למרות סדר היום התקשורתי העמוס במדינה הצליחה הסופה האחרונה לתפוס מקום מכובד בראש החדשות. כמות משקעים אדירה שמילאה את הנחלים ויצרה שיטפונות בכל מקום, רוחות עזות של למעלה מ100 קמ"ש וקור שהקפיא את העצמות.
אלו היו ימים מושלמים לכרבל את הרגליים בשמיכה חמה, ללגום בנינוחות מרק חם ולצפות בפלאי הטבע המרהיבים והעזים דרך המסך. כמה חיכינו לשפע הזה אחרי שנה שחונה שעברנו וכמה שמחים החקלאים ורועי הצאן בגשמי הברכה. אך לצד ההודיה והשמחה הולידה הסופה האחרונה לא מעט אתגרים ורגעי מבחן, דווקא אצל אלו שהכי ייחלו לרגע הזה - חקלאי ותושבי ההתיישבות החלוצית ביהודה ושומרון.
להתפלל לגשם בשדות כשאתה מתגורר בבית מוגן וחמים זהו דבר מתבקש וקל, אך כשהמשמעות הנלווית היא נזקים כבדים במשק ושהייה בתנאים לא פשוטים במשך יממות, הניסיון נהיה קשה הרבה יותר. אחרי שתי מערכות חורפיות שהצליחו להעיף באוויר דירים ובתים, גרמו לתושבים גיבורים להעביר ימים שלמים ספונים ברכבים והותירו גבעות נצורות עם אגמים בצירי הגישה, ניסיתי להביא לכם כאן השבוע מעט מהתחושות, החוויות והאתגרים שעברו על החלוצים בשטח.
בנקודת ההתיישבות צור יהודה בגוש עציון, מרגישים התושבים היטב את שיאו של החורף. כאן על הגבעה החשופה ליד כרמי צור הנושקת לגובה של 1000 מטרים, הרוח חודרת לגוף מכל זווית. "הקור אצלנו מהווה אתגר יומיומי - גם במרעה וגם בשמירה בלילה שכוללת פטרול רגלי של כמה מאות מטרים. יש לנו אחלה נוף בנקודה אבל המשמעות הנלווית היא שאנחנו חשופים לרוח", מספר אליה גובר שמתגורר במקום. "עד שלא קיבלנו את ביגוד החורף שיהודים צדיקים תרמו לגבעות לפני כחודש המצב כאן היה ממש קשה. אפשר להגיד שחווינו את המשפט "ארץ ישראל נקנית ביסורים", הוא מחייך. אחרי כמה שבועות חורפיים הצליחו התושבים לארגן תנור גז וקמין עצים לגבעה, אבל לפי דבריו של גובר היעילות שלהם חלקית ביותר. "בית המגורים עוד מחומם יחסית, אבל בבית המדרש קר ואנחנו יושבים ללמוד עם חרמוניות. הקור מקשה גם בהבאת משפחות לגבעה. רוב המשפחות שמגיעות ורואות את המצב חוטפות רגליים קרות, תרתי משמע".
הסופה האחרונה לא הסתפקה בלהקפיא את התושבים אלא גם השאירה אחריה נזקים. "ניסינו לייצב את הדיר לפני החורף, לבזנט אותו ולעשות חיזוקים נוספים ואכן הוא הצליח לשרוד שלוש סופות. כל פעם הייתה עפה איזו יריעה, היינו מתקנים והוא המשיך לעמוד, אבל בסופה האחרונה הוא קרס. ראינו שמתחילות לעוף יריעות וחיכינו שהרוח תיפסק כדי שיהיה אפשר לתקן, אך תוך זמן קצר גם הברזלים והקשתות המריאו בעקבותיהן. לפחות הדיר עף כשהעדר היה במרעה, ובערב הכנסנו אותו לאחד המבנים שלנו כדי שלא יקפא". אחרי שהרוחות שככו, החליטו בצור יהודה להפוך את הלימון ללימונדה: "אי אפשר להגיד שלא נפגענו גם מהסערה הזו, אבל עדיין אנחנו מייחלים ומחכים לגשמי הברכה שהרוו את שטחי המרעה ומילאו את בור המים על גדותיו. על הנזקים שקרו אנחנו מסתכלים כהזדמנות. בסוף השבוע האחרון התחלנו לבנות מחדש את הדיר - גם חזק יותר וגם בשטח שירחיב את הגבעה בעז"ה. בסוף הקשיים בדרך מחדדים אצל כולנו את המטרה שלשמה הגענו לפה".
בגבעת מקנה אברהם במזרח גוש עציון הסופה היכתה חזק אף יותר. ביום שישי לפני שבועיים, שעתיים לפני כניסת השבת, התקשר אלי אחד הבחורים. "אתה לא מבין מה קרה, הכל עף. פשוט המריא אל הואדי". בית הבלוקים ששימש נאמנה את גרעין הבחורים בגבעה בחודשים שעברו הוחרב בידי המנהל האזרחי בתחילת השבוע, ובמקומו הוקם מבנה זמני מבנייה קלה. את גל הרוחות הראשון עוד הצליחו לשרוד בקושי אחרי שבמשך לילה שלם עמלו על הכנסת סלעים וגושי בטון אל תוך הבית המתנדנד כדי שלא יעוף ברוחות, אבל הסופה השניה כבר הייתה חזקה מדי. במשב אדיר התרומם הבית והתפרק לחתיכות שהתפזרו במורד. הציוד גם הוא עף לכל עבר, ואפילו הדיר ששרד בנס את ההרס של מערכת הביטחון נכנע אל מול הרוחות וקרס אל תוך עצמו. שמונת הבחורים נותרו ללא קורת גג עם עדר הצאן תחת גשם שוטף כשהשבת מתקרבת במהירות. לבנות משהו חדש לא היה רלוונטי עם הרוחות שנשבו, ולהפקיר את הגבעה ששומרת על למעלה מ10,000 דונם במרחב לא עלה על דל מחשבתם לרגע. את 24 השעות עד צאת השבת העבירו לבסוף הבחורים בתורנות בין שהייה ברכב קטן ששימש מחסה - להצטופפות בחורבה ישנה וספוגה ללא גג למרגלות הגבעה. עטופים בחרמוניות וכובעי צמר הם סבלו בדממה עד שהסערה שככה וקמו לבנות הכל מחדש. באותה שבת זה היכה בי שוב עד כמה רק בני נוער איכותיים ובעלי אמונה עמוקה בצדקת הדרך יצליחו לעמוד במשימות כאלה. אם הייתה שם לפני זה הילה כלשהי או "קוליות", תהיו בטוחים שהיא נעלמה ברוח באותם רגעים שחורים.
ההתמודדות של תושבי ההתיישבות החלוצית עם אתגרי הסופה כללה גם רגעים קשים עם עדרי הצאן. למרות שרובם נמנים על זנים מקומיים ובלאדים אפילו בשבילם ההיחשפות הישירה למזג האויר הייתה יותר מדי. "חצי שעה לפני השקיעה עף לנו הדיר קומפלט. בלית ברירה העדר נשאר חשוף לקור, ואת כל הטלאים הצעירים, יותר מ50, הכנסנו בהתחלה לאוהל מגורים ואחרי שגם שם נרטב הכל העברנו אותם לאחד הרכבים שנותר יבש. לצערי עשרה טלאים לא שרדו את הסופה הזאת", מתאר ידידיה ליבמן, תושב חווה חקלאית חדשה הסמוכה לענתות בבנימין. "אפילו בחווה הקודמת והמבוססת שהתגוררנו בה לפני העלייה הסופה הותירה אחריה הרס. בליל שבת עפו הלוחות של המערכת הסולארית וכל החשמל נכבה, איסכורית שעפה מהדיר חתכה גם את צינור המים וכאילו כל זה לא הספיק - גם העירוב נקרע ברוחות. לפחות באותה שבת היו רק בחורים בחווה שצלחו את האירוע", הוא מתנחם בנקודת האור הזו, ומתעקש: "אחרי כל אירוע כזה אתה רק מתחזק יותר ומבין את המשמעות של מה שאתה עושה פה, ככה זה תמיד - מהלכים היסטורים דורשים מאמץ".
בגבעות ובחוות המיקום בו הוקמו יהיה זה שבפעמים רבות יקבע את רמת הקושי. הכניסה והיציאה מהנקודה יהיו לעיתים קשות אף יותר מהשהייה עצמה. כך למשל קרה בגבעת מעלה תדהר הסמוכה לישוב מיצד. "כל הדרך אלינו לגבעה בוצית ומחליקה בחורף. לרוב אפשר לנסוע בזהירות עם רכב 4×4 אבל בסופה האחרונה הכביש נחסם לחלוטין באגם של מים למשך שלושה ימים. הייתי צריכה שמישהו יוריד אותי עם ריינג'ר מהגבעה, לעקוף את הבריכה ברגל מהצד ואז לצעוד עד לכביש הראשי ולתפוס משם טרמפים, ולפעמים הצלחנו לארגן מישהו שיגיע מהצד השני לאסוף אותנו. כל נסיעה לעבודה הפכה למבצע חובק עולם שצריך להתחיל מוקדם בבוקר כדי שנגיע בזמן. את כל זה כמובן היה אפשר לעשות רק בזמן ההפוגות, כי לנסוע עם ריינג'ר פתוח בגשם זה לא ממש אפשרי", משתפת איילה שפירו תושבת הגבעה במה שהיה שגרת יומה בשבועות האחרונים.
"הבית שלנו הוא עדיין ארעי ובנוי מלוחות עץ ואיסכורית. ברוחות הוא רעד כולו וכשירד ברד לא היה אפשר לשמוע כלום, אבל המסירות האמיתית היא ליטול ידיים בבוקר או לשטוף כלים כשהמים מקפיאים לך את האצבעות", היא צוחקת. "בסוף בחורף קר, אין מה לעשות. כשהחשמל קפץ אכלנו בחושך ולפעמים יושבים לאכול עם חרמונית. בסופה האחרונה גם נשבר לנו באמצע הלילה חלק מהגג וגשם הרטיב את הספה, אבל ממש לא באנו להתמסכן לרגע", היא מדגישה. "עברנו לפה מבחירה ועזבנו בית קבע מבוסס וחם. אנו רואים בזה זכות, ומודים על הגשם שמביא ברכה למרעה והשדות".