בעקבות הטרגדיה במעון בירושלים, שוחחנו עם ד"ר איריס גלילי, ראש החוג ללימודי הגיל הרך באקדמית חמדת, על מצב הפיקוח על מעונות בישראל, ומדבריה עולה מציאות מטרידה, מדאיגה ומסכנת חיים, אך אחריות לא מבוטלת מוטלת גם על הורים הבוחרים במעונות ללא רישיון.
בדבריה מזכירה ד"ר גלילי כי החוק אינו מחייב הוצאת רישיון למעון פרטי ובו עד שישה ילדים, מה שאינו סביר בעיניה גם בהיבט החינוכי, גם בהיבט ההורות וגם בפן האזרחי. "הרי צריך להוציא לכל עסק רישיון, אז למה כשמדובר בדבר היקר ביותר בחיינו, הילדים שלנו, לא צריך לקבל רישיון?", היא שואלת.
החל משבעה ילדים קיימת חובה בחוק להוציא רישיון, אך האכיפה על כך קשה ומשרד החינוך אינו מגיע לכל מקום בו פועלים מעונות ללא רישיון, בין השאר, אומרת גלילי, משום ש"שורש הבעיה הוא העובדה שניתן לפתוח עסק לטיפול בילדים ללא רישיון עבור שישה ילדים, ומכאן והלאה מרחיבים את גבולות האפשר...".
לטעמה של ד"ר גלילי יש להקצות אגף שלם שיהיה פזור ברחבי הארץ ויעסוק באכיפה תוך שמירת קשר הדוק עם הרשויות המקומיות, "ואם ישנה חברה מסוימת שלא רוצה שייכנסו אליה זרים, מישהו צריך להיכנס ולבדוק מה קורה שם". עם זאת היא מדגישה בדבריה כי האחריות אינה מוטלת רק על כתפי משרד החינוך שאינו מקצה משאבים לאכיפה, אלא גם על ההורים שאמורים להבין את ההשלכות הדרמטיות להתפתחותו של הילד בשנות חייו הראשונות, וכאשר הוא נמצא במקום בו לא ניתן מענה חינוכי סדור בנושאי מוטוריקה גסה, שפה ועוד, הדבר משליך באופן משמעותי מאוד על הילד. "חשובה כאן האחריות ההורית".
גלילי מדגישה כי המינימום ההכרחי עבור התפתחותו של הילד הוא מרחבים, משחקים, אך אלה לא יתאפשרו בהיעדר הצרכים הבסיסיים יותר של תזונה וסביבה בטוחה.
לשאלתנו אודות נתוני המעונות הקיימים ללא רישיון במגזרים נוספים לבד מהמגזר החרדי, משערת ד"ר גלילי שהתופעה קיימת מתחת לרדאר גם במגזרים אחרים, אם כי להערכתה קשה יהיה למצוא במגזרים אחרים מעון ובו מטופלים יותר משבעה ילדים ואינו ידוע לרשויות, בין השאר משום שבמגזרים אחרים קיימת תרבות דיווח על עסקים בלתי חוקיים.