לא אשכח את היום הזה שקרה לפני כשש שנים. הגעתי לחדר המורים וראיתי את חבר שלי, המחנך, עם פרצוף של תשעה באב. "מה קרה?", שאלתי אותו.
"אחי", הוא ענה לי בקול מותש, "הייתה לי אתמול אחת השיחות הקשות ביותר עם אמא של תלמיד". "נו", אמרתי לו, "אנחנו לא חדשים בזה. אתה לא חדש בזה".
"היא צרחה עליי את החיים שלה...". "וואלה?", אמרתי לו, "אבל אתה לא חדש. גם כאלו אמהות כבר אכלת לארוחת בוקר, לא?".
"אחי", הוא הסתכל עליי ואמר לי, "היא צעקה עליי, והבן שלה, התלמיד שלי, שמע הכול. אבל הכול".
"מה?". לא הבנתי.
"מה ששמעת. היא צרחה עליי לפני הילד שלה. תגיד, איך אני אמור עכשיו להיכנס לכיתה, כשהילד שלה יושב מולי ואמור לקבל ממני סמכות?".
יצאתי מחדר המורים מזועזע.
לא הבנתי מי זו האמא הזו, שמסוגלת לצרוח על המחנך של הילד שלה, ואחר כך עוד לצפות שהילד שלה יכבד אותו. מה נסגר?
שיתפתי את המקרה בכמה קבוצות של מחנכים ומורים, וקיבלתי המון תגובות. חלק כתבו לי:
"מה אתה בכלל מתפלא? אתה באמת חושב שחבר שלך הוא המחנך הראשון שהורה צורח עליו לפני הילדים שלו?".
היו מורים שאמרו לי שהורים של תלמידים שלהם איימו עליהם בלי להתבלבל בכלל. היו כאלה שסיפרו שנתקלו בחוויות מטרידות יותר, של הורים שפרצו לתוך בית הספר, למרות שיש מאבטח, ואיימו על המורים לפני התלמידים שלהם.
ונזכרתי איך בשנת ההוראה הראשונה שלי הגיע אליי הורה והפתיע אותי, כשבפני כל הכיתה הוא אמר לי:
"תגיד, אתה אמרת לבת שלי שהיא בלה בלה....".
ואני, חדש ולא מבין, מתחיל לנהל איתו דיון, מבלי לקלוט שעצם ההופעה של החצוף הזה היא זוועה חינוכית.
מי אתה ומה אתה שתבוא אליי לבית הספר, לכיתה, מבלי לקבוע פגישה מראש?
וכל כך רציתי להיתקל באותו הורה היום, ולהגיד לו שההתנהגות הבזויה שלו והזלזול המופגן שלו כלפיי, לא כאבינועם הרש אלא כמורה החדש שהייתי בתחילת השנה, עוד עלולים להתהפך עליו, כשהבת שלו תתנהג באותו זלזול ובאותו חוסר דרך ארץ כלפיו.
כי אם אתה משדר לילדים שלך שאין באמת טעם לכבד מורים, ולו רק משום שהם אנשים מבוגרים ואמורים להיות סמכות עבורך, אז למה שהילדים שלך יכבדו אותך?
או כמו שאמא שלי שתחיה, שהייתה מחנכת מעל שלושים ושתיים שנה, נהגה לומר להורים של התלמידים שלה, לא מילה במילה:
שתדעו, שלמרות כל המסירות והאהבה שלי לילדים שלכם, אני אמשיך הלאה אל הכיתה הבאה.
אבל אתם, אתם הולכים לאכול את ההתנהגות הזו כל החיים.
אז בפעם הבאה שמתחשק לכם להתקשר למחנכת של הילדה שלכם ולהגיד לה שהציון לא בסדר, או להעיר לה על כל דבר אחר, אל תשכחו שלא פחות חשוב ממה שאתם רוצים לומר לה, זו בעיקר הדרך, הצורה והאיך שאתם הולכים להגיד לה את זה.
כי גם אם הילד שלכם יקבל העלאה בציון כתוצאה מלחץ פיזי מתון או מהפעלת קשרים, אבל כתוצאה מכך הכבוד וההערכה שלו כלפי המורה יידרדרו פלאים, ההפסד יהיה ברור.
ואני באמת מקווה, ואני אומר את זה בלי טיפת ציניות, שהחיים לא יצטרכו ללמד אתכם שבסופו של דבר, ההפסד יהיה כולו שלכם.