אולי ננסה להמציא "פרעה" חכם יותר, שהיה אומר למשה: אתם רוצים לצאת ממצרים, צאו. אתם רוצים לשבת בארץ כנען, נעזור לכם. נמצא לכם מקומות טובים להתיישב בהם. אם יקומו עליכם אויבים, מצרים תצא למלחמה ותגן עליכם.
כל זה בתנאי אחד בל יעבור: אתם תישארו כפופים ל"פרעה", נתינים של מצרים. אל השמש המצרי יישאר מעל כל האלים שלכם, ורק "פרעה" יקבע את החוקים והמשפטים שיחולו עליכם בארץ כנען.
חידה: מי מבין הפוליטיקאים המובילים בישראל היה מסכים לכך?
כך אולי אפשר היה לחסוך את כל תלאות המדבר, את כל הכשלים והמגפות, דור שלם שלא ימות במדבר, ולחזור לארץ בחסות "המעצמה" המצרית. האם אין זה עדיף מהדרך הקשה כל כך של תורת ה'?
דבר אחד בטוח: בדרך כזאת לא היינו מתקיימים כלל כעם עצמאי, והיינו נמחקים יחד עם התרבות המצרית ואליליה.
ה' הכביד את לב פרעה כדי שעם ישראל יצא ממצרים לחירות עולם, יקבל את תורת ה', ויתקיים לעולמים בדרכים הקשות של עם עצמאי, שאיננו כפוף לשום שליט "פרעוני", אלא רק לבורא עולם אחד, שהוא גם ה' אלוהי ישראל, נותן התורה לעם ההולך בדרכיו לדורות עולם.
קריעת ים סוף הייתה מלחמה. בני ישראל לא יכלו להילחם נגד מרכבות פרעה, ולכן "ה' נלחם להם במצרים" (י"ד, כה), ברוח עזה, בעמוד אש וענן ובמי ים סוף. טביעת הצבא המצרי היא שהפכה את בני ישראל לעם עצמאי.
אך אם ה' הביא את עמו אל ים סוף למלחמה, מדוע לא הובילם בדרך הקצרה, "דרך ארץ פלשתים" (י"ג, יז)?
ההסבר בתורה הוא: "פן יִנָחֵם העם בִּראֹתָם מלחמה ושבו מצרימה". פסוק זה צריך להתפרש על פי משמעותה של "שיבה למצרים" במקומות אחרים בתורה ובנביאים, לא כשיבה פיזית בלבד אלא כשיבה לבקשת עזרה וחסות.
כך בלשון הנביא ישעיהו: "הוֹי הַיֹרדים מצרים לעזרה, על סוסים יִשָעֵנוּ, וַיִבטחוּ על רכב כי רב, ועל פרשים כי עָצמוּ מאד", וכן: "לָעוֹז במָעוֹז פרעה, ולַחסוֹת בצֵל מצרים" (ישעיהו ל"א, א; ל', ב). ובלשון התורה, על מלך ישראל: "ולא ישיב את העם מצרימה למען הַרבּוֹת סוס, וה' אמר לכם: לא תֹסִפוּן לשוב בדרך הזה עוד" (דברים י"ז, טז), כלומר, לא תחזרו לחסות מצרית.
"דרך ארץ פלשתים", בצפון סיני, הייתה דרך צבאית מצרית. היא ידועה מציור מצרי שפרסם גארדינר, ובו נראים מרכבות פרעה, מצודות ובארות מים. אילו יצאו בה בני ישראל, היו עוברים ממצודה למצודה, מצדיעים למפקד המצרי, מציגים את כתב השחרור של פרעה, ונשארים בני חסות.
בכל עת שהיו רואים מלחמה, היו שבים למצרים לבקש עזרה בסוסים וברכב. על פי תעודות כנעניות שנמצאו במצרים, באל־עמַרנה, גם מלכי כנען היו נופלים לרגלי פרעה בהכנעה, רואים בו אדון ו"שמש", ומבקשים את עזרתו נגד אויביהם.
גם בימינו אפשר למצוא מקבילה לכך. החלטת האו"ם דומה במידה מסוימת לאישור היציאה של פרעה, ועד היום יש החושבים באו"ם שמדינת ישראל יכולה להתקיים רק בחסות בינלאומית. אולם הצבא המצרי פלש בתש"ח, ואיים על ירושלים באמצעות ירדן בתשכ"ז. מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים הן שקבעו בפועל את גבולות הריבונות הישראלית.