופים אלה, בדומה למערכות בריאות ותחומים רגישים נוספים. "אצלי ברבנות מיתר יש מישהו מטעם הרבנות שמבקר וכותב הערות אם יש לו ולכן זו הכשרות האמינה".
בהמשך הראיון, מתאר הרב את המודל שהציע בעבר להשגחה באמצעות מצלמות: "אם מנכ"ל של חברת ענק כמו אינטל יכול לפקח מרחוק, גם בתחום הכשרות ניתן לייעל את ההשגחה כך. מצלמות לא מחליפות בני אדם, אבל מסייעות להם, מגבירות את האמינות ומוזילות עלויות".
הרב התייחס גם למחקר שביצע בתחום ניקוי ירקות מעלים, שבמהלכו בחן את יעילות החומר "סטרילי טבע" להסרת חרקים. "בדקתי אותו במשך שנה שלמה, כי בכל עונה יש חרקים מסוג אחר. הירקות יצאו נקיים לחלוטין. לא קיבלנו אגורה אחת מהמחקר הזה".
אחת התכניות עליהן שוחח עם הרב הראשי לישראל הרב קלמן בר, היא מודל "אחידות + שקיפות = אמינות": "כאשר כל רב עיר פוסק לפי דרכו, הציבור לא יודע למה הכוונה כשכתוב על מוצר 'כשר למהדרין'. יש צורך לקבוע כללים אחידים על ידי הרבנות הראשית".
לדבריו, "הציבור אוכל ארוחת בוקר בהשגחת רבנות מיתר, צהריים בירושלים וערב בפתח תקווה. הוא לא יודע מה ההבדלים בין ההשגחות. אחידות תשיב את האמון".
גם בתחום השקיפות, מציע הרב סטנדרט חדש: "אני למדתי במרכז הרב ורבותי כמו ר' אברום שפירא חושבים שזה כשר למהדרין. יש מחלוקות בין פוסקים - זה בסדר. אבל על גבי המוצר יש לציין בדיוק למה הכוונה. למשל, האם 'שמיטה לחומרה' משמעותה ייבוא מעזה, או שמא מדובר בהיתר מכירה. הציבור זכאי לדעת ולהחליט בהתאם, כך רמת האמינות תעלה".
בהמשך דבריו, פנה הרב לנושא הקרוב לליבו - הקרעים בציונות הדתית. "דרכת על הפצע הכי כואב אולי שיש לי בחיים. גדלתי בישיבת מרכז הרב, בה חיו בכבוד הדדי שלושה ראשי ישיבה והיו דברים שמבחינה הלכתית היו שנויים במחלוקת ביניהם. כל אחד הביע את עמדתו, כולם ידעו מה כל אחד חושב וגם הפגינו זאת בהתנהגות שלהם אבל הכבוד הדדי היה שזה כאילו בן אדם אחד. אהבה ביניהם שאין מילים לתאר, איך הם בכו בלוויה האחד של השני, חשבת שהוא מאבד את אח שלו.
אנחנו התלמידים למדנו שאמורים להיות חזקים בדעות שלנו אבל סבלנים לאחר מתוך הבנה שכולנו היינו תחת המטריה של הרב קוק, הכבוד ההדדי ביניהם היה שקשה לתאר. זה לא המצב היום בציונות הדתית וזה כואב לי ברמה שאין לי מילים לתאר".
הרב הביע תקווה לאחדות: "אם היינו מאמצים את תרבות הכבוד ההדדי ההיא - לא היינו נזקקים לשלוש תנועות נוער או מספר מפלגות. המחלוקות קיימות, אבל הן לא צריכות לבטל את האחדות".
במהלך הריאיון נשאל גם על עמדתו בנושא העלייה להר הבית. הרב הבהיר: "אני אישית לא עולה. כך קיבלתי מרבותיי, ביניהם הרב צבי יהודה קוק והרב אברהם שפירא - לא לעלות עד שיבוא המשיח. אני לא חושב שהרצי"ה לא היה מודע לצרכים הלאומים, זו הייתה דעתם, למרות הממלכתיות שלהם, וזו גם דעתי. אך מי שעולה - יש לו על מי לסמוך. אני מבין שיש דעות אחרות לגיטימיות כמו הרב דב ליאור והרב נחום רבינוביץ', גדולי תורה ענקים שבעד עלייה להר הבית".
הרב שיתף גם מהזווית האישית - על האסון שפקד את משפחתו, כאשר בנו אריאל איבד את חמו ואחיה של כלתו בפיגוע בערב שבת חתן. "לא הייתי מאמין שאעמוד על הרגליים, זו מכה שקשה לתאר. הקב"ה נתן קודם זריקת חיסון עם כל הוויטמינים הנדרשים. האמונה והקהילה תמכו בנו בכל דרך".
בפרק אישי נוסף, שיתף הרב בזיכרון מהשפעתם של חותניו - הרב אברהם סילברט ז"ל ורעייתו הרבנית שושנה סילברט ז"ל. "חמותי, שושנה, הייתה מחנכת דגולה. היא לימדה אנגלית - אך בעיקר העניקה אמונה וכוח לתלמידים. תלמידים רבים מעידים שהיא זו שגרמה להם להאמין בעצמם ולהצליח.
הרב סילברט, כיהן כראש ישיבה בבאר שבע, היה אדם חד ומלא אהבה לתלמידים. ממנו למדתי משפט שמלווה אותי עד היום: 'אם אין לך סבלנות לתלמידים - אל תעסוק בחינוך'".
על עבודתו ברבנות מיתר סיפר: "הגעתי למיתר בהצעת רופא השיניים שלי. מאז - למעלה מ־35 שנה. הגעתי ליישוב מעורב מאוד, שבו מגוון דעות ועדות. בחרתי להתפלל בכל שבת בבית כנסת אחר, וכך אני ממשיך עד היום - גם אם אני לא שולט בטעמים המרוקאים, אני קורא בהם. זה שיעור בכבוד הדדי".
לדבריו, כל העסקים במיתר מחזיקים בתעודת כשרות. "היו מקרים שהסרנו תעודה, אבל תמיד מתוך אהבה. כולם ידעו שזה לא אישי".
הרב סבור כי המודל המקומי אפשרי גם ברמה ארצית: "אני שותף בקבוצות דו־שיח אזוריות, אבל אני תולה הרבה תקווה בדור הצעיר שמשרת יחד בצה"ל. שם לומדים שהצד השני לא גרוע כפי שמציירים אותו. כך אפשר לבנות עתיד של אחדות, גם עם מגוון דעות".
על דרכו ברבנות סיפר כי התחיל כרב בית הספר בימית, עבר לגוש קטיף ומשם למיתר. "רבנות מושב גן אור הייתה בעלת אתגרים הלכתים שלא לומדים בישיבות אך האתגרים החברתיים ברבנות המקומית מורכבים יותר מההלכתיים. תפקיד הרב לצנן את הקדירה".
ביחס לקשרו עם הפוסק האלמוני ה'אורחותיך למדני' סיפר: "המכון לרבני יישובים שלחו לו את ספרי במייל - וחזרו הערות כמעט על כל עמוד. מדובר בגאון עצום, כנראה בלונדון. אני לא יודע מיהו, אבל ברור שהוא גאון אדיר".
לבסוף, התייחס הרב לחווייתו מהמעורבות בגוף הבוחר של הרבנים הראשים ומועצת הרבנות: "הקב"ה כיוון את הבחירה למקום הכי נכון, התוצאה היא מצוינת. נבחרו רבנים שאני מכיר אותם אישית, היחס שלהם לכל הציבור בארץ מאוד חיובי - הם יכולים להחזיר את הרבנות לקדמותה, כך שהציבור יזדהה עם הרבנים הראשים. מקווה שיתמודדו עם האתגר של החזרת גופי הביקורת של הרבנות הראשית למקומם".