בערוץ זה התפרסמו דבריו של הרב בני קלמנזון, נשיא ישיבת עותניאל, מתוך ראיון לגלי צה"ל ביום שישי האחרון, לגבי חוק הגיוס המתרקם כעת.
על מי שמקדם את החוק אמר הרב קלמנזון בכאב דברים קשים מאוד, ש"הקב"ה לא יסלח להם, וההיסטוריה לא תשכח את העוול הזה".
אני מעריך מאוד את הרב קלמנזון, כתלמיד חכם גדול וראש ישיבה חשובה, וכמי ששיכל את בנו במלחמה.
בדבריו של הרב קלמנזון ניכר כאב גדול ותחושת אחריות כבדה על עתידה של מדינת ישראל ועל היקף הגיוס לשמירה על מדינת ישראל, "כאזרח מודאג", וכמי ש"לימוד תורה יקר לליבו". מתוך תחושה זו הוא זועק כנגד החוק, משום ש"מדינת ישראל עוד לא סיימה את אויביה, אנחנו צריכים חיילים", ובצדק.
אני גם שותף לדאגה ולרצון לקדם מהלך שירחיב בצורה משמעותית את גיוסם. לשם כך היינו שותפים לתהליך גיוס חיילים מהציבור החרדי במהלך 26 השנים האחרונות, גם כאשר במערכת הצבאית היו שהערימו קשיים, והיו בה ששידרו שהם לא כל כך רוצים, ולא עמדו בסיכומים ופגעו באמון בין הציבור החרדי לצה"ל. ברוך השם, בשלוש השנים האחרונות חל שינוי משמעותי בתחום זה, אם כי יש עוד עבודה רבה בפנינו.
אולם דווקא ממקום זה אני מבקש שנקיים את הדיון לגבי החוק המוצע כפי שהוא מתקיים בבית המדרש: לאמיתתן של העובדות ולאמיתתה של תורה; דווקא מתוך היכרות מקצועית-צבאית עם תהליכי הקמה ובניין הכוח, ומתוך היכרות מקרוב ושותפות רבת שנים בסוגיית גיוס חיילים מהציבור החרדי.
לצערי הרב, יש הרבה דיסאינפורמציה לגבי החוק, שמשפיעה גם על הדעה של ציבור רחב בתוך הציבור הציוני-דתי, שנושא על גבו את כובד השירות הארוך במילואים. יש גורמים אופוזיציוניים שמבקשים להשחיר את החוק ממניעים פוליטיים, ולרדד בפשטנות את מורכבות המצב. חלקם עשו בעבר הכול כדי למנוע גיוס נרחב של חרדים; אלמלא הם, כבר היו מקימים את חטיבת החשמונאים לפני מספר שנים, וכבר היו לה בוגרים רבים שמשרתים בסדיר ובמילואים, וגם היו מגייסים אלפי חרדים לשלב ב' קרבי (ברמה של 03-07). ויש גם כאלה שתוקפים את החוק, למרות שכשהם היו בממשלה הם הציעו לגייס הרבה פחות (כשליש), ולא את כולם לצה"ל אלא לשירות לאומי-אזרחי. כואב לגלות שנושא כל כך חשוב לקיומה של החברה הישראלית בהווה ובעתיד הופך להיות קרדום פוליטי לחפור בו, וקמפיין שקוף שנועד להפלת הממשלה.
אני סבור שיש כעת שעת כושר: יש הסכמה נדירה של רוב המנהיגות החרדית למכסות של מינימום כ-23 אלף חיילים בשלוש שנים, ובשנה החמישית גיוס של 50%, ולסנקציות שונות. לכן חייבים לחוקק את החוק הזה במסגרת שלו, עם שינויים מסוימים, כעת, מוקדם ככל האפשר, ולהתחיל את התהליך הארוך והעדין של הכנת המערכות לגיוס נרחב מהציבור החרדי, בצורה הנכונה. אסור לעכב ולהחמיץ את השעה. מי שמכיר את המציאות יודע שלא יהיה חוק שניתן להגיע אליו בהסכמה, שיהיו בו מכסות גדולות יותר וסנקציות חריפות יותר. האויב של הטוב הוא המצוין; מי שירצה הכול עלול בסוף להפסיד את הכול, ולהנציח את המצב הקיים, שאינו מאפשר לייצר את המעטפת לגיוס חרדים בהיקפים הנדרשים. גם לא ברור שניתן חוקית לקבוע סנקציות חריפות יותר; הנתונים האמיתיים הם שמתוך כ-90 אלף משתמטים בגיל 18-26 רק 45% הם חרדים. האם יתאפשר, מכוח השוויון, להטיל גם על ה-55% את אותן סנקציות?
אני ממליץ מאוד למי שעדיין לא קרא את ההמלצות של דו"ח הוועדה המקצועית של האלוף שקדי (לשעבר מפקד ח"א) לקרוא אותו: זהו הדו"ח המקצועי היחיד שנכתב בנושא גיוס חרדים, שהוכן כמה חודשים לאחר פרוץ המלחמה לבקשת שר הביטחון והרמטכ"ל, ומסקנותיו מאששות קביעה זו. מעניין מדוע קיומו לא זוכה לתהודה נרחבת, כראוי לו. הדו"ח קובע כיצד נכון לגייס חרדים, ולדעת הוועדה הסנקציות אינן יעילות לגיוס החרדים.
בניגוד לרב קלמנזון, לא האמנתי בעבר שאי פעם נוכל להגיע להסכמות בהיקפים שכאלה. ואני מאמין שאם החוק יתקבל, לא רק שהקב"ה לא יתבקש לסלוח לנו על החוק; הוא יהיה גאה בנו וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו, וההיסטוריה הישראלית תציין אותנו לשבח. כי זו תהיה פריצת דרך היסטורית בגיוס חרדים, והיקף גיוסם ילך ויגדל.
בחוק יש פרטים רבים שמאששים את קביעתי, והרבה מאוד פרטים מקצועיים שלא נוכל לפרטם במסגרת זו; נוכל רק להתייחס אליו בקווים כלליים.
כאמור, זכינו להיות שותפים במאמץ לגיוס אלפי חיילים מתוך האוכלוסייה החרדית ב-26 השנים האחרונות, רבים מהם לוחמים; ולפעול לפתוח מסגרות מתאימות לגיוס חיילים מהאוכלוסייה החרדית, לגשר ולפעול מול המערכת הצבאית כדי שתהיה מוכנה לכך. סייענו בשליחת תלמידים שישמשו כמפקדים במסגרות הללו, מתוך תחושת שליחות לקדם את גיוסם. אנו מכירים היטב את הדינמיקה ואת המכשולים שקיימים בתהליכים אלה. זכינו במהלך 45 שנות שירות בצה"ל בסדיר ובמילואים, ובתפקידי פיקוד בכירים, להיות שותפים כמפקדים קרביים פעמיים בהקמת יחידות קרביות; ולצערנו גם פעמיים נאלצנו בפקודה, כמ"פ ואחר כך כמג"ד, להיות אלה שנאלצו לסגור שתי יחידות שריון בגלל צמצומים. כבר אז טעננו שזו טעות קשה, שהתבררה כצודקת בפרוץ המלחמה.
הרב קלמנזון אמר ש"הולכים לתת אישור חוקי, פרמננטי, לפטור של ציבור יקר". אולם למי שמעיין בחוק, אין בו מילה אחת על "פטור", אלא דחיית שירות עד גיל הפטור. והחוק אינו "נותן אישור חוקי", משום שהאישור החוקי הזה כבר קיים בחוק שנים רבות. באופן אבסורדי, גיל הפטור בחוק הקיים הוא 23 (סעיף 26 י'), ובחוק החדש הוא דווקא יעלה לגיל 26. גם המכסות שבחוק אינן מכסות מקסימום אלא מינימום. אין ספק שאם מערכות הגיוס יצליחו, והן יצליחו לשמר את אורח החיים החרדי, המספרים יהיו גדולים יותר מהמכסות.
ברוך השם חל שינוי בקרב חלקים בחברה החרדית, ויש יותר שרוצים להתגייס מרצונם, וצריך לאפשר להם זאת: גם למתגייסים בגיוס רגיל וגם למתגייסים לשלב ב' (מדובר באלפים). יש חשיבות גדולה לגיוס לשלב ב'. הוא יוצר אמון בינם לבין הצבא, וזה חשוב מאוד, ומקרין למעגלים רבים בקרב הקהילה החרדית כולה.
חשוב לחוקק את החוק באופן מיידי, כי כל זמן שמתנהל מאבק ונעצרים בחורי ישיבות, יש לחץ גדול גם על מי שמעוניין להתגייס. החקיקה תניע את המהלך ותרגיע את השטח. כל דחייה בחקיקתו מעכבת את הפתרון, מונעת גיוס, ונותנת גושפנקא לקיצוניים של הפלג הירושלמי, שפועלים באלימות בקרב הקהילה החרדית.
אם החוק היה נחקק לפני שנה או שנתיים, כבר היינו רואים אלפי מתגייסים.
יש דבר נוסף שחשוב להדגיש: אין קשר ישיר בין סוגיית העומס שנוצר על המילואימניקים בשנתיים שעברו ובשנתיים הקרובות, לבין החוק שייחקק עכשיו לגיוס חרדים. העומס על המילואימניקים, שכולל גם אותי כמילואימניק, את בני משפחתי, תלמידי ואנשי צוות הישיבה, נוצר בגלל שבמשך עשור שוחררו משירות המילואים ופירקו יחידות בסדר גודל של כ-180,000 משרתי מילואים. אמנם צה"ל עושה מאמצים להחזיר רבים לשירות, אך עדיין יש אנשים בגיל המתאים למילואים, ביניהם עשרות אלפים בעלי הכשרה קרבית, ומפקדים בעלי הכשרה וניסיון שעדיין אינם משרתים. לכן הפתרון הזמין לעומס במילואים, שניתן לקדם אותו בזמן קצר יחסית, הוא להשלים את תהליך החזרת עשרות אלפים מהם לשירות מילואים.
גם אם החוק ייחקק מחר, והציבור החרדי יתחיל להתגייס מחר בבוקר על פי המכסות, ייקח לפחות שנתיים עד שנראה את ההשפעה על היקף ימי המילואים. יש צורך להקים להם מסגרות מגדריות מיוחדות, עם המפקדים שיודעים להתנהל בצורה נכונה עם הציבור החרדי, כפי שקורה היום בחטיבת החשמונאים וזה לוקח זמן. כדי לסבר את האוזן ולהבין את ההיקפים: כדי לגייס חמשת אלפים לוחמים צריך לגייס ולהכשיר למשימה המיוחדת הזו כאלף מפקדים ואנשי סגל ברמת מ"כ עד מ"פ. בנוסף להם, בסביבות 16 מג"דים ומפקדות גדוד (כ-200 חיילים ומפקדים בכל גדוד), 6 מח"טים ומפקדות חטיבה (כ-200 חיילים ומפקדים בכל מפח"ט), ו-2 מפקדי אוגדות ומפקדות אוגדה. יש לבנות שני מתחמים אוגדתיים מותאמים מבחינה מגדרית, שבכל אחד מהם כשלוש חטיבות, עם כל המרכיבים הלוגיסטיים; ולצייד אותם בכל הציוד הנדרש, ובכלי רכב ורק"ם. זהו תהליך שלוקח זמן; אלה אינם דברים קיימים שאפשר להפעיל מחר בבוקר.
מדובר במהלך היסטורי שאנחנו חייבים להצליח בו. זה יהיה תיקון גדול בחברה הישראלית, ולכן צריך לבנות אותו בסבלנות, באחריות וברגישות. אם הוא ייכשל בגלל חיפזון, זו תהיה בכייה לדורות.
בשונה מהרב קלמנזון אני לא הייתי מזלזל בשיקול של שמירה על הממשלה הקיימת לשם בטחון מדינת ישראל, לא מדובר על חודשיים לכאן או לכאן, מדובר על כ10 חודשים קריטיים שבהם נצטרך לסיים את משימת ההכרעה בעזה, ומול התעצמות החיזבאללה בלבנון, ואולי גם באיראן.
אם הממשלה תיפול ונכנס ל3-4 חודשי ממשלת מעבר היא תוגבל ע"י היעוץ המשפטי ודברים רבים לא יוכלו להתבצע, זו תהיה תקופת קמפיין בחירות מקטב ומפלג, ולא מאפשר להילחם כראוי, מה גם שלא יהיה תקציב לחלק מהדברים (רק 1/12 מהתקציב הבסיסי לחודש), האם אלו לא שיקולים שמשפיעים על בטחון מדינת ישראל?! שלא לדבר על כך שאין ביטחון שלאחר הבחירות לא תקום ממשלה אחרת, בתמיכת מפלגות ערביות שיגבילו את יכולתה להילחם, ולה גם לא יהיה כנראה אינטרס לקדם את גיוס החרדים.
חוק הגיוס החדש הוא הזדמנות היסטורית לעם ישראל ולחיזוק ביטחונו. זהו רצון ד', ויביא בעזרת השם לקידוש שם שמים.