בשבוע שעבר היה אמור בג"ץ לקיים דיון בעתירות שדרשו להורות לראש הממשלה לפטר את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר.
המדינה, באמצעות עו"ד פטר, הגישה תגובה מפורטת ומנומקת, שהבהירה לשופטים כי אין לבג"ץ סמכות להתערב בהחלטה כזו, וכי מדובר בפגיעה ישירה בליבת ההליך הדמוקרטי ובאחריות הממשלה הנבחרת.
אלא שבאופן מפתיע, בג"ץ דחה את הדיון וקבע כי תגובת המדינה לא התייחסה לגופו של עניין. קביעה זו מעוררת תמיהה עמוקה - במיוחד נוכח התנהלותו של אותו בית משפט ממש לאחרונה, בסוגיה מקבילה אך הפוכה.
לפני מספר חודשים התקיים בבג"ץ דיון בעתירות נגד החלטת הממשלה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה. החלטת הממשלה גובתה במסמכים מקיפים, שכללו מאות סעיפים ועשרות מקרים מתועדים, בהם נטען כי היועצת פעלה בניגוד למדיניות הממשלה, לא השיבה לפניות, עיכבה החלטות, ואף פעלה נגדה ללא הצדקה מקצועית.
והנה, העתירות שהוגשו כלל לא התמודדו עם הטענות המהותיות הללו. הן לא ניסו להפריך אף אחד מנימוקי הפיטורים. כל טענתן עסקה אך ורק בשאלת הסמכות - האם הממשלה רשאית לפטר את היועצת שלא בהתאם למנגנון שנקבע בהחלטת ממשלה קודמת, וזאת אף שהסמכות לפיטורים קבועה במפורש בחוק.
במספר הזדמנויות פניתי לבג"ץ וביקשתי לדחות את העתירות על הסף, שכן אינן מתייחסות כלל לגופו של עניין. בקשות אלה נדחו. בג"ץ אף סירב לאפשר למשפחות שכולות להשתתף בדיון. לבסוף, לאחר שהממשלה סירבה לקחת חלק בדיון האבסורדי, בג"ץ ביטל אותו - וקבע כי היועצת לא תפוטר, מבלי לדון אפילו באחת מעשרות הטענות שהועלו נגדה ושגובו במסמכים רבים.
פסק הדין כולו עוסק בשאלת היכולת העקרונית של הממשלה לפטר - ומתעלם לחלוטין מעילות הפיטורים עצמן.
כאן האמת חייבת להיאמר בקול ברור:
כאשר מדובר ביועצת משפטית לממשלה, שמונתה על ידי הממשלה ואמורה לשרת אותה, בג"ץ מונע מהממשלה לממש את סמכותה, מסרב לדון בטענות לגופן, ואף מונע ממנה לקבל ייצוג משפטי הולם ממחלקת הבג"צים - שאמורה לייצג את הממשלה ולא את היועצת.
לעומת זאת, כאשר גורמי שמאל פוליטיים אינם מרוצים משר מכהן בממשלה נבחרת, דורש בג"ץ מהמדינה להיכנס לגוף הטענות, ואינו מוכן להסתפק בטענה הבסיסית והמתבקשת של חוסר סמכות להתערבות בליבת האחריות הדמוקרטית.
הסתירה הזו איננה מקרית. היא מצטרפת להחלטות נוספות של בג"ץ בעת האחרונה - מניעת ביקורת של מבקר המדינה על מחדלי הטבח הנורא, ועצירת החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל - ויחד הן יוצרות מציאות חדשה ומדאיגה: סכנה ממשית לאיזון הדמוקרטי בישראל.
דמוקרטיה איננה שלטון שופטים. דמוקרטיה פירושה שהכרעות ערכיות, ביטחוניות ופוליטיות מתקבלות על ידי נבחרי הציבור, ושהדרך לשינוי שלטון עוברת דרך הקלפי - בגיוס רוב ציבורי, ולא באמצעות עתירות והכרעות משפטיות עוקפות־בחירות.
כולי תקווה שנצליח לשמור על כללי המשחק הדמוקרטיים, לפני שיהיה מאוחר מדי.