סוגיית ניתוחי המתים כמעט והבעירה אתמול את ירושלים בעקבות הכוונה לבצע ניתוח בגופותיהם של שני הפעוטות שנפטרו במעון בשכונת רוממה.
אמנם בג"ץ הכריע שלא לבצע את הניתוח, מה שהרגיע את הרוחות ואיפשר את קיום ההלוויות, אך שאלת יחסה של ההלכה לניתוחי מתים נותרה בעיניה ועליה שוחחנו עם הרב יובל שרלו, ראש ישיבת אורות שאול וראש אגף האתיקה בארגון רבני צהר.
"ההלכה אוסרת ניתוחי מתים בגלל סיבות שונות שקשורות לניוול המת, הנאה מהמת וחובת הקבורה של כל חלקי האדם. זה חלק מהותי מיחסה של ההלכה לכבוד האדם שנמשך גם אחרי שאדם נפטר, נשמתו עולה למעלה וגופו נקבר כולו באדמה. מתוך כך ההלכה אוסרת ניתוחי מתים", אומר הרב שרלו כהקדמה לסוגיה כולה.
לאחר דברי הקדמה אלה מציין הרב כי כמו לכל סוגיה הלכתית יש לבחון את המצבים השונים שבהם ההלכה משתנה כמו במקרים של פיקוח נפש בשבת. "צריך לשאול אם יש מצבים שבהם ההלכה מתירה ניתוחי מתים בראש ובראשונה בגלל פיקוח נפש, וזו השאלה הקלאסית של חולה המוטל בפנינו", אומר הרב ומסביר את המונח: "יש חולה שנמצא לפנינו ויש לנו אדם שנפטר מאותה מחלה וניתוח הנפטר ילמד כיצד ניתן לרפא את החולה. במקרה כזה גם 'הנודע ביהודה', שאסר ניתוחי מתים, קובע שהדבר מותר".
"הדבר הזה מעלה הרבה מאוד שאלות חדשות בעידן המודרני ובעידן הקמת מדינת ישראל. במערכת בריאות ממלכתית עולה השאלה מה נחשב לחולה המוטל לפנינו. בעל ה'שרידי אש' שאל את השאלה, ואמר שכאשר יש למדינה צורך בידע רפואי וכאשר המושגים משתנים כי גם חולה בקצה העולם יסתייע במידע שמצטבר במערכת הרפואה, ולכן גם הוא יכול להיחשב כמוטל לפנינו", אומר הרב שרלו ומדגיש כי לקביעה כזו יש לשים גבולות אך ברור שכיום מונח החולה המוטל לפנינו אינו רק מי שנמצא באופן מיידי בבית חולים מסוים.
"בפועל, כל מי שמשתמש במערכת הרפואה הישראלית, כלומר כמאה אחוזים מהאוכלוסיה מכל רמה וקיצוניות דתית, נהנה מכך שנעשו ניתוחי מתים בישראל, הרופאים והמחקר למדו מכך".
הרב שרלו מדגיש כי במקרה הפעוטות שנפטרו עלתה שאלה שונה ומרתקת בפני עצמה, "האם מותר ניתוח ברמה של חקירה פלילית ולא ברמה של רפואה, כלומר אם ניתן יהיה להרשיע רוצח בעקבות ניתוח מתים, וכאן השאלה סבוכה יותר כי אין היתר ישיר כזה בהלכה, אבל לא ניתן להפוך את ישראל לגן עדן לפושעים כי לא נוכל להרשיע אותם ומאידך גם תאבד ההרתעה. כל מי שעוסק בהלכות מדינה מתלבט בשאלה הזו". לאבדן ההרתעה, מסכים הרב שרלו, עשויה בהחלט להיות השלכה על חייהם של מי שעלולים להירצח או להיפגע בעתיד, מה שהופך את השאלה למורכבת יותר.
ועם זאת, מדגיש הרב שרלו, יש להיזהר משימוש בהיתרי הרוחב הללו מאחר ו"כשמתחילים בהיתרים מסוג כזה ניתן בעצם להתיר הכול. אפשר להגיד שכל איסור ניתוחי מתים הוא חסר משמעות כי התרת הכול. צריך מאוד להיזהר".
זהירות זו, אומר הרב, מתבצעת על ידי שמירת שלושה כללים. הכלל הראשון הוא לוודא שאכן מדובר בנחיצות עצומה שתכליתה מניעת סכנת נפשות בעתיד. במקרה הפעוטות סבור הרב שרלו כי צדק בג"ץ בהכרעתו ומלכתחילה לא ברורה הייתה בקשת המשטרה לביצוע ניתוח, כאשר ברור שלא מדובר במי שרצחו במזיד אלא במוות שנגרם בשוגג. "על זה לא עושים ניתוחי מתים".
הכלל השני שיש לוודא אותו הוא שאכן לא ניתן להגיע למסקנות הנדרשות אלא בניתוח ולא די בבדיקה שאינה פולשנית, כלומר סריקות והדמיות טכנולוגיות כאלה ואחרות. הכלל השלישי נוגע לרגישותו של הצוות הרפואי והבנתו את החובה להביא לקבורה כל חלק וחלק מהנפטר, כולל הפדים הספוגים בדמו.
לאחר הצגת שלושת הכללים הללו שאלנו את הרב שרלו אם עמדתו זו ההלכתית יכולה להיות מקובלת על כלל בתי המדרש, כולל בית המדרש החרדי שבו כידוע יש המתנגדים לתרומת איברים. הרב משיב על כך ואומר כי "ככל שתוטל יותר אחריות במדינת ישראל על הציבור החרדי, בין בגלל ריבוי האוכלוסיה ובין אם בגלל תפקידים פוליטיים, סביר להניח שגם העמדה ההלכתית תהיה חלק מכך. כאשר אתה לא רואה את עצמך אחראי על המתרחש במדינה ואינך חש שותף באחריות על המדינה אפשר ללכת לפינות ולטעון שהדבר לא מעניין אותך".
הרב שרלו מזכיר את הימים בהם שר הבריאות היה נציג החברה החרדית, השר בעבר ליצמן, ובאותה תקופה נעשו פעולות שכאלה ובהן השתלות איברים, הפלות וכיוצא באלה. "בהכללה ניתן לומר שההבדל בין הרבנות הציונית דתית לרבנות החרדית היא שבציונות הדתית נשאלות השאלה אם כולם דתיים מה ייעשה במדינה שלנו, הרבנות החרדית עדיין לא שואלת את השאלות בצורה שכזו. כשמבינים שצריך לשאול את השאלה לא רק בהיבט הדאגה לנפגעים שלי אלא בהיבט התיאורטי של ניהול מדינה על פי תורה, התשובות ההלכתיות רחבות יותר ונוטלות יותר אחריות על עצמן".