ספר השירה "קווים ארוכים" חובר בידי עידן עוזיאל אלעזרי, אביו של רב"ט יונתן אלעזרי הי"ד, שנפל בקרב גבורה בעיר אופקים בשבת שמחת תורה תשפ"ד.
הספר נכתב על רקע האירועים הקשים של אותו יום, שבו, לדברי האב, "מן העלטה הכבדה בקעה והתעוררה הגבורה", גבורה שהתגלתה ברבים מבנינו, ובתוכם בנו יונתן. נפילתו של הבן הותירה שבר עמוק, שממנו החלה להתעורר תביעה פנימית לביטוי רגשי ורוחני.
כשבועיים לאחר הנפילה, בעת ביקורו בקברו של יונתן בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון, חש אלעזרי כי "הופיעה בקִרבי תביעה לביטוי רגשותיי והלכֵי רוחי". רגשות אלו, לדבריו, נבעו מתחושות האובדן, השכול והשבר, אך גם מכוח בקשת הנחמה, התקווה והתיקון.
השירים המובאים בספר מהווים ביטוי ישיר לרגשות אלו. אלעזרי כותב, "ספר שירה זה הוא בראש וראשונה מילים". מילים העולות מן הלב, פונות אל האוזן ושבות חזרה אל הלב, במאמץ להבין, לעבד ולצמוח מתוך "השבר הנורא של השכול על נפילת בן".
לדבריו, ההקשבה למילים אינה ניסיון להתכחש לכאב. "אין בזה התכחשות לכאב ולקושי אלא בחירה בחיים", הוא כותב, בחירה בחיים שניתנו כדי להיטיב עמנו. מתוך עמדה זו מבקשת השירה למצוא את ערכי הטוב והחסד המובילים את החיים, גם בעיתות משבר עמוק.
אלעזרי מתאר את השירה כקול הבוקע מן המעמקים. "ממעמקים עולה השירה ובוקעת", והוא רואה בה הזמנה לשבור את "תקרת הזכוכית המעיבה על חיינו", ולאפשר לכוחות העדינים והאידיאליים שבאדם להופיע בתוך המציאות הכואבת.
לספר קרא בשם "קווים ארוכים", ביטוי לקווים הקושרים בין אב לבנו גם לאחר הפרידה. "אלה הקווים הקושרים בינינו - אב ובנו, הממשיכים את הקשר על אף הפרידה", הוא כותב. קווים הנושאים תקווה ואמון בהמשך הקשר, ונולדים מתוך האהבה שהייתה ביניהם, אהבה הנמשכת מן העבר אל העתיד הרחוק ופועלת בו גם כעת.
הספר כולל 111 שירים, שנכתבו במהלך שנה ושבעת החודשים הראשונים שלאחר הנפילה. השירים סודרו בסדר כרונולוגי, בהתאם למועדי כתיבתם, מתוך רצון לחשוף את תהליך ההתמודדות עם השכול על שלביו השונים. תחילת הכתיבה הייתה כשבועיים לאחר נפילתו של יונתן, והכתיבה נמשכה עד חודש ניסן תשפ"ה, חג הפסח, שנה ושבעה חודשים לאחר שנלקח מאיתם.
את הספר מלווים ציורים ורישומים מאת מרים אלעזרי, המשולבים בכריכת הספר ובתוכו. את עריכת הספר ביצע הרב יעקב פישר, העיצוב והעימוד נעשו בידי איתמר נתן, והגהת הניקוד בוצעה בידי יצחק רפפורט.
בסיום דבריו מודה עידן עוזיאל אלעזרי לשותפים הרבים שליוו אותו בתהליך הכתיבה - למשפחה, לחברים ולאנשי המקצוע - וכן לקוראים. "ואני תפילה, שייגעו בכם השירים כשם שהם נוגעים בי", הוא כותב, בתקווה שיהיה בהם מעט נוחם, מרפא ותוספת ערך, "בצוק עיתים זה, הכולל בתוכו עומק שבר אך גם עומק של תקווה".