בכל תכנית חירום לאומית, אחד מאבני היסוד להתמודדות עם חירום וחרדה הוא ספורט. וענף הכדורגל הוא אחד מהדרכים לאחד את העם כולו.
ואולי זו הדוגמא הטובה ביותר למה שמתרחש באיראן.
בצל המחאות של האזרחים האיראנים וכשברקע ישנו עדיין חשש ממתקפה משולבת של ארה"ב וישראל, ענף הכדורגל האיראני מושבת מכל פעילות.
בזמן שבאיראן עדיין לא פורסמו מספרם האמיתי של ההרוגים על ידי כוחות הדיכוי של משטר האייתולות, אך צויינו מספר ספורטאים ואף שחקני כדורגל שנהרגו בשל מחאתם נגד המשטר הרצחני במדינתם, שחקנים זרים רבים עושים מעשה ועוזבים. יהיה המחיר אשר יהיה.
רגע לפני המחאה האזרחית ההמונית, הכדורגל האיראני יצא לפגרה אך מאז לא שב להתקיים ונדמה כי לא ישוב להתקיים בזמן הקרוב.
מה שהחל עם עזיבתם של ארבעה מחברי הצוות המקצועי בטרקטור, המשיך עם עזיבתם של חמשת שחקניה הזרים של ספהאן, כאשר גם עוזר מאמן אסתגלל ביטל את חוזהו.
מאמן אסתגלל, הפורטוגלי ריקדו סה פינטו, התפנה לשגרירות מדינתו באיראן, זאת לטענתו בכדי לתקשר עם העולם. לדבריו בשל כיבוי מערכות האינטרנט והטלפונים הסלולריים באיראן על ידי השלטון, הוא נאלץ להתפנות לשגרירות הפורטוגלית וליצור דרכם קשר עם בני משפחתו.
בסרטון שפרסם מתוך שגרירות פורטוגל, אמר סה-פינטו: "אני בשגרירות פורטוגל. הכל נראה לכאורה שקט, יש אנשים ברחוב, מכוניות נוסעות, אבל הייתי חייב לבוא לכאן כי לא היה לי אינטרנט, לא הייתה לי קליטה בטלפון, אני מנותק".
על מצבה המקצועי של קבוצתו אמר המאמן הפורטוגלי: "יש שחקנים שנאלצו לעזוב, שלא הרגישו בנוח, וגם אנשים מהצוות המקצועי שלי. אבל יש שחקנים איראנים שלא יכולים לצאת מכאן ושלא יכולים להשאיר את המשפחות שלהם".
הוא סיפר כי הוכנו "תוכניות חירום" למקרה של החמרה וכי הוא עצמו לא יעזוב. "הייתי רוצה לא לחזות במלחמה בתקופה הזאת, אבל יש לי גם אחריות מקצועית".
"אני מרגיש מחויב להמשיך כאן, להעביר אימונים לקבוצה שלי ולהבין מה התנאים לעבודה. בשלב הזה קשה לי לעזוב, ואני מקווה שהכל ייפתר בצורה הטובה ביותר".
מאז פרסום הסרטון, שגרירות פורטוגל כבר הספיקה להיסגר וכעת למאמן הפורטוגלי אין עוד מקום בטוח לגמרי. האם בקרוב לאזרחים באיראן יהיה עתיד אחר?