המצווה לקשור את התפילין על היד ועל הראש מבטאת את הקשר המוחלט שבין עם ישראל לה' ולתורתו. לעמים רבים יש רעיונות רוחניים, אך אין שום עם בעולם שהרעיונות הרוחניים שלו החזיקו מעמד מול אתגרים עצומים ונוראים במשך תקופה ארוכה כפי שהתורה נשתמרה בעם ישראל.
טעם מצוות תפילין
התפילין הן אות לישראל, היינו סמל וסימן שמבטא את מהותם. ויש בהן ביטוי כפול: מצד אחד הן מבטאות את היותנו עבדים המשועבדים לריבונו של עולם, ואנו מצהירים על העבדות שלנו בהנחת התפילין על גופנו, כמו העבדים שהיו נושאים על גופם את סמלו של אדונם. מצד שני, הן גם הכתר המפואר של ישראל, שכן הן מבטאות את היכולת המיוחדת של ישראל להתקשר אל ה' ולגלות את שמו בעולם. דווקא על ידי העבדות הגמורה לה', אנחנו נעשים בני חורין, משוחררים מכל כבלי העולם הזה, וזוכים להתקדש ולהתעטר בכתר מלכותו של ה' ולגלות את שמו בעולם.
התפילין וארץ ישראל
פרשיות התפילין מבטאות את יסודות האמונה, ואחד מהיסודות הללו הוא עניינה של ארץ ישראל, שנזכר פעמים רבות בתפילין. בפרשת "קדש": "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והחיווי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש" (שמות יג, ה). בפרשת "והיה כי יביאך": "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך" (שמות יג, יא). פרשת "והיה אם שמוע" עוסקת כולה בארץ ישראל, שכל השכר והעונש שמוזכרים בה ובכל התורה - עיקר קיומם בארץ ישראל. ובפרשת "שמע" מוזכר עניין האמונה בה' אחד, וכפי שלמדנו עיקר אמונת האחדות מתגלה בארץ ישראל.
גם מצוות התפילין, כמו מצוות יישוב הארץ, קושרת את הקדושה אל תוך המציאות הגשמית. שכן נצטווינו לכתוב את הפרשיות הקדושות של התפילין על עור בהמה, ומניחים אותן בתוך בתים של עור בהמה, לומר שאפילו הצדדים הבהמיים מקושרים לקדושה. וזהו שאמרו חכמים: "עשה מצווה זו (תפילין) שבשבילה תיכנס לארץ" (קידושין לז, ב).
כמו ארץ ישראל גם התפילין מבטאות את הקשר הסגולי שבין ישראל לה', ועל כן קושרים את התפילין לראש וליד, לבטא בזה שאנו מקושרים ממש אל הייעוד האלוקי. ואמרו חכמים (ברכות ו, א) שאף הקדוש ברוך הוא מניח תפילין, וכתוב בתפילין של הקדוש ברוך הוא: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דברי הימים א' יז, כא).
התפילין חושפות את הנשמה שבקרבנו
בעקבות טרדות העולם הזה ופיתויו האדם עלול לשקוע בצורכי השעה ובתאוות חולפות. על ידי קשירת התפילין, שבהן יסודות האמונה והתורה, אנו חוזרים ומתקשרים אל האמונה ולרעיונות הנצח שבתורה האלוקית והנשמה שבקרבנו מתגלה. זהו שאמרו חכמים: "כל המניח תפילין - מאריך ימים, שנאמר: 'ה' עליהם יחיו' (ישעיהו לח, טז)" (מנחות מד, א).
התפילין ומצוות הבכורות
שאלה: מובן שבפרשיות התפילין מובעים יסודות אמונת ישראל, ועל כן דווקא אותן נצטווינו לכתוב ולהניח בתפילין. לפי זה יש לשאול, מה הקשר של מצוות הבכורות ליסודות האמונה, עד שהיא נזכרה בהרחבה הן בפרשת "קדש" והן בפרשת "והיה כי תבוא".
תשובה: מצוות קדושת הבכורות מבטאת את האמונה הבסיסית שהכול מתחיל מה', וכדי להמשיך את דבר ה' לעולם, צריך לקדש את ראשיתו של דבר, בכור אדם, בכור בהמה, ואף בכור חמור, שהוא בהמה טמאה. כיוצא בזה ציוותה התורה להעלות את הפירות הראשונים שצומחים בכל שנה ביכורים לה'. וכן נצטווינו לא לאכול מפירות העץ בשלוש השנים הראשונות שהן עורלה, ואת פירות השנה הרביעית, נטע רבעי, שהיא כמו השנה הבכורה של השנים שבהן אנו נהנים מהפירות, להקדיש לה'. כיוצא בזה, בילדותו ובנעוריו צריך האדם ללמוד תורה, ומתוך כך הוא יוצא להקים משפחה ולעסוק ביישובו של עולם. כיוצא בזה, את העיר הראשונה שכבשנו בארץ ישראל, יריחו, הקדשנו לה'.
מתוך הקדשת הבכור לה' אפשר להמשיך את ברכת ה' לכל הברואים ולכל המעשים שאנחנו עושים בעולם. גם יציאת מצרים היא ראשיתו של עם ישראל, שאז נתגלתה הבחירה שבחר ה' בישראל להיות לו לעם סגולה, לנחול את ארצו ולגלות את דברו לעולם. ובליל הסדר ובחג הפסח אנו זוכרים את היסוד הזה, ולכן מצוות הבכורות וחג הפסח נזכרו בשתי הפרשיות הראשונות של התפילין.
משמעות קשירת התפילין
המצווה לקשור את התפילין על היד ועל הראש מבטאת בכך את הקשר המוחלט שבין עם ישראל לה' ולתורתו. לעמים רבים יש רעיונות רוחניים, אך אין שום עם בעולם שהרעיונות הרוחניים שלו החזיקו מעמד מול אתגרים עצומים ונוראים במשך תקופה ארוכה כפי שהתורה נשתמרה בעם ישראל. שתי סיבות לכך. הראשונה היא שרק בישראל בחר ה' מכל העמים, ורק לישראל נתן ה' את תורתו, לכן הרעיונות של עם ישראל הם רעיונות אלוקיים לעומת הרעיונות של שאר העמים שהם רעיונות אנושיים. הסיבה השנייה, שנובעת מהראשונה, היא שהקשר של שאר העמים לרעיונות שלהם אינו עמוק וחזק כמו הקשר של ישראל לתורה. לכן לא היה עם בעולם שרבים כל כך מבניו היו מוכנים למסור את נפשם על אמונתם כמו בישראל. ואין עם בעולם שהעניין האלוקי תופס את ליבם ומוחם של רבים כל כך מבניו.
את הרעיונות האלה מבטאת מצוות התפילין, שבה אנחנו קושרים, פשוטו כמשמעו, את פרשיות התפילין על היד ועל הראש. בכך אנו קושרים את הכוחות העיקריים שבאדם - השכל, הרגש והמעשה - לקדושה. תפילין של יד כנגד הלב והיד המסמלים את הרגש והמעשה, ותפילין של ראש כנגד השכל. מבחינה זו התפילין מבטאות את הקשר שבין ישראל לה' יותר משאר המצוות, מפני שבתפילין אנו קושרים את הרעיונות המקודשים לגופנו ממש, ובזה אנו נעשים דבוקים לה' ותורתו לגמרי.
האם מותר להניח תפילין על פאה נוכרית?
שאלה: אדם שנשרו שערותיו והוא חובש תמיד פאה נוכרית שנראית כשיער רגיל, והסרתה תגרום לו בושה גדולה, האם יוכל להניח תפילין של ראש על הפאה הנוכרית?
תשובה: לדעת הרשב"א (ג, רפב), רק בתפילין של יד אסור שתהיה חציצה, שנאמר "'לך לאות' ולא לאחרים לאות", אבל בתפילין של ראש אין דין חציצה, הואיל והתפילין של ראש צריכות להיראות, שנאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י), ולכן מותר להניחם על הכובע. וכן דעת הר"ן.
אולם לדעת רוב הראשונים, גם בתפילין של ראש אסור שתהיה חציצה בין הראש לתפילין (שו"ת הרא"ש ג, ד; יראים שצט; שו"ת הריטב"א כד; ותשב"ץ א, ל).
למעשה, הורו הפוסקים שאדם שיש לו אונס ואינו יכול להניח את התפילין על הראש ממש, יניחם על הכובע בלא ברכה (שו"ת הריב"ש קלז; שולחן ערוך ורמ"א אורח חיים כז, ד-ה). לפיכך, יניח את התפילין בברכה על ראשו בביתו לפני התפילה, ובבית הכנסת יניח את התפילין על הפאה, ועל הנחה זו לא יברך.
האם שיער ארוך חוצץ בתפילין
אומנם במחצית השקל (כז, ד) כתב שהמגדל בלורית חוטא בשחץ ובגאווה, ובנוסף לכך יש לחשוש ששערו חוצץ בתפילין. והביא את דבריו במשנה ברורה (כז, טו). אולם אין אפשרות לקבל את דבריהם, אלא הדין הוא שאפילו גידל אדם את שערו כנזיר עולם שלא סיפר את שערו מעולם, אין שערו חוצץ. ואם לא נאמר כך, איך מותר לפי התורה לאדם להיות נזיר עולם, הרי בעקבות גידול שערו לא יוכל לקיים מצוות תפילין?! כמו כן מבין האבלים על הורים, יש שנהגו שלא להסתפר חודשים רבים עד שנה, ובוודאי הניחו תפילין (מור וקציעה, ערוך השולחן כז, יד; אור לציון חלק ב' מד, יט; בני בנים א, ו).
חציצה ברצועות
לכתחילה מקפידים שגם לא תהיה חציצה בין הרצועות שקושרות ומצמידות את התפילין לזרוע ולראש, אבל בדיעבד חציצה תחת הרצועות אינה מעכבת ומניחים עליה בברכה (לבוש; משנה ברורה כז, טז).
אולם ברצועות שכורכים להידור מצווה שבע פעמים על האמה, מצד הדין אפשר שתהיה חציצה, הואיל ואינן קושרות את התפילין לזרוע. אולם רבים נוהגים להדר ולהסיר חציצה גם ממקום הכריכות, ולכן נוהגים להסיר את השעון מהיד לפני הנחת התפילין (פרי מגדים משבצות זהב ד).
האם קשר ה"י" צריך להיות צמוד לתפילין של יד?
נבאר תחילה שצריך לעשות סמוך לתפילין של יד על ידי הרצועות קשר בצורה של "י", ואמרו חכמים (מנחות לה, ב) ש"קשר תפילין הלכה למשה מסיני". יש מקפידים להצמיד את קשר ה"י" לבית התפילין (משנה ברורה כז, יא), משום שהזהירו המקובלים על פי הזוהר (חלק ג' רלו, ב) שהקשר יהיה צמוד לתפילין. אולם מצד הדין, אין הצמדת הקשר מעכבת את קיום המצווה. ויש אומרים שכל זמן שהקשר סמוך לתפילין גם אם יש ביניהם אוויר הוא נחשב כצמוד לו (תשורת שי ב, צג). ויש אומרים שדי שהקשר יהיה צמוד לתיתורא מה שבפועל קורה תמיד (אבני נזר אורח חיים יד).
אומנם הנוהגים על פי הקבלה נזהרים יותר בהצמדת קשר ה"י" לתפילין, ואחת הסיבות לכריכת הרצועות על בית התפילין לפי מנהג המקובלים, הוא כדי להצמיד את הקשר לבית (ברכי יוסף אורח חיים כה, ט). ויש שנזהרים בזה יותר, ואף קושרים על ידי גיד את הקשר לבית התפילין (בן איש חי וירא טו). אבל מנהג ישראל המקובל שלא להוסיף קשירות בגידים וכיוצא בזה.