ביום חמישי שעבר צעדתי בירושלים יחד עם ארגוני המאבק נגד המשך ההשתמטות ההזויה והבזויה של אלפי צעירים חרדים.
בקור הירושלמי הצטופפנו, חברים, מורים וקרובי משפחה שאיבדו את היקר להן מכל במלחמה, וגם עם "סתם" מילואימניקים שכבר למעלה משנתיים חיים בין צו לצו, ומשפחותיהם נושאות בנטל השוחק של חיים בלי שגרה ובלי ודאות.
באנו לקריית הממשלה כי הממשלה, ובמיוחד הממשלה הזאת, שמתיימרת לדאוג לאינטרס הביטחוני ושחברים בכירים בה מייצגים את המגזר עם אחוזי המילואים הכי גבוהים, היא הראשונה שאמורה הייתה להבין את מצבנו, את מצב המדינה, ולדאוג לפתרון המתבקש: עוד כוח אדם. עוד לוחמים, עוד גדודים, עוד חטיבות. וכבר שנתיים שהפתרון הזה מתמהמה וכל מה שאנחנו מקבלים הם תירוצים על תהליכים וקופונים לגלידה.
בבוקר הצעדה קראתי את דבריו של תמיר דורטל שפורסמו כאן בישראל היום וכוונו נגדנו. נגד מי שזועקים בדרישה לפתרון. אמנם הוא לא היה אדיש לזעקתנו, אבל כמו רבים מדי לפניו ואחריו היה חשוב לו לכנות אותנו "אידיוטים שימושיים" ולהזהיר אותנו מההשלכות ההרסניות של הזעקה שלנו. היה חשוב לו להראות לנו עם איזה אנשים מסוכנים אנחנו מתרועעים בתמימותנו.
האמת היא שגם לי היה מוזר לראות את יאיר לפיד וגדי איזנקוט בקהל הצועדים. הם היו חריגים בין שלל כיסויי הראש והכיפות הסרוגות. הגיוני יותר היה לראות נציגים בכירים של המגזר כמו למשל השרים סמוטריץ וסטרוק, קרעי וסילמן. אבל בכל פלוגת מילואים משרתים תומכי סמוטריץ ומצביעי ליכוד לצד תומכי לפיד, בנט וגנץ. אין בושה בלחבק את האנשים האלו שליבם ולב מצביעיהם במקום הנכון. הבושה היא של מי שלא יצאו לחבק או אפילו להסתכל בעיניים של שכניהם ומצביעיהם.
דורטל גם טען שגיוס חרדים אמיתי יגיע רק בתמריצים, ותהליכי עומק. מילים יפות מתומך הממשלה שעושה הכל כדי לחוקק חוק שיתמרץ דווקא משתמטים ומצמצמת תהליכי עומק על ידי מתן כוח רב לראשי הישיבות והעסקנים החרדים. דווקא המצב הנוכחי שבו אין חוק ייעודי הוא זה שהביא לעליה באחוזי הגיוס של החרדים אחרי שנים של פטור. האם מתן זכות וטו לאלו שאסרו על בטלנים להתגייס הוא תהליך חיובי?
דורטל הוסיף כי גם פסיקת בג"ץ לא תוביל לגיוס חרדים ובכך הוא צודק. אסור שמהלך אקוטי ייקבע על ידי מישהו מלבד ממשלת ישראל הנבחרת. אלא שממשלה שמוחזקת ע"י תומכי ההשתמטות לעולם לא תוכל להעביר כזה מהלך.
מעל הכל עמדה טענתו העיקרית של תמיר, ההפחדה הקבועה שהוא לא הראשון להשמיעה - רק ממשלת ימין תעמוד כחומת מגן מול שלטון היועמ"שית ודיקטטורת הפקידות. אבל האם באמת זה ההרכב היחיד שיכול להעביר רפורמה כזו? האם בנט ולפיד לא תמכו בעבר בשינויים מסוימים במערכת המשפט?
חה"כ רוטמן שהזמין את הציבור הרחב לדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט יכול להעיד שיש רוב בקרב הציבור היהודי לרבים מהמהלכים שהוא יזם. סקרים רבים הראו שרוב ההתנגדות הייתה רק לעצם ההעברה של המהלכים האלו בממשלה צרה. האם העמידה "כחומת מגן" (לא מאוד יעילה) נגד מערכת המשפט חייבת להיעשות תוך פגיעה בבטחון המדינה באמצעות ההזנחה של מצב כוח האדם בצה"ל ומכירת עתיד המדינה לעסקנות החרדית?
המחאה שלנו לא הייתה נגד הממשלה, לא ביקשנו להפיל אותה או להקריס את שלטון הימין. אבל מגוחך ומביש להמשיך להכשיר את חרפת ההשתמטות ואת אוזלת ידה של הממשלה הזאת לעמוד בלי פשרות לצד האינטרס הציוני רק בשם ההפחדה מפני האלטרנטיבה.
הכותב הוא סמנכ"ל מרכז ריבוא - הבית הרעיוני של ברית המשרתים